יוסף נחמני

יוסף נחמני (אגרנובסקי) (2 ביולי 1891, תרנ"א23 בינואר 1965, כ' בשבט תשכ"ה) היה איש השומר ומנהל משרד הקרן הקיימת לישראל בטבריה, "גואל קרקעות הגליל המזרחי".

יוסף נחמני
ועד השומר האחרון עם השחרור.jpg
ועד השומר האחרון עם השחרור: יושבים מימין לשמאל: יששכר סיטקוב, ישראל שוחט, יוסף נחמני, ושמואל הפטר
לידה 2 ביולי 1891
אולכסנדריה, האימפריה הרוסית
פטירה 23 בינואר 1965 (בגיל 73)
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד איש השומר ומנהל משרד הקרן הקיימת לישראל בטבריה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
אנשי השומר
מימין לשמאל: מאיר חזנוביץ, שמואל הפטר, יוסף נחמני, יצחק נדב

ביוגרפיהעריכה

נולד בשם יוסף אוגרנובסקי באולכסנדריה שבפלך חרסון ברוסיה (כיום אולכסנדריה, באוקראינה) למשפחה ציונית. כבר כנער היה חבר מפלגת פועלי ציון, ועם סיום לימודיו בגימנסיה ב-1907 עלה לארץ ישראל עם אחיו משה. כמו רבים מעולי העלייה השנייה נדד כפועל חקלאי בחפשו עבודה במושבות ראשון לציון, עקרון ורחובות. לאחר שנה עלה לירושלים ועבד עם "קבוצת הסתתים" שארגן בוריס שץ לכיבוש עבודת הבניין בעיר על ידי פועלים יהודים, שם פגש את אלכסנדר זייד. הוא חבר לסניף פועלי ציון בעיר ולקומונת "ירושלים החדשה" יחד עם חברתו הקרובה רחל ינאית בן-צבי. פעילותו הציבורית נמשכה בין היתר במסגרת בחירתו מטעם "אחדות העבודה" לחבר אספת הנבחרים הראשונה.

ב-1911 נענה לקריאתו של זייד ועלה לגליל על מנת לכבוש את העבודה והשמירה שם. היה מבין ראשוני ארגון "השומר" ונבחר לוועד הארגון וכן לתפקידי גזבר ומזכיר הארגון. כן היה פעיל בהסתדרות פועלי הגליל. בתקופת מלחמת העולם הראשונה ארגן את ההגנה בגליל, לאחר שרבים מחבריו נאסרו. עם הקמת ארגון ההגנה הצטרף לשורותיו והיה למפקד גוש טבריה, במסגרת זו פיקד על פינוי הילדים מכפר גלעדי ותל חי זמן קצר לפני קרב תל חי. בתקופה זו התקרב אל ערביי האזור, למד את שפתם, תרבותם ומנהגיהם ועסק בגישור בין יהודים וערבים, כתוצאה מהיכרות קרובה זו איתר קרקעות בתחומי הגליל המזרחי והעליון וביצע רכישות קרקע עבור חברת פיק"א והקרן הקיימת לישראל. נחמני תיווך בעסקאות לרכישת כ-90 אלף דונם קרקעות לאום.

בין השנים 19271950 היה חבר מועצת העיר טבריה.

בשנים 1937–1938 היה נחמני חבר ב"ועדת הטרנספר" של הסוכנות היהודית (שקמה לאחר דו"ח ועדת פיל, שהמליץ על חילופי אוכלוסין).[1] ב-10 ביולי 1944 כתב נחמני ביומנו בקשר להתנגדות הערבים לרכישת קרקעות על ידי יהודים: "יש לתמוך ברעיון הטרנספר ואחת ולתמיד לפתור את שאלתנו".[2]

