מברשות גילוח והקשר לגחלת עורית

עריכה

במהלך מלחמת העולם הראשונה ובעשור שאחריה נצפתה עלייה במספר מקרי גחלת עורית, שלא פעם הסתיימו במוות, בארצות הברית ובבריטניה. תחילה שיערו שהסיבה לתחלואה נבעה משימוש שעשו מדינות המרכז בחיידקי Bacillus anthracis, מחוללי הגחלת, בתור נשק ביולוגי. בעקבות חקירה אפידמיולוגית רשמית שנפתחה נמצא כי מברשת הגילוח שימשה כאמצעי להפצת המחלה (Vehicle-borne transmission). לעלייה בתחלואה בפרק הזמן המתואר היו שתי סיבות עיקריות[1]:

  1. שימוש במסכות הגז - בעקבות הכנסת הנשק הכימי לשימוש מבצעי בחזית המערבית נוצר הכורח להתגלח בתדירות גבוהה הרבה יותר על מנת להבטיח רמת ההגנה מיטבית של מסכות הגז. דבר זה הגביר את הביקוש לייצור מברשות גילוח רבות.
  2. מקור חומר הגלם ועיקורו - בעקבות המלחמה נוצר מחסור רציני בפרוות גיריות - חומר הגלם ממנו נהגו להכין את המברשות. מחסור זה הוביל לשימוש בתחליפים, דוגמת שיער סוסים. נמצא כי בעלי חיים אוכלי-צמחים רגישים יותר לגחלת בהשוואה לבעלי חיים אוכלי-כל. בנוסף לכך לפני המלחמה בוצע תהליך של עיקור, בצרפת ובגרמניה, לפרוות שיועדו להכנת המברשות טרם שליחתה ליצרן. במהלך מלחמת העולם הראשונה הופסק כמעט לחלוטין תהליך העיקור בשתי המדינות הללו, וחומר הגלם נשלח ישירות אל היצרן בארצות הברית ובבריטניה.

שכיחות מקרי גחלת עורית ירדה לקראת סוף שנות ה-20 של המאה ה-20, ככל הנראה בעקבות פעולות מנע כגון עיקור, או השמדת מברשות הגילוח וכן בעקבות המצאת קצף הגילוח אשר הביא להפחתת השימוש במברשות אלה.

הערות שוליים

עריכה