משתמש:Bramilan/פורמולה 1 עונת 1982

‏בעונת המירוצים של 1982 במסגרת סבב הפורמולה 1 נערכו 16 מירוצים. באליפות העולם זכה הפיני קְקֱה רוזברג מקבוצת ויליאמס-פורד ובאליפות היצרנים זכתה קבוצת פרארי.
עונה זו הייתה עונה מלאת ארועים שלאו דווקא קשורים לתחרות. העונה החלה בשביתה כמעט כוללת של כל הנהגים (למעט שניים) בשל החלטה של רשויות הפורמולה 1 לחייב רשיונות נהיגה מיוחדים. על מנת לעמוד בלחץ מעסיקיהם, התאספו כל הנהגים באולם קבלה של אחד המלונות בקיאלמידרום אפריקה) וישנו שם כל הלילה כולם ביחד. בסופו של דבר, הוסגה הסכמה ולמחרת, חזרו הנהגים למסלול.
במירוץ אימולה (הרביעי בעונה), בעקבות פסילת שני נהגים ממירוץ קודם, מחליטות חלק מהקבוצות להחרים את המירוץ, ורק 14 מכוניות יוצאות לדרך. ז'יל וילנב הקנדי (אביו של אלוף העולם לעתיד ז'אק וילנב) הוביל את המירוץ עבור קבוצת פרארי ודידיה פירוני היה במקום השני, גם כן עבור קבוצת פרארי. הקבוצה העבירה להם הוראות להאט על מנת לשמור על המכוניות ולשמור על המקום, אך בסוף המירוץ, ביצע פירוני עקיפה פתאומית על ווילנב למרות ההסכמה ביניהם וניצח. וילנב שהרגיש נבגד סירב לעלות לפודיום. בעקבות ארוע זה, חלה הדרדרות גדולה בקשר בין שני הנהגים שנחשבו לחברים טובים. במירוץ שלאחר מכן (בבלגיה), הוביל פירוני במהלך מקצי הדירוג על וילנב. וילנב שרצה לעשות כל שביכולתו על מנת לעקוף אותו, התנגש בנהג אחר שנסע באיטיות תוך כדי הקפת דירוג ונהרג. במירוץ קנדה, נכבה מנועו של פירוני בזינוק, ונהג אחר (ריקרדו פלאטי) התנגש בו ונהרג במקום. במירוץ בגרמניה, ארבעה מירוצים לפני סיום העונה, הוביל פירוני בדירוג הכללי בתשע נקודות הפרש על פני המקום השני. במהלך המירוץ הגשום, לא ראה פירוני את אלן פרוסט שהיה לפני, התנגש בו ומכוניתו הועפה באויר. פירוני נפצע קשה מאד ברגליו וניצל בבית החולים מקטיעה. עם זאת, לא יכול היה יותר להתחרות באותה העונה. פירוני קיווה שהתחרות בין הנהגים השונים הדולקים אחריו בדירוג ימנע מהם מלהשיג מספיק נקודות על מנת לעבור אותו, אך תקוותו נמוגה ובסופו של דבר, זכה קֱקֱה רוזברג באליפות.

מירוצי עונת 1982

עריכה
מספר המירוץ מקום המסלול תאריך המירוץ נהג מנצח קבוצה מנצחת
1 דרום אפריקה (1928–1994)  קיאלמי, דרום אפריקה 23 הינואר צרפת  אלן פרוסט צרפת  רנו
2 ברזיל  ז'אקארפאגה, ברזיל 21 במרץ צרפת  אלן פרוסט צרפת  רנו
3 ארצות הברית  לונג ביץ', ארצות הברית - מערב 4 באפריל אוסטריה  ניקי לאודה בריטניה  מקלארן-פורד
4 סן מרינו  אימולה, סן מרינו 25 באפריל צרפת  דידיה פירוני איטליה  פרארי
5 בלגיה  זולדר, בלגיה 9 במאי בריטניה  ג'ון ווטסון בריטניה  מקלארן-פורד
6 מונקו  מונטה קרלו, מונקו 23 במאי איטליה  ריקרדו פטרזה בריטניה  ברבהם-פורד
7 ארצות הברית  דטרויט, ארצות הברית - מערב 6 ביוני בריטניה  ג'ון ווטסון בריטניה  מקלארן-פורד
8 קנדה  מונטריאול, קנדה 13 ביוני ברזיל  נלסון פיקה בריטניה  ברהבם-ב.מ.וו
9 הולנד  זנדוורט, הולנד 3 ביולי צרפת  דידיה פירוני איטליה  פרארי
10 בריטניה  ברנדס-הטש, בריטניה 18 ביולי אוסטריה  ניקי לאודה בריטניה  מקלארן-פורד
11 צרפת  פול ריקאר, צרפת 25 ביולי צרפת  רנה ארנו צרפת  רנו
12 גרמניה  הוקנהיים, גרמניה 8 באוגוסט צרפת  פטריק טאמביי איטליה  פרארי
13 אוסטריה  זלטווג, אוסטריה 15 באוגוסט איטליה  אליו דה אנג'ליס צרפת  לוטוס-פורד
14 שווייץ  דיז'ון, שווייץ 29 באוגוסט ברזיל  קקה רוזברג בריטניה  ויליאמס-פורד
15 איטליה  מונזה, איטליה 12 בספטמבר צרפת  רנה ארנו צרפת  רנו
16 ארצות הברית  לאס וגאס, ארצות הברית 25 בספטמבר איטליה  מישל אלבורטו בריטניה  טירל-פורד

הערה: מירוץ דיז'ון נחשב בשנה זו כ"גרנד פרי" של שווייץ אף על פי שלמעשה, זוהי עיר בצרפת ומסלול זה שימש עבור ה"גרנד פרי" הצרפתי במספר עונות אחרות.