ראיס

גאוגרפיה

ליסבון ממוקמת ב- '43 38° צפון ו- '8 9° מערב, ובשל כך ליסבון הינה המערבית בערי הבירה של אירופה. העיר ממוקמת במערב המדינה לחוף האוקיאנוס האטלנטי, בשפך נהר הטז'ו (פורטוגזית Tejo).

שטח העיר 84.6 קמ"ר. ליסבון ההיסטורית בנוייה על שבע גבעות תלולות, ומסיבה זו חלק מרחובות העיר מאפשרים תנועת הולכי רגל בלבד. במערב העיר נמצא פארק מונסאנטו - הפארק העירוני הגדול בעולם.

אקלים

ליסבון היא החמה בערי הבירה באירופה. בקיץ טמפרטורות העיר נעות בין 30° צלזיוס ל - 40° צלזיוס. החורף והסתיו הינם גשומים ונושבות בהם רוחות חזקות, אולם הטמפרטורות אינן יורדות מ- 5° צלזיוס, כאשר הטמפרטורה הממוצעת בחורף הינה 10° צלזיוס. ניתן לאפיין את האקלים כאקלים ביניים בין האקלים האטלנטי לאקלים הים תיכוני.

אוכלוסין

לפי סקר שנערך ב-2001, בעיר מתגוררים כ- 564,657 תושבים, ובעיר ליסבון רבתי כ- 2,665,000 תושבים. באזור עמק נהר הטז'ו, הכולל את ליסבון וסביבתה כ- 3.5 מיליון תושבים - שליש מתושבי פורטוגל. צפיפות האוכלוסין בעיר הינה 6,606.9 נפשות לקמ"ר.

תרבות

ב-1994 בחר אותה האיחוד האירופי להיות "בירת התרבות האירופית" לשנה זו.

ליבה של העיר ליסבון הינה "העיר התחתונה" או "באישה" - אזור זה מועמד להפוך לאתר מורשת עולמית של אונסקו. אזור זה נבנה לאחר רעידת האדמה של 1755 שהרסה את האזור. טירת סאו ז'ורז'ה וקתדרלת סנטה מריה מאיור דה לישבואה ממוקמות על גבעותיה של ליסבון מערבית לעיר התחתונה.

אתרים נוספים בעלי חשיבות בעיר:

• מגדל בלם
• מינזר ז'רונימוש
• טירת סאו ז'ורז'ה
• פראסה דו קומרסיו - כיכר המסחר.
• כיכר רוזיו
• כיכר רשטאורדורש

בליסבון מספר רב של סגנונות בנייה: רומנסקי, גותי, מנאוליני, בארוק, סיגנון בנייה מודרני ואף פוסט מודני.

מוזיאונים

בעיר ליסבון מספר מוזיאונים ידועים ובהם:

• מוזיאו נסיונל דה ארט אנטיגה - המוזיאון הלאומי לאומנות עתיקה.
• מוזיאו דוש אז'ולז'וש - המוזיאן הפרוטוגי למוזאיקה
• מוזיאו קלוסטה גולבנקיאן - מוזיאון המציג אמנות מודנית.
• אושנאריו דה לישבואה - האקווריום של ליסבון - הגדול באקווריומי אירופה.
• מוזיאו דו דסיין - מוזיאון העיצוב במרכז התרבות בלם.
• מוזיאו נסיונל דוש קושש - מוזיאון הכירכרות הלאומי - אחד האוספים הגדולים בעולם של כרכרות מלכותיות.

ספורט

שתיים מקבוצות הדורגל של העיר, ספורטינג ליסבון ובנפיקה ליסבון, משחקות בליגת העל הפורטוגזית ובליגת האלופות.

היסטוריה

כיום משערים שהעיר ליסבון נוסדה על ידי הפיניקים או היוונים הקדמוניים. העיר נקראה ביוונית אוליסיפו - על שמו של יוליסס. בהמשך השם שונה ל- אוליסיפונה ול-ליסיפונה. כאשר הערבים השתלטו על האזור נקראה העיר אל - ליסבונה (בערבית: الأشبونة) ממנה נוצר השם הפורטוגלי של העיר "ליסבואה" העיר הייתה חלק מהפרובינציה הרומאית לוסיטניה (אך לא בירת הפרובינציה). במאה השמינית, בשנת 711 נכבשה העיר על ידי המורים ובשנת 1147 נכבשה מחדש על ידי דום אלפונסו הראשון מלך פורטוגל הראשון, בעזרתו של האביר גילברט דה הסטינגס, שהפך לבישוף הראשון של ליסבון. ליסבון הייתה בירת פורטוגל מאז שנת 1260.

