אלכסנדר זייד

חלוץ ושומר; ממקימי ארגון "השומר"

אלכסנדר זייד (188611 ביולי 1938) היה חלוץ, שומר ועובד אדמה. פעל רבות לכיבוש העבודה והשמירה. היה ממקימי כוח המגן העברי בארץ ישראל בארגונים "בר גיורא", "השומר", "הקיבוץ"[דרוש מקור] ו"אגודת השומרים". מהאישים הבולטים בעלייה השנייה, ומסמליה של התנועה הציונית ותנועת העבודה. נרצח על ידי בדואי בעת המרד הערבי הגדול.

אלכסנדר זייד
לידה 1886
זימה, האימפריה הרוסית האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית
נרצח 11 ביולי 1938 (בגיל 52 בערך)
ארץ ישראל המנדט הבריטיהמנדט הבריטי
תאריך עלייה 1904
מדינה האימפריה הרוסית, האימפריה העות'מאנית, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות בר גיורא
השומר
תפקידים בשירות
שומר
תפקידים אזרחיים
חלוץ
הנצחה
אנדרטת אלכסנדר זייד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
אלכסנדר זייד
קטע משאלון אישי שמילא זייד
אנדרטת אלכסנדר זייד ליד הגן הלאומי בית שערים, פיסל דוד פולוס
קברו של אלכסנדר זייד בקברות השומרים בקריית טבעון
ציון המקום בו נורה אלכסנדר זייד בקצה רחוב יזרעאל

ביוגרפיה

עריכה

שנות ילדותו

עריכה

אלכסנדר זייד נולד בשנת 1886 באימפריה הרוסית בעיירה זימה שבמחוז אירקוטסק שבסיביר. אביו, יצחק אליהו זייד (1842-1901), היה יוצק מתכת במקצועו, תושב וילנה שהואשם בצעירותו בפעילות מהפכנית והוגלה לסיביר. אמו, רבקה (בתיה ליבה בת לייזר מאיר), הייתה ממשפחה סובוטניקית, בין אחיו היו שרה ופסח.[1] בשנת 1889 עברה המשפחה לבירת המחוז, אירקוטסק. זייד החל ללמוד ב"חדר", אך כעבור זמן קצר עברה המשפחה לכפר, והוא עבר ללמוד בבית ספר חקלאי. אביו התחתן בשלישית עם אישה בשם פרידה, שאימצה את אלכסנדר לבן, ודחפה את האב לחזור לווילנה, שם היה קל יותר לחיות כיהודי. בעקבות זאת חזרה המשפחה בשנת 1901 לווילנה, אך כעבור שנתיים מת גם האב, כאשר אלכסנדר היה בן 15. אלכסנדר נאלץ לפרנס את ביתו, והחל לנהל את מפעל היציקה של המשפחה.

בשנת 1903, עם פרוץ פרעות קישינב, הצטרף זייד לקבוצת הגנה עצמית שהוקמה על מנת להגן על יהודי וילנה בעת פוגרום. בקבוצת ההגנה פגש זייד את מיכאל הלפרין, איש העלייה הראשונה אשר השפיע עליו ברעיונותיו ובמעשיו. השפעה זו הובילה את זייד לעלות לארץ ישראל בגיל 17.[2]

בארץ ישראל

עריכה

זייד עלה לארץ ישראל בגפו ב-1904 במסגרת תנועת העבודה הציונית. על פי רישומיו של זייד, החוויה הראשונה שלו בארץ התרחשה ביפו. עם רדתו מהאונייה נאסר על ידי העות'מאנים בשל היעדר תעודת מסע. באמצעות שוחד הצליח לקנות את שחרורו.

לאחר שחרורו עבד ביקב בראשון לציון, שם פגש את ישראל שוחט, שרוח החלוציות פיעמה בו ותאמה את רוחו של זייד. חלומו של שוחט היה להקים קבוצת שומרים עבריים במושבות.

בשלב מסוים נפרדו דרכי השניים. זייד עבר לפתח תקווה ושוחט מצא עבודה בשפיה, שם קיבץ סביבו מספר חברים שגילו עניין בעבודת השמירה במושבות השומרון. כאשר אפשרות זו קרמה עור וגידים, נקרא זייד לחבור אל הקבוצה.

