משתמש:Lirdon/הפצצה אסטרטגית
הפצצה אסטרטגית היא תורת לחימה אווירית התקפית. בתורת לחימה זאת המטרה היא להכריע את האוייב תוך הפצצת מטרות אסטרטגיות כגון יחידות עורפיות, מפעלים, מפקדות ואף ערים ואוכלוסיה אזרחית (כחלק מהפצצת טרור כדי לפגוע במורל האוייב).
היסטוריה עריכה
מלחמת העולם הראשונה עריכה
למרות חוסר ההגדרה וההבנה של חשיבות ההפצצה האסטרטגית, בוצעו הפצצות בידי מטוס הפצצה וצפלנים המוגדרות אסטרטגיות כיום. צפלינים גרמנים ביצעו 51 הפצצות של ערים בבריטניה, הפצצות אלו היו הראשונות שמוגדרות "הפצצת טרור". הפצצות אלו גרמו לנזק במורל האוכלוסייה, פגעו ביכולת תעשייתית ובהפניית כוחות רבים להגנה על בריטניה - 12 טייסות ו-10,000 חיילים שבמקום להגן על שמי בריטניה יכלו לשרת בחזית.
שירות האוויר של הצי הבריטי פתח במתקפה חסרת תקדים על מפעלי צפלינים ב-1914. הצי הבריטי המשיך עם תקיפת מבדוקי צוללות וכן בתי-חרושת לפלדה כדי לפגוע ביצור הצוללות. לקראת סוף המלחמה הבריטים הקימו את "היחידה העצמאית" המורכבת מיחידות של הגיס הבריטי הטס ושירות האוויר של הצי.
בין המלחמות עריכה
בתום מלחמת העולם הראשונה החל דיון נרחב במדינות שונות על תפקידו וטיבו של הכוח האווירי במערכה המודרנית. בתוך כך החל הדיון על טיב ההפצצה האסטרטגית. ג'וליו דואה, תיאורטיקן צבאי איטלקי העלה לראשונה על הכתב את דעותיו על הכוח האווירי וטיבה של ההפצצה האסטרטגית. לדעתו ההפצצה האסטרטגית הפכה את מוקד המלחמה מהחזית הקרקעית למרכזי התעשייה והאוכלוסייה של האוייב. ולהגיע להכרעה על ידי הרס היכולת התעשייתית והכלכלית של האוייב וכן הרס כוח הרצון של העם להמשיך להילחם.
בבריטניה היו מודעים לכתביו של ג'וליו, אך דעותיהם לגבי הפצצה אסטרטגית הושפעו מגורימים שונים. חיל האוויר הבריטי שהופיע כתוצאה של מיזוג של הגייס הטס הבריטי ושירות האוויר של הצי הבריטי לאחר מלחמת העולם הראשונה הצדיק את איחודו לחיל עצמאי בגלל היכולת להכריע מערכות תוך כדי הפצצה אסטרטגית ללא עזרה משום חיל אחר.
באותה תקופה למפציצים היה יתרון במהירות וגובה שירות (בשל ריבוי המנועים והכנפיים הגדולות יותר), סטנלי בולדווין (באנגלית:Stanley Baldwin) אמר בנאום שנשא לפרלמנט הבריטי ש"המפציץ תמיד יחדור" (אִמרה שהפכה להיות סיסמא של המפציצים ברחבי העולם). הבריטים ראו בהפצצה האסטרטגית ככוח התקפי הנשאן על מתקפת מנע לפני שכוחות האוויר של האוייב יצליחו לצאת למתקפה.