בשנת 1290 נוסדה אוניברסיטת ליסבון. ליסבון הגיעה לשיאה המאה ה- 16 בשיאה של האימפריה הפורטוגזית. ב-26 בינואר 1531 נהרסה העיר ברעידת אדמה, ונהרגו אלפים מתושביה. המאה ה- 16 הייתה תור הזהב של ליסבון שהפכה השער של אירופה לסחורות מהמזרח הרחוק, ולזהב שיובא מברזיל

ב- 1 בנובמבר 1755 נהרסה ליסבון ברעידת אדמה נוספת, בה נהרגו 90,000 נפשות ונהרסה מעל 85% מהעיר (ראה: רעידת האדמה של ליסבון).

לאחר רעידת האדמה נבנתה העיר מחדש לפי תוכניותיו של מרקס דה פומבל.

Am 1. November wird Lissabon durch ein starkes Erdbeben zu zwei Dritteln zerstört (Siehe auch Erdbeben von Lissabon). Nach heutigen Schätzungen hatte es die Stärke 8,7 bis 9,0. Zeitgenössische Quellen geben allein für Lissabon bis zu 60.000 Todesopfer an. Die Erschütterungen sind in ganz Europa und Nordafrika zu spüren. Planmäßig wiederaufgebaut wird die Stadt von dem Markgrafen von Pombal.

ב- 1 בנובמבר 1693 נהרסה קטניה ברעידת אדמה נוספת, בה נהרגו 90,000 נפשות ונהרסה מעל 85% מהעיר (ראה: רעידת האדמה של קטניה).

לאחר רעידת האדמה נבנתה העיר מחדש לפי תוכניותיו של Alonzo di Benedetti.

שמו של המחוז נגזר משם שבט היוונים "קאטאנא "(Κατάνη) (Katánē) שמשמעה "(Αἴτνη (Aítnē".

קטניה (באיטלקית: Catania, בצרפתית: Catane), עיר נמל בסיציליה, איטליה.

קטניה הינה בירת מחוז קטניה, עיר בת 305.773 תושבים נכון לדצמבר 2005, העיר השנייה בגודלה בסיציליה. קטניה שוכנת לרגלי הר הגעש אטנה ובעבר נהרסה על ידו מספר פעמים. ההתפרצויות החמורות ביותר היו בשנים 1669 ו-1908.

ב- 1 בנובמבר 1908 נהרסה messina ברעידת אדמה נוספת, בה נהרגו 85,000 נפשות ונהרסה מעל 99% מהעיר (ראה: רעידת האדמה של ליסבון).

לאחר רעידת האדמה נבנתה העיר מחדש לפי תוכניותיו של Luigi Borzì.

ליסבון הייתה מרכז ההפיכה של 1910 בה הופל מרסלו קאטאנו מכסאו וכן של הפיכת 1974.

כלכלה

רוב חיי הכלכלה הענפים בעיר מתבססים על מסודות השלטון והתרבות המצויים בה. בדרום נהר הטגוס נמצאים מספר מפעלים. אזור ליסבון הינו האזור העשיר במדינה, ומיוצרים בו מעל 45% מהתוצר הלאומי הגולמי של פורטוגל. ההכנסה לנפש בליסבון היא גבוהה מההכנסה לנפש בפורטוגל, ואחת מהגבוהות באירופה.

השכלה

אוניברסיטת ליסבון נוסדה בשנת 1290, והיא אחת האוניברסיטאות העתיקות בעולם. בעיר ממוקמת גם האוניברסיטה החדשה של ליסבון, הטכניון של ליסבון, והאוניברסיטה הטכנית של ליסבון.

תחבורה

לליסבון יש רכבת תחתית, המהווה עורק התחבורה הראשי של העיר.

שני גשרים מחברים את שתי גדות הטגוס:

• גשר 25 באפריל - שנפתח לתנועה ב- 6 לאוגוסט 1966, והוא הגשר התלוי הארוך באירופה.
• גשר ואסקו דה גאמה - שנפתח במאי 1998, ואורכו כ- 13 ק"מ הוא הגשר הארוך באירופה.