ב-30 בנובמבר 1947, לאחר החלטת החלוקה של עצרת האו"ם, כתב נחמני ביומנו: "שמחה מעורבת בתוגה... תוגה שהפסדנו את חצי הארץ, את יהודה ושומרון... 80 אחוזים של הקרקע שייך עדיין לערבים ונוסף לזה [יהיו במדינה היהודית] 400 אלף ערבים".[3] על פי יומניו והתכתבויותיו, נראה כי בתקופה זו זנח את הרעיון בדבר מדיניות טרנספר כוללת. במקום זאת, סבר כי להמשיך את "גאולת הקרקעות" ביתר שאת.[4]

לפי היומנים הוא הזדעזע מפינויים של ערביי טבריה, עירו, על ידי הבריטים בזמן מלחמת העצמאות, ושאף לראותם חוזרים למקומם. ב-2 במאי הוא מונה לחבר בוועדה העירונית החדשה בטבריה שתפקידה היה "שמירת רכוש הערבים הנעדרים".[5] אולם בסוף יולי כבר התנגד לשיבת הפליטים: "בעיתונים התחילו לדבר על החזרת הפליטים שהתרכזו בנצרת לטבריה וכו'. דברים שלא מתקבלים על הדעת, שבזמן מלחמה יחזרו ערבים לטבריה או למקומות אחרים ולאפשר על ידי זה לערער את הביטחון". באוגוסט היה מעורב בהבאת עולים יהודים לטבריה וביישובם בבתים נטושים של ערבים.[6] לאחר מכן נטל חלק חשוב בתכנון והריסת בתי הערבים בעיר העתיקה של טבריה, לטובת סלילת כבישים והקמת גנים ציבוריים.[7]

בעת המלחמה נחשף נחמני למעשי שוד, ביזה וגירוש ערבים פלסטינים מבתיהם ומכפריהם על ידי לוחמי פלמ"ח וצה"ל ותיעד את המעשים ביומניו. ב-6 בנובמבר 1948, התייחס ביומנו למעשי טבח שנעשו בזמן מבצע חירם ותהה: "מנין לקחו מידת אכזריות כמו הנאצים? למדו מהם".[8] בשל התבטאויות אלה, שהתגלו רק בשנת 2000, כינה אותו ההיסטוריון בני מוריס "מצפונה של התנועה הציונית".

נחמני נפטר בטבריה ב-1965 ונקבר בחלקת "השומר" בבית העלמין בתל חי.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • יוסף נחמני – איש הגליל / ערך והביא לבית הדפוס: יוסף ויץ, רמת גן: משפ' נחמני ליד מסדה, תשכ"ט-1969 (אנתולוגיה של מכתבים מאת נחמני, מובאות מיומניו ומאמרים עליו ומפרי עטו).[9]
  • יוסף נחמני / ירושלים: אגף ההסברה, הקרן הקיימת לישראל. תשכ"ו 1966.
  • בני מוריס, תיקון טעות: יהודים וערבים בארץ ישראל: 1956-1936, ‬תל אביב: עם עובד, תש"ס 2000. ‬יוסף נחמני והשאלה הערבית ב־1948, עמ' 58–103.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ בני מוריס, תיקון טעות, עמ' 99–100.
  2. ^ בני מוריס, תיקון טעות, עמ' 61. מוריס מצטט ישירות מהיומן. נוסח שונה מופיע בספר יוסף נחמני איש הגליל בעריכת יוסף ויץ, עמ' 220: "האם יסכימו הערבים שאנחנו נתחזק ונתרבה בארץ? המוצא הוא טראנספר ופעם לתמיד תפתר הבעיה".
  3. ^ בני מוריס, תיקון טעות, עמ' 63.
  4. ^ בני מוריס, תיקון טעות, עמ' 64.
  5. ^ בני מוריס, תיקון טעות, עמ' 76–79.
  6. ^ בני מוריס, תיקון טעות, עמ' 85.
  7. ^ בני מוריס, תיקון טעות, עמ' 89–90.
  8. ^ בני מוריס, תיקון טעות, עמ' 86.
  9. ^ בני מוריס, תיקון טעות, עמ' 203, הערה 2.