בארצות הברית הכוח האווירי לא השיג עצמאות כמו ברוב הצבאות בעולם והוא נכלל בתוך צבא ארצות הברית, ותפקד תחת פיקודו. הדוקטורינה של חילות האוויר של צבא ארצות הברית הושפעו במידה רבה מכתביו של ג'וליו ורבים ראו בהם כדרך להשגת עצמאות לחיל. אך כמו שאר החילות האמריקאים נתקלו בבעיה נוספת והיא הגדרת המטרות לתקיפה. ג'וליו עצמו סירב להתייחס לנושא באומרו כי הגדרת המטרות היא עניין מסובך המורכבב משיקולים רבים המשפיעים על האסטרטגיה האווירית. הבעייה היתה שלקציני חילות האוויר בעולם לא היה את הידע או ההכשרה לנתח את היכולת התעשייתת של האוייב בצורה בה יהיה אפשרי להגדיר מטרות ספציפיות לתקיפה שיביאו לנזק מירבי ליכולת של האוויב וכן לאמוד את האפקטיביות של התקיפות. מתוך כך עלה הצורך בהעסקת מומחים אזרחיים בוועדות מחקר. וועדות המחקר הורכבו ממומחים בעלי שם בכלכלה, תעשייה, פסיכולוגייה ואף היסטוריה. המחקרים האמריקאיים תמיד התמקדו בנזק הנעשה לתעשייה, אפילו כאשר הנושא הנחקר היה ההשפעה של ההפצצות על המורל של האוייב, ההשפעה נמדדה תמיד במה היא הפגיעה של נפילת המורל ביכולת התעשייתית של האוייב.
מלחמת העולם השנייה עריכה
הזירה אירופית עריכה
בתחילת המלחמה התפתחה ההפצצה האסטרטגית תוך ניסוי ותעיה. הלופטוואפה שם את הדגש בהפצצה טקטית כחלק מהבליצקריג שהפעילו הגרמנים, לכן בתחילת המלחמה ההפצצות האסטרטגיות היו פחות חשובות. זה התבטא גם בייצור יותר מפציצים חד ודו-מנועיים וביטול המפציצים הכבדים, שמספרם בלופטוואפה היה זניח.
בקרב על בריטניה הגרמנים הסתמכו על ההפצצה האסטרטגית כדי לנסות ולשבור את חיל האוויר הבריטי. בהתחלה הלופטוואפה ניסה לפתות את מטוסי הקרב לקרבות אוויר מעל לתעלת למאנש על ידי תקיפת אוניות סוחר ואספקה. לאחר ששיטה זו כשלה הגרמנים החלו להתקיף אזורי תעשייה ומפעלים, ועל ידי כך פגעה ביכולת היצור של מטוסי הקרב, שמספרם הצתמצם בעקבות קרבות האוויר מעל שמי בריטניה. לקראת הסוף הגרמנים החלו לרכז את ההפצצות בערים כדי לשבור את רוחם של האנגלים לקראת הפלישה, אך צעד זה איפשר למפעלים לעבור צפונה ולתעשייה וחיל האוויר הבריטי להתאושש. בסופו של דבר הפלישה לבריטניה נדחתה לאלתר מכיוון שחיל האוויר הבריטי לא נשבר, ויכל להמשיך להלחם.
לקראת סוף המלחמה הגרמנים הפעילו את "נשק הנקמה" רקטות V-1 (טיל השיוט המונחה הראשון) ו-V-2 (הטיל הבליסטי הראשן) כדי לפגוע באוכלוסייה אזרחית בבריטניה.
הבריטים בתחילת המלחמה דגלו בהפצצות יום מדוייקות של מספר מצומצם של מטוסי הפצצה, אך האבדות הקשות הכריחו הבריטים לעבור להפצצות לילה, ובשל אי יכולת לבצע הפצצה מדוייקת בלילה להפצצות שטח.
הכוחות האמריקאיים האמינו שיוכלו לבצע הפצצות מדוייקות באור יום בשל החימוש ההגנתי הכבד שמטוסיהם הפעילו, ולכן מטוסיהם המשיכו להפציץ ביום, והאבדות הגבוהות שלהם ירדו רק כאשר הופיעו מטוסים כגון ה-P-51 מוסטאנג והP-47 ת'נדרבולט שיכלו ללוות את מבני ההמפציצים לאורך מסלולם ברחבי אירופה. בפועל האמריקאים השתמשו במבנים ענקיים של מאות ולעיתים כאלף מפציצים שבסופו של דבר לא הפציצו מטרה במדוייק אלא בצורה של הפצצת שטיח.