בקירבת ליסבון נמצא נמל תעופה פורטלה - הגדול בשדות התעופה של פורטוגל.

• Bereits die Phönizier und die Karthager sollen den Platz Alis Ubo (dt. Liebl. Bucht) als einzigen großen Naturhafen an der iberischen Atlantikküste genutzt haben, archäologisch wurde dies bisher nicht bewiesen, hingegen griechische Siedlungsspuren gefunden. Nach Plinius dem Älteren war Lissabon eine Gründung von Odysseus.
• Ab 205 v. Chr. hieß die Stadt unter römischer Herrschaft Olisipo, 48 v.Chr. erhält sie unter Julius Caesar die römischen Stadtrechte und war als Felicitas Julia Hauptort der Provinz Lusitania.
• 719 wird die Stadt von Mauren erobert. Lissabon erlebt seine erste Blütezeit.
• 1147 Es gelingt die reconquista (dt. Rückeroberung) der Christen unter König Dom Afonso Henriques.
• 1256 verlegt König Alfons III seine Residenz von Coimbra nach Lissabon.
• 12. Jahrhundert Gegen Ende des 12. Jahrhunderts wird in Lissabon der heilige Antonius von Padua geboren, der zuweilen auch Antonius von Lissabon genannt wird.
• 1499 Am 9. September wird Vasco da Gama nach seiner ersten Indienreise ein triumphaler Empfang bereitet. Der in den folgenden beiden Jahrhunderten wachsende Handel mit den portugiesischen Kolonien in Asien und Südamerika, aber auch deren Ausbeutung, führen zu Wohlstand in Lissabon.

• 16. Jahrhundert Zu Anfang des Jahrhunderts ist Lissabon mit 350.000 Einwohnern die größte Stadt der damals bekannten Welt.
• 1569 fordert eine Pestepidemie in Lissabon und Umgebung 60.000 Menschenleben.
• 1755 Am 1. November wird Lissabon durch ein starkes Erdbeben zu zwei Dritteln zerstört (Siehe auch Erdbeben von Lissabon). Nach heutigen Schätzungen hatte es die Stärke 8,7 bis 9,0. Zeitgenössische Quellen geben allein für Lissabon bis zu 60.000 Todesopfer an. Die Erschütterungen sind in ganz Europa und Nordafrika zu spüren. Planmäßig wiederaufgebaut wird die Stadt von dem Markgrafen von Pombal. Besonders typisch für diesen Wiederaufbau ist die Baixa, die Unterstadt, mit ihren rechtwinklig angelegten Straßen im Bereich um die Rua Augusta. Neben den physischen Schäden, die das Erdbeben anrichtet, erschüttert es auch die aufklärerischen und theistischen Denkrichtungen vieler Philosophen, welche den Grund dieser Naturkatastrophe nicht sehen und ihren Optimismus aufgeben. Voltaire schrieb als Reaktion auf das Beben sein Poème sur le désastre de Lisbonne (1756).
• 1910 Am 5 Okt. wird auf dem Balkon des Rathauses die Erste Portugiesische Republik ausgerufen. König Emanuel II flieht ins Exil nach England.
• 1926 Ein Militärputsch beendet die Republik.
• 1928 António de Oliveira Salazar wird Finanzminister und später Ministerpräsident.
• Während der Diktatur des Estado Novo von 1926 bis 1974 wächst die Stadt weiter, sie wird zu Lasten des restlichen Landes ausgebaut.
• 1959 Im Dezember wird die erste Metro-Linie in Lissabon eröffnet.
• 1966 Eine Hängebrücke über den Tejo nach Almada wird fertiggestellt, die der Golden-Gate-Brücke in San Francisco gleicht. Vor der Nelkenrevolution noch nach António de Oliveira Salazar benannt, heißt sie nun Ponte 25 de Abril (dt. Brücke des 25. April). Oberhalb Almada steht mit Cristo Rei zudem eine große Christus-Statue mit ausgebreiteten Armen, die der in Rio de Janeiro ähnlich sieht.
• 1968 Salazar erkrankt (+ stirbt 1970); Nachfolger wird Marcello Caetano.
• 1974 Ende April ist Lissabon das Zentrum der Nelkenrevolution.
• 1988: Teile des Altstadtviertels Chiado werden durch einen Brand zerstört.
• 1994: Lissabon ist Kulturhauptstadt Europas.
• 1998: Fertigstellung der insgesamt über 17 km langen Autobahn-Brücke Ponte Vasco da Gama über den Tejo anlässlich der Weltausstellung EXPO 98.

