משתמש:Amit3141/קיילה גלעדי

• קטגוריות: קומונת הסתתים, אנשי השומר, אנשי העלייה השנייה, הגליל: אישים, אישים הקבורים בבית הקברות של אגודת השומרים (?)
• ערכים: ישראל גלעדי, אלכסנדר זייד, ציפורה זייד, גבעת קוזלובסקי, ירושלים החדשה (אמנים), אסתר בקר, השומר
• חשיבותה בארגון השומר ציטוט - להוסיף מרכאות בסוף התוכן

תמונות

מימין לשמאל: ציפורה זייד, אלכסנדר זייד וקיילה גלעדי

=

=

=

=

=

קיילה גלעדי (נולדה בשם קיילה בקר 24.2.1970-1890), פעילה בארגוני השמירה "בר גיורא" [מ-1907] וה"השומר". נישאה לישראל גלעדי ושניהם היו ממייסדי מושב שומרים בתל עדש [תל עדשים] בעמק יזרעאל ב-1913 וממקימי ישוב שומרים חדש ליד מטולה ב-1916, שנקרא לזכרו של ישראל כפר גלעדי.

משפחתה

קיילה בקר נולדה בוילנה שבליטא. אביה, מנחם מנדל בקר היה צבע-אמן בירושלים. אמה שושנה רייזה, הייתה זמרת ושחקנית בליטא ושיחקה בלהקת ה"ווילנער-טרופע". לקיילה היו חמישה אחים - משה, אסתר, דוד, רבקה וציפורה.

נישאה לישראל גלעדי. לקיילה ולישראל נולדו 5 ילדים: גדעון, דוב, ודוגל שנפטרו בגיל צעיר, וכן נחמן והדסה.

פעילותה בירושלים

באביב 1907 עלו קיילה ואחותה ציפורה לארץ ישראל והשתקעו בירושלים. שתי האחיות עבדו בתפירה ובכביסה בבית הספר ליתומות מיסודו של ישראל בלקינד - עבודה בה לא מצאה קיילה סיפוק. ליד בית הספר "בצלאל" נפגשו קיילה ואחותה לראשונה עם "הקומונה הירושלמית" - האנשים שלימים הקימו את ארגון בר גיורא ולאחר מכן את ארגון השומר.

קיילה ואחותה הצטרפו ל"קומונה הירושלמית", שחבריה הקימו את "בר גיורא" ולאחר מכן את "השונמר", מנתה כ-20 חברים ונקראה בפי הערבים המוסקבאים ("אל מסקוב"). בפי היהודים הם נקראו "החוליגנים" (הבריונים). הקומונה גרה אצל עולים מתימן, ולמדה מהם את מלאכת הסיתות. ערב אחד תקף ערבי את החבר שליווה את קיילה בדרכה הביתה עם טבנג'ה (אקדח פרמיטיבי וכבד). בעקבות זאת התפתחה קטטה בין חברי הקומונה לערבים. בחשכה הוכו הערבים קשות ומפקדם נפגע קשות והושם במאסר של חצי שנה. התגוננות חברי הקבוצה הייתה לאגדה בקרב יהודי ירושלים.

שמירה

ב-1908 עברה קיילה לחוות הקולקטיב בסג'רה עם אחותה ציפורה ואלכסנדר זייד. מירושלים לנצרת נסעו על עגלה, ומשם הלכו לסג'רה. כשהגיעה לסג'רה עבדה בתור המבשלת ל-35 פועלים ודאגה גם לכביסה ולניקיון- עבודות שדרשו כוח פיזי רב.

לעבודת המטבח נוספו עבודות חקלאיות שונות: אליהו קראוזה, מנהל החווה בסג'רה, איפשר לנשים יהודיות, ביניהן קיילה, ללמוד את העבודה בענפי המשק החקלאיים. היה הראשון שעשה זאת, והשתדל לשלם להן שכר עבודה שיספיק לקיומן ולא יכביד על תקציב החווה. הבחורות עבדו בכל עבודות החווה, פרט לזריעה.

חברי הקומונה גרו בשני חדרים - הבחורים בחדר הגדול ליד החדר של קרואזה מנהל החווה, והבחורות בחדר הסמוך. בכל ערב אחרי יום העבודה, לחברי הקולקטיב היו שיעורים שונים- עברית, ערבית, התעמלות, קליעה למטרה, וחקלאות.