הזירה הפסיפית עריכה
חיל האוויר היפני ביצע הפצצות אסטרטגיות ברחבי סין והפיליפינים, אך לא בכמות ובהיקף משמעותיים, כיוון שהתעשייה היפנית בשום שלב במלחמה לא יכלה לייצר מטוסי הפצצה גדולים, אלא רק מטוסי הפצצה דו מנועיים המוגבלים במשקל החימוש והטווח.
המפציצים האמריקאיים יכלו להגיע ליפן רק לאחר כיבוש האי אוקינאווה (למרות שמפציצי B-29 שהמריאו מבסיסים באיווג'ימה יכלו להגיע ליפן למטוסי הליווי לא היה את הטווח המתאים).
רוב המבנים ביפן נבנו מעץ פצצות תבערה הפכו לנשק עיקרי כדי לזרוע איך שיותר נזק למתחמים התעשייתים. ב-6 באוגוסט 1945 הוטלה הפצצה האטומית ילד קטן על הירושימה ושלושה ימים לאחר מכן הוטלה הפצצה איש שמן על נגסאקי, וב-14 לאוגוסט יפן נכנעה.
ביחס לגודלו של מפקדת המפציצים האמריקאי לשאר זרועות של הכוחות המזויינים של ארצות הברית, האבדות שלו היו הגבוהות ביותר במלחמה. עד לסוף המלחמה כ-50,000 חיילים קיפחו את חייהם במשימות ההפצצה.
המלחמה הקרה עריכה
העידן הגרעיני שהחל עם סוף מלחמת העולם השנייה שינה את פני ההפצצה האסטרטגית. ב-1946 יוסד הפיקוד האסטרטגי האווירי של חיל האוויר האמריקאי. אף על פי שהמטוסים תחת הפיקוד השתמשו גם בחימוש קונבנציונלית אך אחריויתו חלה גם על הפצצות האטומיות. פיתוח מנועי סילון אפשרה יצור של מפציצים כגון ה-B-47 סטראטוג'ט שיכלו להמריא מארצות הברית ולהפציץ בברית המועצות. מטוסים אלו הוחזקו בכוננות תמידית למלחמה כוללת.
מאוחר יותר כאשר פותחו טילים בליסטיים הצורך בכמות גדולה של מפציצים אסטרטגיים קטן כמות המטוסים בפיקוד קטן.
מלחמת וייטנאם עריכה
בממשל ג'ונסון הוחלט על הגבלת מבצע רעם מתגלגל מחשש להגררות סין למלחמה, מטרות ההפצצה היו לפגוע בתקשורת, אספקה ומורל של הצפון הוייטנאמים במטרה לגרם להם להתחיל במשא ומתן. מטרות המבצע לא הושגו והוא הופסק. בבממשל ניקסון יצאו למבצע ליינבקר, אך הוא הופסק לאחר לחץ ציבורי עקב תמונות קשות של נפגעים מהפצצות אסטרטגיות וטקטיות. בעקבות כך החל הפיתוח באמצעי לחימה מדוייקים אשר מקטינים את הנזק על האוכלוסייה האזרחית.
לאחר המלחמה הקרה עריכה
לאחר המלחמה הקרה הפצצת שטיח נזנחה לטובת חימוש מדוייק וכך גם הדוקטורינה, בה לא רק מפציץ כבד או מטוס קרב-הפצצה מיוחדים יכלו לבצע משימות הפצצה אסטרטגית אלא גם מטוסי קרב רגילים כגון הF-16 או הF-15, שיכלו לבצע משימות שבימי מלחמת העולם השנייה דרשו מבני גדולים של מפציצים.