Verkehr

Durch die Lage am Tejo war Lissabon lange Zeit vom Süden aus nur durch Fährverkehr direkt aus Alcochete, Montijo, Seixal und insbesondere Barreiro zu erreichen. Entsprechend früh wurden an den Flußengpunkten in Vila Franca de Xira im Norden und Almada am südlichen Tejoufer der Bucht Brücken gebaut. Die Ponte 25 de Abril ($1013m$ Spannweite und $2287m$ Länge) verband erstmalig Lissabon mit Almada auf der Tejo-Südseite. Ab 1999 führt unterhalb der Autofahrbahn auch eine Eisenbahnverbindung. Die A2 führt dann weiter ins östliche Landesinnere bzw. nach Madrid/Spanien. Mit der Ponte Vasco da Gama gibt es seit 1998 eine direkte Autobahnverbindung (A12/IP1) über die Bucht zwischen Moscavide/Sacavém auf der rechten und Montijo/Alcochete, bzw. Setúbal mit seinen Industrien auf der linken Seite des Tejo.

Nördlich geht mit der Autobahn A8 eine Verbindung nach Leiria und die A1 führt an der Küste entlang bis nach Porto, dem zweitwichtigsten Zentrum des Landes.

Der Internationale Flughafen Lissabon-Portela liegt 6 km nördlich vom Zentrum und in der Verlängerung der Autobahn A12.

Der ÖPNV wird hauptsächlich von der Carris (Companhia dos Carris de Ferro de Lisboa) und der Metropolitano de Lisboa übernommen. Die Carris bedient über 100 Buslinien und nicht zuletzt mehrere Straßenbahnen. Darunter befindet sich auch die Linie 28. Der Verkehr wird teilweise mit historischen Wagen (pt. Eléctricos) unternommen. Zudem betreibt sie in der Stadt vier Elevadores (dt. Aufzüge): drei Standseilbahnen und einen senkrecht fahrenden Aufzug, den Elevador de Santa Justa. Die Metro Lissabon bedient vier Linien, die teilweise über das Stadtgebiet hinaus führen. Die Fahrt mit den Metro-Linien besonders mit der neuesten Linie in den Ostteil der Stadt lohnt sich, gilt die "Metropolitano de Lisboa" doch als die schönste Kunstausstellung der Stadt und ist darüber hinaus noch preiswert.

Lissabon hat vier größere Bahnhöfe:

• Estação Santa Apolónia
• Estação Oriente
• Estação Rossio
• Estação Cais do Sodré

Bildung und Wissenschaft

Lissabon ist neben Coimbra die wichtigste Universitätsstadt in Portugal und hat mehrere Universitäten:

• Universität Lissabon (gegründet 1290) gehört zu den ältesten Universitäten in Europa
• Technische Universität Lissabon (gegründet 1931) Technische Universität
• Neue Universität Lissabon (gegründet 1973) die dritte staatliche Universität
• Katholische Universität Portugal (gegründet 1968) katholische Privat-Universität
• Universität Lusíada Lissabon (gegründet 1986) Privat-Universität
• Internationale Universität Lissabon (gegründet 1984) Privat-Universität
• Autonome Universität Lissabon (Privat-Universität)
• Polytechnisches Institut Lissabon

Kultur

Musik

Eine der traditionellen Musikarten in Lissabon ist der Fado, meist mit wehmütiger Grundstimmung gesungen und mit einer Guitarra begleitet. Fado wird allabendlich in Kneipen der Stadtviertel Bairro Alto und Alfama dargeboten.