לאחר שנה של עבודה מוצלחת, עברו חברי ה"קולקטיב" מסג'רה למסחה ולכנרת, במטרה להרחיב את השמירה שקיבלו שם. קיילה ושאר הבחורות נשארו בסג'רה על מנת להדריך את החברים החדשים בארגון בעבודת החקלאות.

בשנת 1907 חלתה קיילה והובהלה לבית החולים של המיסיון בטבריה, שם הכירה שם את ישראל בוטרבורט. לאחר רומן קצר נישאה לישראל. החתונה התקיימה במסחה ב- 1909. ייחודיות טקס הנישואין של ארגון "השומר" באה לידי ביטוי החל מחתונתם של קיילה וישראל, והוא שימש מודל לחיקוי למרבית החתונות של אנשי השומר מאוחר יותר. את החופה פרשו על ארבעה רובים שהחזיקו ארבעה חברים, ומנהג היריות בעת שבירת הכוס לראשונה התקיים בחתונתם. מנהגים נוספים התווספו בהמשך.

לאחר חתונתם, במסגרת החברות בארגון "השומר" ועקב הצורך בשומרים בכל אזורי הצפון, החלו בנדודים בגליל. קיילה עברה לכנרת, שם עבד ישראל כשומר. הם גרו בחושה עם עוד ארבעה אנשים. היא עבדה כמבשלת במטבח על גבי אבנים בחוץ.

בסוף אותו קיץ, עברו הזוג גלעדי לזיכרון יעקב. ישראל נתמנה לאחראי על השמירה ב-30 כרמים. הם גרו ב"קראוון" - אוהל נטוי על גבי עגלה שנדדה ממקום למקום. לאחר מכן עברו לחדר קטן שנקרא "החדר עם הספה האחת" וגרו שם בקבוצה של חמישה "שומרניקים". כולם ישנו על הרצפה. גם שם עבדה קיילה כמבשלת.

בתום עונת השמירה בכרמים, חזרו למסחה לשמירה על שדות התבואה. הם גרו בחדר וישנו על הרצפה יחד עם כלבי השמירה שישראל גידל. לאחר מספר חודשים שבו לסג'רה. בסג'רה קיבלה צירי לידה ונסעה בדיליז'נס ערבי כדי להגיע לבית החולים בחיפה. על הנסיעה הזאת אמרה: "לא הבין אז איש, כי מישהו צריך ללוות אותי". בנם הבכור גדעון נולד, ולרגל המאורע שינו את שם המשפחה לגלעדי.

ב-1910, בעקבות מותו של אחד מחברי השומר ישראל בר"ל, חלתה קיילה. לדבריה, מחלתה השפיעה על בנה גדעון שחלה גם הוא. קיילה יצאה עם בנה לרופא הקרוב בחיפה, אך הוא מת מיד לאחר שפגשו את הרופא.

משם עבר הזוג לשמור ביבנאל, שם גרו בחדר ללא חלונות, ללא רצפה, ועם הרבה "חיות" משונות. במהלך שעות היום ישנו בחדר חמישה שומרים, וקיילה ישנה בו בלילה. בנה השני דב מת מדיפתריה ביבנאל, כנראה ב-1914.

משם חזרו למסחה. באחד הלילות התנפלו ערבים על השומר שסבב מחוץ לחומת היישוב. קיילה תפסה באקדח הבראונינג שלה, העבירה את בתה התינוקת, הדסה, לבעלת הבית ורצה למקום הירי. מאחד הבתים בקעו קולות. קיילה ניגשה וראתה איכרים מהמושבה שערכו מסיבה וכלל לא הפריע להם מה שמתחולל מעבר לגדר. היא התפרצה והתריסה כנגדם: "איך לא תיבושו להמשיך ולשבת, בעת שיורים על השומרים שלכם". נכלמים קמו והצטרפו אליה. משם נדדו לחיפה, ואז לתל עדשים, ומאוחר יותר לכפר גלעדי.