כאשר שמר בכרמי זכרון יעקב, נרדם פעם אחת במשמרתו, ונשקו נגנב על ידי ערבים. בפעם הבאה שניסו לגנוב ממנו את הרובה, הכה את הגנב הערבי מכות חזקות, אך חבריו של הגנב הכו את זייד, ופצעו אותו בראשו, פציעה שממנה המשיך לסבול עד מותו.

ייסוד בר גיורא והשומר

עריכה

בוריס שץ הזמין את זייד ויחזקאל חנקין ללמוד סיתות אבן בירושלים. השניים הרבו לשוחח אודות יצירת כוח מגן עברי להגנת המפעל העברי בארץ. בשנת 1907 התקיימה פגישה חשאית בהשתתפות זייד ושבעה צעירים נוספים, בהם חנקין, שוחט ויצחק בן-צבי. בן-צבי מתאר את זייד בפגישה במילים:

...בא זייד מארץ סיביר. גם מראהו יעיד על מקורו, שערות ראשו בהירות, ותנועותיו אטיות, אבל כל מראה החלוץ הצעיר הזה אומר: כאן אני עומד ומפה לא אזוז!

זייד היה שותף מרכזי להחלטה שהתקבלה בפגישה להקים את ארגון "בר גיורא", שמטרתו הייתה להקים כוח יהודי לוחם בארץ ישראל במטרה להביא לריבונות יהודית בארץ. במסגרת 'בר גיורא' עלה זייד לגליל התחתון והשתתף בהקמת הקולקטיב בסג'רה. ב-1909 היה שותף להקמת ארגון "השומר" במטרה להרחיב את השמירה היהודית לכל המושבות בארץ ישראל.

אנשי "השומר" גרו בחווה החקלאית הגלילית אילניה (סג'רה), ועסקו בשמירה ובחקלאות. זייד בלט כשומר בארגון. הוא נשלח לכל מקום שבו צצו בעיות. במסגרת פעילותו שמר ביבנאל ובמסחה, אבטח את החריש באדמות שנויות במחלוקת, ועזר לתושבי חדרה להתמודד עם הקדחת ועם הטרדות חוזרות מצד השכנים הבדואים והצ'רקסים. זייד תיאר את שהתרחש בעת שאיבטח את החריש בחדרה[3]:

”הצ'רקסים ושכניהם התנפלו על החורשים והרוכבים הסתערו על האויב. ראיתי את סוסתו של שטורמן סובבת תחתיו - היא הוכתה בראשה באלה - ובו ברגע חשתי כי ראשי נופל על חזי ואי אפשר לי להרימו. הייתה זו התעלפות רגעית תוצאת מהלומה חזקה ובכל זאת נשארתי יושב על האוכף ורדפתי אחר אחד הצ'רקסים, וכך נהדף האויב אחור ואנחנו שבנו בניצחון”.

בתקופה זו נשא זייד לאישה את ציפורה לבית בקר מווילנה שעלתה לארץ עם אחותה הבכורה קיילה. קיילה נישאה לישראל גלעדי, מראשי ארגון "השומר". זייד ואישים נוספים מארגון "השומר" התנגדו לכך שהארגון יקים בסמוך לעפולה את המושב תל עדשים, משום שטענו שיישובי השומרים צריכים לקום באזורי הספר.

הם החליטו להקים בשנת 1916 בגליל העליון את קיבוץ "בר גיורא" שבהמשך נקרא כפר גלעדי, אך זייד פרש מן הקיבוץ משום שלא קיבל את דעת החברים על אופן גידול הילדים בבתי ילדים המרוחקים מבתי ההורים, והתנגד לתפיסה שילדי הקיבוץ הם "רכוש" הקיבוץ.

כשומר עצמאי ומותו

עריכה

ב-1926 עבר זייד לשייח' אבריק שבעמק יזרעאל, והועסק שם כשומר במסגרת הקרן הקיימת לישראל. בחווה שבנה שם במו ידיו ניהל קרבות עם שודדים ופורעים. זייד, שחיבב ארכאולוגיה, נהג לחפור ליד היישובים שבהם התגורר. בשנת 1936 גילה באקראי פרצה באחת המערות בסמוך לשייח' אבריק, ופנה ליצחק בן-צבי ולבנימין מזר מהאוניברסיטה העברית ודיווח להם על הגילוי. בעקבות כך החל מזר לחפור במקום, והתגלו בו מערות הקבורה שהובילו לגילוי בית שערים.