Museen

thumb|Parque das Nações (Ozeanarium) in Lissabon In Lissabon gibt es zahlreiche Museen, darunter:

• Museu Bocage - Naturkundemuseum der Universität von Lissabon, bei einem Museumsbrand im Jahre 1978 fast vollständig zerstört
• Museu da Água – Wassermuseum
• Museu da Carris – Straßenbahnmuseum Lissabon
• Museu da Cidade – Museum über die Stadt Lissabon
• Museu da Farmácia – Apothekenmuseum
• Museu da Marinha – Marinemuseum
• Museu da Música – Museum für Musik
• Museu de Calouste Gulbenkian – Gulbenkian-Museum
• Museu de Electricidade – Elektrizitätsmuseum in einem alten Kohlekraftwerk am Tejo-Ufer
• Museu do Chiado – Moderne Kunst
• Museu do Design – Designmuseum Lissabon
• Museu do Teatro – Museum für Theater
• Museu do Traje – Trachtenmuseum
• Museu Escola des Artes Decorativas – Museum für Angewandte Kunst
• Museu Militar – Militärmuseum
• Museu Nacional de Arqueologia – Archäologie Museum
• Museu Nacional de Arte Antiga – Nationale Kunstgalerie
• Museu Nacional do Azulejo – Kachelmuseum
• Museu Nacional dos Coches – Kutschenmuseum
• Museu Rafael Bordalo Pinheiro
• Oceanário de Lisboa – Ozeaneum von Lissabon

Theater

• Casino Estoril – Spielbank in Estoril (Revue-Theater und Konzerte)
• Teatro Aberto – in der Nähe von Praça de Espanha
• Teatro Camões im Parque das Nações im Stadtteil Oriente
• Teatro da Cornucópia – (auch: Teatro do Bairro Alto) Experimentelles Theater im Stadtteil Bairro Alto
• Teatro da Comuna
• Teatro da Trindade – Klassisches Theater im Stadtteil Chiado
• Teatro Municipal Maria Matos
• Teatro Municipal de São Luiz - Städtisches Theater im Stadtteil Chiado direkt neben der Oper São Carlos
• Teatro Nacional Dona Maria II – Nationaltheater Dona Maria am Lissabonner Rossio
• Teatro Nacional de São Carlos – Die Lissabonner Oper im Stadtteil Chiado
• Teatro Politeama
• Teatro Taborda
• Teatro Tívoli
• Teatro São Luiz
• Teatro Villaret
• Teatro Vasco Santana

Kino

Die folgenden Festivals finden jedes Jahr in Lissabon statt:

• DocLisboa - Internationales Dokumentarfilmfestival
• Festival des schwulen und lesbischen Kinos (Festival de Cinema Gay e Lésbico de Lisboa)
• IndieLisboa - Internationales Festival über Independent Kino (Festival internacional de cinema independiente)

Sport

In den Stadien Luz und José Alvalade XXI. fanden mehrere Spiele der Fußball-Europameisterschaft 2004 statt.

• José Alvalade-Stadion des Fußballclubs Sporting Clube de Portugal (siehe: Sporting Lissabon), (Austragungsort der Fußball-Europameisterschaft 2004)
• Estádio da Luz des Fußballclubs Sport Lisboa e Benfica (siehe: Benfica Lissabon), (Austragungsort der Fußball-Europameisterschaft 2004) hat 65 000 Zuschauerplätze und war Austragungsort für das Finale der Europameisterschaft 2004.

Ende Dezember 2005 begann die bekannte Rallye Dakar zum ersten mal in der Hauptstadt Portugals.

Gemeinden

Lissabon ist in 53 Stadtgemeinden (freguesias) aufgegliedert, die wiederum aus administrativen Gründen vier Bezirken (bairros) zugeordnet sind:

• 1. Bairro: Castelo, Coração de Jesus, Encarnação, Graça, Madalena, Mártires, Mercês, Pena, Sacramento, Santa Catarina, Santa Engrácia, Santa Justa, Santiago, Santo Estêvão, São Cristóvão e São Lourenço, São José, São Mamede, São Miguel, São Nicolau, São Paulo, São Vicente de Fora, Sé, Socorro
• 2. Bairro: Ajuda (Lisboa), Alcântara, Anjos, Lapa, Prazeres, Santa Isabel, Santa Maria de Belém, Santo Condestável, Santos-o-Velho, São Francisco Xavier
• 3. Bairro: Alvalade, Ameixoeira, Benfica, Campo Grande, Campolide, Carnide, Charneca, Lumiar, Nossa Senhora de Fátima, São Domingos de Benfica, São João de Brito, São Sebastião da Pedreira
• 4. Bairro: Alto do Pina, Beato, Marvila, Penha de França, Santa Maria dos Olivais, São João, São João de Deus, São Jorge de Arroios