התיישבות

תל עדשים

ככל שעיסוקם של מייסדי ארגון השומר בשמירה נמשך, התגברה גם שאיפתם לעבור מחיי השמירה לחיים המושתתים על עבודה חקלאית. ראשי המגמה הזו היו מנדל פורטוגלי, ישראל גלעדי, אלכסנדר זייד וצבי נדב. נעשה ניסיון להקים מושב-שומרים בתל-עדשים (תל-עדש), שעל אדמותיה עלו אנשי האגודה כקבוצת-כיבוש באוקטובר 1913. קבוצת-כיבוש: קבוצה המכשירה שטח לחקלאות. (יעקב גולדשטיין, "השומר באצבע הגליל", בתוך מרדכי נאור (עורך) אצבע הגליל 1967-1900: מקורות סיכומים, פרשיות נבחרות וחומר עזר, ירושלים, יד בן צבי 1991).

בתל עדשים התארגנו חברי השומר להתיישבות, חיו בחושות הכפר, וכל משפחה טיפלה בילדיה ללא לימודים וללא עזרה רפואית. קיילה הייתה לעקרת בית, ובישלה בעבור משפחתה. במהלך הזמן נצרו חיכוכים בין קבוצת גלעדי לקבוצה ה'משקית'. קבוצת גלעדי טענה שיש לקלוט כל שומר למושב השומרים תל עדשים, עד שירווח לו ויסתדר. קבוצת המשקית, בראשותם של שמואל הפטר וחיים שטורמן, טענה כי למושב אין מספיק אמצעים על מנת לשאת על גבו המשקי את כלל חברי "השומר", וכי יש לדאוג קודם לביסוסו. ההחלטה התבצעה באספה ביבנאל והוכרע נגד דעתה של קבוצת גלעדי. כתוצאה מכך נאלצה קבוצת גלעדי, ביניהם קיילה וישראל, לעזוב את תל עדשים. קיילה וישראל עברו למסחה לתקופה קצרה. באותם הימים היה במסחה רעב גדול, ואלמלא גינת הירק שטיפחו לא היו מחזיקים מעמד.

כפר גלעדי

בשמחת תורה, בשנת 1916, לקראת עונת הזריעה, עברו ממסחה לאזור אצבע הגליל ליד מטולה מספר משפחות, ביניהן משפחת גלעדי, כדי להקים יישוב חדש של "השומר". מקום בו שומרים שמרו והתפרנסו מעבודת האדמה - שילוב של שמירה יהודית ועבודה יהודית. היישוב נקרא ישוב בר גיורא, על שם הארגון שקדם לארגון השומר.

בשנת 1918 מרבית הילדים במקום חלו, בניהם תינוקם החדש של קיילה וישראל, דוגל. כהחמירה מחלתו מיהרה קיילה לרופא בראש פינה, ובדרכה הופיע רוכב להודיע לה שבעלה ישראל גלעדי חולה. באותו היום מתו בנה דוגל ובעלה.

לאחר מותו של ישראל גלעדי ב-2 באוקטובר 1918, החליטו החברים בארגון לקרוא ליישוב על שמו - קיבוץ כפר גלעדי.

את האחריות לגבי קיילה גלעדי ויתומיה לאחר מות גלעדי לקח על עצמו ארגון "השומר". גד אביגדורוב, מאנשי "השומר", דרש מיוסף נחמני, חבר ועד "השומר" את המימון הדרוש. ועד "השומר", כמי שהיה אחראי על ניהול ענייני הארגון, הוא זה שהחליט לאפשר לה להתרחק מהכל, להירגע ולנוח, ולפיכך גם השיג עבורה את המימון לכך, ודאג להסדיר את הבראתה בטבריה.

עליך לסדר שהחברה שלנו קיילה גלעדי לא יסבלו. היא קיילה נחשבת חברה במשפחתנו הקבוצתית. בכל אנו נחלק איתה. יש לה חלק במשקנו כמו לכולנו. אם הועד החליט שקיילה צריכה לנוח בטבריה אחרי המקרה הקשה אז היא לא צריכה לסבול כי הצרה שלה זו הרצה שלנו. באפשרות הכי ראשונה אנחנו נביא אותה אלינו והיא תעבוד יחד איתנו במשקנו

— יחסי מגדר בארגון השומר ובכפר גלעדי 1907-1939 עמוד 260

לאחר מותו של בעלה, ישראל גלעדי, קיילה נשארה בכפר גלעדי ועודדה אנשים להישאר, עבדה במחלבה ובזיתים, עד מותה.