בחיל האויר הישראלי עריכה
מבצעים עריכה
שלושת מטוסי B-17 הראשונים בחיל האויר בדרכם לארץ הפציצו בקהיר כדי לפגוע במורל של המצרים. [1]
במבצע מוקד מטוסי חיל האויר התקיפו שדות תעופה של חילות אויר ערביים כדי להרוס את יכולתם לנהל מערכה ולהביא להכרעה מהירה.[2] ווטורים של חיל האוויר אף התקיפו את השדה H-3 בדרום מערב עירק כדי למנוע מהמפציצים שהוצבו בו מלהגיע לארץ.
תקיפת בניין המטכ"ל הסורי ב-9 באוקטובר 1973, ההפצצה הייתה אחת מכמה תקיפות על העורף הסורי באותו היום. התקיפה הנועזת על המפקדה המוגנת השיגה גם אפקט פסיכולוגי בנוסף על הנזק האסטרטגי.
מאפיינים עריכה
הפצצה אסטרטגית קלאסית עריכה
בשל חוסר הדיוק של ההפצצה מגובה רב, הפצצה אסטרטגית בוצעה בדרך כלל במבנים גדולים, כאשר כולם מטילים את החימוש ביחד כדי לכסות כמה שיותר שטח ועל ידי כך להגדיל את סיכוי הפגיעה (נקרא גם הפצצת שטיח או שטח). בחיל האוויר האמריקאי פיתחו מבנה מיוחד שנקרא קופסאת קרב שחילקה מבנה גדול לשלשות וסידרה אותם בגבהים שונים כדי לאפשר ריכוז גדול יותר של כוח האש ההגנתי של המפציצים כגון ה-B-17.
לרוב משימות הפצצה גדולות היו יוצאות עם משימות קטנות יותר, ופעולות הסחה כדי ליצור עומס על ההגנה האווירית הגרמנית ולהקטין את הנפגעים שלהם במשימות עצמן.
הפצצת טרור עריכה
הפצצת טרור היא הפצצת שטיח שמתרתה ערים ואוכלוסייה אזרחית. המטרה היא לא הרג אזרחים לשמה אלא הורדת המורל באוכלוסיה והכוחות הלוחמים. הפצצה כזאת לא נחשבה ללא מוסרית בימי מלחמת העולם השנייה (רק לאחר מלחמת וייטנאם המעשה נחשב לא מוסרי) והן בוצעו בצורה נרחבת באירופה ויפן.
הפצצה אסטרטגית מודרנית עריכה
הפצצה גרעינית עריכה
הפצצה געינית תוכננה להתבצע בשני אופנים עיקריים:
- על ידי מפציצים כבדים (כגון ה-B-52 והB-2) הטסים בגובה רב.
- על ידי מפציצים על קוליים הטסים נמוך מאוד כדי לחדור לשטח האוייב מתחת לכיסוי מכ"מ (כגון הF-111 או הB-1).
הפצצה מדוייקת עריכה
השימוש בחימוש מדוייק מאפשר הקטנת נזק רוחבי ופגיעה באוכלוסייה אזרחית, פגיעה מדוייקת ומרוכזת במטרה וגם אפשרות של וידוא פגיעה דרך פודים מיוחדים. במקום לעשות שימוש במפציצים גדולים ולהשליך כמות גדולה של פצצות (תמיד יש סיכון שהמטרה עצמה לא תישא נזק משמעותי) אפשר לשלוח מטוס בודד שיפגע במטרה בעזרת פצצה אחת. חימוש מדוייק יכול גם להיות בצורת טיל מונחה (כגון ה-AGM-65) שיכול לחסוך למטוס את הצורך בלהיכנס לשטח המוגן בנ"מ והפציץ את המטרה ממרחק בטוח, ולפנות בחזרה כאשר הטיל עדיין באוויר ("שגר ושכח").