Sehenswürdigkeiten

• Torre de Belém (Weltkulturerbe)
• Mosteiro dos Jerónimos – Hieronymus-Kloster in Belém (Weltkulturerbe)
• Padrão dos Descobrimentos (Denkmal der Entdeckungen)
• Catedral Sé Patriarcal (Kathedrale in Lissabon)
• Convento do Carmo mit der 1389-1423 von Nuno Álvares Pereira errichteten Kirche (Igreja do Carmo)
• Alfama (Altstadtviertel)
• Avenida da Liberdade (Prachtstrasse)
• Miradouros (Aussichtspunkte)
• Bairro Alto (Kneipenviertel)
• Castelo de São Jorge (Burganlage)
• Centro Ciência Viva (Science Center)
• Eléctrico 28 (Die längste der wenigen verbliebenen alten Straßenbahnlinien)
• Elevador de Santa Justa (Aufzug, der Ober- und Unterstadt verbindet)
• Museu Calouste Gulbenkian (Sammlung des britischen Ölmilliardärs armenischer Abstammung aus Istanbul Calouste Gulbenkian)
• Oceanário de Lisboa – Das zweitgrößte Meeresaquarium der Welt (erbaut zur Weltausstellung 1998)
• Torre Vasco da Gama
• Cristo Rei (Almada) - Jesusstatue in Almada

Söhne und Töchter der Stadt

Könige

• Antonio von Crato, portugiesischer Adliger, der sich 1580 selbst zum König von Portugal ausrief, seinen Thronanspruch aber nicht gegen die Spanier durchsetzen konnte.
• Dionysius (Portugal), König von Portugal
• Emanuel II. (Portugal), letzter König von Portugal (1908-1910)
• Manuel I. (Portugal), König Portugals
• Michael I. (Portugal), König von Portugal aus dem Hause Braganza und regierte von 1828 bis 1834
• Johann I. (Portugal), König von Portugal
• Johann II. (Portugal), König von Portugal
• Johann III. (Portugal), König von Portugal aus dem Hause Avis
• Johann V. (Portugal), König von Portugal aus dem Hause Braganza
• Ludwig I. (Portugal), König von Portugal von 1861 bis 1889
• Peter II. (Portugal), Regent und von 1683 bis zu seinem Tode König von Portugal
• Peter IV. (Portugal), König von Portugal, Kaiser von Brasilien
• Peter V. (Portugal), König von Portugal
• Sebastian I. (Portugal), König von Portugal

Politiker

• Américo Tomás, Admiral, portugiesischer Staatspräsident (1958 bis 1974)
• António Guterres, portugiesischer Politiker und ehemaliger Ministerpräsident Portugals
• António José de Sousa Manoel de Menezes Severim de Noronha, bedeutender liberaler portugiesischer Staatsmann und General, Held des Miguelistenkrieg, cartistischer Politiker und Führer der Regenerationspartei
• António Maria de Fontes Pereira de Melo, portugiesischer Politiker und Staatsmann aus der Zeit der portugiesischen Monarchie
• António Oscar de Fragoso Carmona, Präsident Portugals von 1926 bis 1951
• António Vitorino, bis November 2004 EU-Kommissar für Justiz und Inneres
• Hernandogildo Augusto de Brito Capello, portugiesischer Offizier und Afrikaforscher sowie zwischen 1886 und 1891 Gouverneur von Angola
• Jorge Sampaio, Staatspräsident von Portugal
• José Manuel Inácio da Cunha Faro Menezes Portugal da Gama Carneiro e Sousa, portugiesischer Militär und Politiker
• Marcello Caetano, portugiesischer Diktator
• Mário Soares, Staatspräsident von 1986 bis 1996
• Pedro Santana Lopes, portugiesischer Politiker und Premierminister
• Sebastião José de Carvalho e Mello, Marquês de Pombal, Premierminister unter König Josef I.
• Vasco Gonçalves, portugiesischer Militäroffizier und Politiker

Fußballspieler

• Ricardo Quaresma (* 1983), Fußballspieler
• Miguel (* 1980) Fußballspieler
• Costinha (* 1974) Fußballspieler
• Nuno Valente (* 1974) Fußballspieler
• Maniche (* 1977), Fußballspieler
• Luís Boa Morte (* 1977), Fußballspieler
• Luís Figo (* 1972), Fußballspieler