חשיבותה בארגון השומר

לקיילה זהות מוחלטת לחברי ארגון השומר ולמשק. היא הייתה שותפה מלאה, חלק בלתי נפרד מהם. קיילה מהווה דוגמא מייצגת המאפיינת את התנהגותן של נשות השומר, שכן למרות התמרמרות וכעס בחוסר ההתחשבות בהן, הן השלימו עם חיי השמירה של בעליהן. הנשים התבקשו לנדוד בעקבות השמירה של בעליהן ללא התחשבות, גם אם היו בהריון, וציפו מהן להשלים ולקבל את המצב.

האישה הודרה מהספרה הציבורית, הופקדה על הספרה הפרטית הביתית, ונדרשה לקבל את המצב ולהשלים עיו, שכן היא קשרה את חייה עם "השומר

— (מתוך יחסי מגדר בארגון השומר ובכפר גלעדי 1907-1939 עמוד208)

קיילה ראתה עצמה כשליחה שמשימתה הייתה לתעד ולהנציח את חברי השומר ופעילותם. קיילה העריצה את בעלה, ישראל, וראתה עצמה כשותפה מלאה לצידו ב"השומר", וכך גם הציגה את עצמה. הייתה לה הופעה מכובדת מאוד, זקופה, מוקפדת בלבושה, כריזמטית ובעלת לשון שנונה וכושר סיפורי. היא השתתפה כל השנים באירועים שונים של מפלגת "פועלי-ציון", התנועה, והמרכז החקלאי.

קיילה, בדומה לשאר הנשים החברות ב"השומר", קיבלה על עצמה את תפקיד הדואגת, הסועדת והמטפלת. הן לא ערערו על הצורך שנשים יהיו במטבח, ורק דרשו בתוקף לעבוד לא רק במטבח, ולפתח ענפים נוספים שהוגדרו על ידן כמתאימים לנשים, כמו גידול ירקות וטיפול בבעלי חיים. קיילה גלעדי, התקרבה יותר מאחרות לדימוי הגברי, והציגה את תפקיד אשת השומר כ"עזר כנגדו" - שותפה מלאה בעול, הממלאה תפקידים שונים בבירור, מוגדרים מראש.

שאלות לשאול את גדעון

מה עשתה בכפר גלעדי

כמה זמן היו במסחה

מה עשו בתל עדשים

מקורות

1. דבורה ברנשטיין, אשה בארץ ישראל השאיפה לשיוויון בתקופת היישוב הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשמ"ז, 1987
2. סמדר סיני, יחסי מגדר בארגון "השומר" ובכפר גלעדי 1939-1907, חיבור לשם קבלת התואר "דוקטור לפילוסופיה", אוניברסיטת בר אילן, המחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה, חשוון תשס"ט.
3. גרשון גרא, "משפחת בקר- בית אבותם גיבורי חיל", ע"ע 80-73, בתוך זאב ענר (עורך) סיפורי משפחות, סיפורן של חמישים משפחות בתולדות הישוב, תל אביב משרד הביטחון- ההוצאה לאור, 1990.
4. גרשון גרא, אנשי "השומר" בחייהם ובמותם, משרד הביטחון-ההוצאה לאור, יחידת המוסיאונים-"בית השומר", 1991
5. ענת איתי, יעל אשוח, דורית אמיר, חדווה כשר עריכה, מאה שנים על הגבעה, קיבוץ כפר גלעדי, מהדורה מיוחדת לשנת ה-100, 2016.
6. ברכה חבס עריכה בהשתתפות אליעזר שוחט, ספר העלייה השנייה, תל אביב, הוצאת עם עובד, תש"ו
7. קיילה גלעדי "בגליל", בתוך חברות בקיבוץ קובץ ראשון, החומר כונס ע"י ליליה בסביץ ויוכבד בת רחל, ערוך בידי מ. פוזננסקי ומ. שחורי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, עין חרוד תש"ד
8. יצחק בן צבי, ישראל שוחט, מתי מגד, יוחנן טברסקי (עורכים) "ספר השומר דברי חברים" ת"א, הוצאת דביר והוצאת מערכות תשי"ז.
9. שלמה שבא, שבט הנועזים, מרחביה, ספרית הפועלים, הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1987.
10. יעקב גולדשטיין, "השומר באצבע הגליל", בתוך מרדכי נאור (עורך) אצבע הגליל 1967-1900: מקורות סיכומים, פרשיות נבחרות וחומר עזר, ירושלים, יד בן צבי 1991.