 
אלכסנדר זייד ומשפחתו

במשך חייו הותקף פעמים רבות על ידי פורעים ערבים ושרד, עד ההתקפה שגבתה את חייו. בתקופת המרד הערבי הגדול, בליל 11 ביולי 1938, ארבה לו כנופיה בזמן שהיה בדרכו לאספת חברים בקבוצת אלונים.[4] הוא נרצח בידי קאסם אל-טבאש, בדואי משבט ערב אל-חילף. ב-1942 התגלה רוצחו של זייד על ידי אנשי פלמ"ח בראשותו של יצחק חנקין.[5] הוא נשפט בבית דין שדה והוצא להורג.[6]

חיים אישיים

עריכה

זייד נטמן בבית הקברות של אגודת השומרים בגבעות זייד, והותיר אחריו את אשתו, ציפורה (1885–1968), שלושה בנים - גיורא (1914–2005) והתאומים יפתח (1920–2006) ויוחנן (1920–1999), ובת - כוכבת רייך (1917–2007).

הנצחתו

עריכה

זייד מונצח באנדרטת אלכסנדר זייד שהוצבה ב-1941 ליד שטחי המרעה של משפחת זייד, בקרבת הגן הלאומי בית שערים שבקריית טבעון. כמו כן, נקראו על שם זייד היישובים "בית זייד" ו"גבעות זייד" ורחובות ברחבי הארץ. האנדרטה היא פסל של זייד, רכוב על סוסתו ומשקיף על עמק יזרעאל. את הפסל יצר הפסל דוד פולוס שפיסל את הסוסה שנקראה "דומיה" על פי אחותה. הפסל, שהיה עשוי רשת ברזל מצופה בטון, התבלה עם הזמן, והוחלף ב-1979 בפסל ברונזה שנעשה על ידי הפסל דן זריצקי.[7] ב-5 באוקטובר 2007 הופל פסלו של אלכסנדר זייד בידי אלמונים, וב-31 בדצמבר הוקם שוב (על רקע המקרה התבסס הסרט "חצי טון ברונזה").

סמליל של האנדרטה לזכר זייד משמש כלוגו לארגון "השומר החדש". ארגון זה מפעיל תוכנית מנהיגות המיועדת לבני נוער ונקראת "תוכנית אלכסנדר זייד".

בנקודה שבה נורה ונרצח (פינת הרחובות "יזרעאל" ו"השומרים" בקריית עמל), הוקם גן זיכרון ובתוכו צוין המקום בו עמד זייד כשנורה, וכן המקום בו כנראה ארבו לו המרצחים. את התאריך קבעה אלמנתו.

המשורר אלכסנדר פן חיבר שני שירים לזכר זייד, ושניהם הולחנו על ידי מרדכי זעירא. המפורסם שבהם הוא "על גבעות שייח' אבריק" או "אדמה, אדמתי", במקצב דבקה. השיר השני נקרא "שיר של זייד", ובוצע על ידי אופירה גלוסקא.

גם הסופר אליעזר שמאלי הנציח את סיפור חייו של זייד ומשפחתו ואת ההתיישבות ברחבי ארץ ישראל ובשייח' אבריק בספריו "אנשי בראשית", "חיי ראשונים", "שומר בישראל" ו"לפנות בוקר" - קטעים מיומניו של זייד מעובדים לקורא הצעיר.


לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא אלכסנדר זייד בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ רות בקי אגדת אלכסנדר זייד, בתוך מרדכי נאור (עורך), עמק יזרעאל, 1967-1900: מקורות, סיכומים, פרשיות נבחרות וחומר עזר, יד יצחק בן-צבי, 1993, עמ' 126
  2. ^ אלכסנדר זייד, לפנות בוקר: פרקי יומן
  3. ^ מיכאל בר זהר (עורך), ספר הגבורה (1997) עמ' 25
  4. ^ על גבעות שייך אברייק, על המשמר, 11 ביולי 1976
  5. ^ רמי רוטהולץ מדבר 1011יורא ז"ד בנו של איש השומר אלכסנדר ז"ד על ספר חדש העוסק בנסיבות רציחתו של אביו ואז חנקין נכנס לאוהל, חדשות, 27 בספטמבר 1990
  6. ^   רות בקי קולודני, את חנינתו של יצחק חנקין אני מבקשת, באתר הארץ, 28 באוקטובר 2024
  7. ^ אנדרטת אלכסנדר זייד באתר ספריית טבעון