Weitere

• Antonius von Padua (1195–1231), Franziskaner und Heiliger
• Johannes XXI. (um 1205–1277), Papst
• Francisco de Almeida (um 1450–1510), Seefahrer
• Duarte Pacheco Pereira (um 1469–1533), Seefahrer, Astronom und Geograf
• Luís Fróis (1532–1597), Jesuit und Missionar
• António Vieira (1608–1697), katholischer Theologe, Jesuit und Missionar
• Domenico Scarlatti (1685–1757), Komponist und Cembalist, lebte von 1719 bis 1728 in Lissabon
• Manuel do Nascimento (1734–1819), Lyriker und Ordensmann
• André da Silva Gomes (1752-1844), Komponist
• Marcos António Portugal (1762–1830), Komponist
• Karl Robert von Nesselrode (1780–1862), russischer Diplomat und Staatsmann
• Francisco d'Andrade (1859–1921), Opernsänger
• Fernando Pessoa (1888–1935), Dichter und Schriftsteller
• Maria Elena Vieira da Silva (1908–1992), Malerin und Grafikerin
• Amália Rodrigues (1920–1999), Fado-Sängerin
• Joly Braga Santos (1924-1998), Komponist
• Carlos do Carmo (* 1941), Fado-Sänger
• Emmanuel Nunes (* 1941), Komponist
• António Lobo Antunes (* 1942), Schriftsteller
• Eduardo Serra (* 1943), portugiesisch-französischer Kameramann
• Antonio Damasio (* 1944), Neurowissenschaftler
• Paulo de Carvalho (* 1947), Sänger populärer Musik
• Pedro Calapez (* 1953), Maler
• Joaquim de Almeida (*1957), portugiesisch-US-amerikanischer Schauspieler
• Lúcia Moniz (* 1976), Sängerin und Schauspielerin
• Manuel Cortez (* 1979), Schauspieler, Sänger, Diplom-Maskenbildner

.. (איטלקית: ‏) ( 1765 -1827 ) , מגדולי אמני הנאו קלאסיציזם. מינוטולי אדריכל איטלקי. הסגנון של ג'אקומו מינוטולי הושפע במיוחד האדריכלות הרומית, כמו גם מה סגנון הפלדיאני

ג'אקומו מינוטולי תיכנן כנסיות רבות למשל מנזר סן פרנציסקוס מאסיזי San Francesco dÁssisi סנט אגטה San כנסיה Sant' Agata dei Minoriti , כמו גם וילות וארמונות למשל ארמון ארנה (באיטלקית: פלאצו ארנה - Palazzo Arena) ארמון גוסטרלי (באיטלקית: פלאצו גוסטרלי - Palazzo Gustarelli) ארמון פיסטוריו (באיטלקית: פלאצו פיסטוריו - Palazzo Pistorio cassibile ) ארמון סן לאונה סנטיס (באיטלקית: פלאצו סן לאונה - Palazzo S. Leone e Santis ) ארמון גוסטרלי (באיטלקית: פלאצו גוסטרלי - Palazzo Municipale) ארמון גוסטרלי (באיטלקית: פלאצו גוסטרלי - Palazzo Vitale)

,Palazzata di Messina :במיוחד את הארמון הפלאצאתה במסינה (ב[[איטלקית ]]

עם הזמן, הארמון הפלאצאתה במסינה נהייה פופולרי ומקובל בבאת' שבדרום מערב [[אנגליה

הארמון הפלאצאתה במסינה של ג'אקומו מינוטולי זהה לארמון הסירקוס (ה"קרקס") בבאת' של ג'ון ווד האב

הפלאצאתה של מסינה (באיטלקית: Palazzata di Messina

באת'

קישורים חיצוניים

1765 Geburt in Messina

Studiert in Rom

1799 auftrag zur Rekonstruktion der Palazzata

1803 Realiserung des Auftrags

1812 Realiserung der Erweiterung des Piazza Dumo

Palazzo Arena Palazzo Pistorio cassibilie

vPalazzo Gustarelli

Palazzo S. Leone e Santis

Casa die Padri Minoriti

San Francesco dÁssisi

אלמנטים אדריכליים באדריכלות הקלאסית

רשימת אלמנטים ומושגים אלו הם מאפיינים קלאסיים בעלי צורות ופרופורציות מעט שונות בכל אחד מהסדרים הקלאסיים. כל סדר מגדיר בדיוק את המידות היחסיות של כל הרכיבים לקוטר העמוד. הרשימה מתחילה מרכיב הנמוך ביותר בחזית עד הגבוה ביותר.

• סטילובטה (stylobate) - בסיס המקדש כולו. משטח אופקי הבנוי שמו שלוש מדרגות רחבות המקיפות את כל המבנה ומרימות אותו בעדינות על מאין במה. באדריכלות הרומית הבסיס נקרא פודיום, כמו במת המנצחים במשחקים האולימפיים.

• עמודים (columns) - העמוד, או הפילסטר (עמוד מדומה), מורכב משלושה חלקים עיקריים: בסיס, גוף וכותרת.
  • בסיס
  • גוף העמוד (shaft) - העמוד עצמו היה בנוי מסדרה של גלילים נמוכים אשר עמדו אחד על השני. בחלק מהסדרים הגלילים הלכו והוצרו לקראת 2/3 הגובה של העמוד, דבר שנתן לו מראה מעט יותר "שמנמן". במצב כזה קוטרו העליון של העמוד היה קטן מקוטרו התחתון בכשמינית.
    • חריצים (fluting) - גילוף אורכי באבן לאורך רוב גובה העמוד בצורה (בגריעה) של חצי עיגול. החריצים היו מכל צידי עמוד והסתיימו והתחילו בהתעגלות נוספת.
    • אנטזיס (entasis) - אנטזיס היא שיטת בנייה של העמודים מסביב למקדש היווני כך שהם אינם לגמרי ניצבים לקרקע. העמודים נוטים מעט לכיוון מרכז המבנה בזוית שקשה להבחין בה. הקווים הדמיוניים אשר ממשיכים את קווי העמודים כלפי מעלה יוצרים מאין פירמידה מאוד זקורה אשר קודקודה נמצא כ-3 עד 4 ק"מ מעל בסיס המבנה. צורה זו תורמת ליציבות המבנה וגם יוצרת אפקט של אשליה אופטית בכך שמתקנת את עיוות הפרספקטיבה עבור מי שמביט במקדש מלמטה.
  • כותרת (capital) - חלקו העליון של העמוד המקנה לו את זהותו. בכל סדר קלאסי יש כותרת שונה לעמודים אשר לפיה ניתן בקלות לזהותו.
  • אבקוס (abacus) - לבנה שטוחה הנמצאת מעל הכותרת ומעליה מונח הארכיטרב.

• אנטבלטורה (entablature) - החלק האופקי העיקרי בחזית המבנה הנמצא מעל העמודים. רכיבי האנטבלטורה משתנים בין הסדרים השונים אך לכולם מרכיבים בסיסיים זהים:
  • ארכיטרב (architrave) - הקורה הראשית המונחת מעל לעמודים. הארכיטרב אינו קורה המשכית אלה סדרה של קורות קצרות שאורך כל אחת היא ממרכז העמוד למרכז של העמוד השכן.
  • אפריז (frieze) - השכבה האמצעית באנטבלטורה והעבה ביותר. בסדרים האיוני והקורינתי נהגו לקשט את הפריז בפיסולים וגילופים באבן. לעיתים תועדו בפסלים אלו אלים או דמויות מהמיתולוגיה היוונית. כל פסל הופיע במאין מסגרת המכונה טריגליף. הטריגליפים מופרדים ביניהם במטופות במקצב זהה לזה של העמודים.
    • טריגליף (triglyph)
    • מטופות (metopes) - במבנים מסוימים המטופות היו פסלים בעצמם שנראו כאילו הם מחזיקים בידיהם את הקרניז הנמצא מעליהם.
  • קרניז (cornice) - הרכיב האופקי העליון באנטבלטורה. הקרניז תמיד בולטת לצדדים יותר מהרכיבים שמתחתיה.
  • גמלון (pediment) - חזית הגג המשולש הנראה מהחזית. הגמלון הוא הרכיב העליון של האנטבלטורה וחותם את חלקה העליון של החזית. בתוך הגמלון מופיעים בדרך כלל פסלים וקישוטים נוספים החצובים באבן הנקראים טימפנון.