B-52 סטרטופורטרס

מפציץ אמריקאי
(הופנה מהדף B-52)
Disambig RTL.svg המונח "B-52" מפנה לכאן. לערך העוסק במשקה אלכוהולי, ראו B-52 (קוקטייל).
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: המון טעויות ניסוח קטנות.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

בואינג B-52 (בשמו המלא B-52 Stratofortress: מבצר הסטרטופורטרס) - הוא מפציץ אסטרטגי אמריקאי ארוך טווח, תת קולי, המונע על ידי מנוע סילון. ה-B-52 תוכנן ונבנה על ידי חברת בואינג האמריקנית. הוא מופעל על ידי חיל האוויר של ארצות הברית מאז שנת 1955. המפציץ מסוגל לשאת עד 32 טון של פצצות ויש לו טווח של יותר מ-14,080 ק"מ ללא תדלוק אווירי. המטוס הותאם לנשיאת טילים גרעיניים, והפך לאחד מסמליה הבולטים ביותר של המלחמה הקרה ושל העוצמה הצבאית של ארצות הברית.

B-52 סטרטופורטרס
B-52 בטיסה
B-52 בטיסה
מאפיינים כלליים
סוג מפציץ אסטרטגי
ארץ ייצור ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
יצרן בואינג
טיסת בכורה 15 באפריל 1952
תקופת שירות פברואר 1955 – הווה (כ־67 שנים)
צוות 5 (טייס, טייס משנה, נווט, נווט מכ"ם וקצין לוחמה אלקטרונית)
יחידות שיוצרו 744. (נכון לסוף 2015, 58 בשירות פעיל ו-18 ברזרבה)[1]
משתמש ראשי חיל האוויר של ארצות הברית
נאס"א
ממדים 
אורך 48.5 מטר
גובה 12.4 מטר
מוטת כנפיים 56.4 מטר
שטח כנפיים 370 מ"ר
משקל ריק 83,250 ק"ג
משקל טעון 120,000 ק"ג
משקל המראה מרבי 220,000 ק"ג
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
ביצועים 
מהירות מרבית 1047 קמ"ש \ 565 קשר \ 654 מייל (290 מטר לשנייה)
קצב נסיקה 31.85 מטר לדקה
טווח טיסה מרבי 16,500 ק"מ
סייג רום 15,000 מטר
עומס כנף 586 ק"ג למ"ר
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
חימוש 
תותחים 1X תותח M61 וולקן קליבר 20 mm
פצצות עד 31,500 ק"ג מסוגים שונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
הנעה 
8 מנועי טורבו-מניפה מדגם JT3D תוצרת פראט אנד וויטני בעלי דחף של 17,000 ליברות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
תרשים
תרשים המטוס

ה-B-52 בשירות מבצעי מאז 1955. נכון למרץ 2022 ישנם 58 מטוסים מופעלים באופן פעיל ועוד 18 בכוחות מילואים וכ-12 באחסון. המפציצים טסו תחת פיקוד הפצצה האסטרטגי עד שבשנת 2010, כל מטוסי ה-B-52 הועברו למפקדת התקיפה העולמית של חיל האוויר. ביצועים מעולים במהירויות תת-קוליות גבוהות ועלויות תפעול נמוכות יחסית השאירו אותם בשירות למרות הופעתם של מפציצים אסטרטגיים מתקדמים יותר כמו ה-B-58 (שטס ביותר מ-2 מאך), ה-B-70 Valkyrie (3 מאך) שבוטל, B-1 לנסר, וה- B-2 ספיריט החמקן. ה-B-52 השלים 60 שנות שירות רצוף בשנת 2015. לאחר שדרוג בין 2013 ל-2015, המטוסים האחרונים צפויים לשרת בשנות ה-2050.

פיתוחעריכה

פיתוח ראשוניעריכה

פיקוד ההפצצה האסטרטגי (SAC) (גוף שכל מטרתו התקפה גרעינית והשמדה מאסיבית) נהנה מתקציב מסחרר ותפקיד חשוב מאוד בהרתעת הסובייטים. אך המטוסים שלו לא יכול להוות איום עבור ההגנה האווירית הסובייטית. באותם ימים היו לאמריקאים מפציצי B29 מסורבלים עם מנועי בוכנה שנשענו על עיצוב ממלחמת העולם השנייה, מפציצי B36 עצומים עם מנועי סילון ובוכנה גם יחד, שהיו איטיים ופגיעים, ומפציצי B47 סילוניים חדישים - אך בעלי טווח קצר והמון בעיות טכניות[2].

חברת בואינג ידעה זאת ולכן מיהרה לפנות אל חיל האוויר עם פתרון. היא אמנם פיתחה עבור חיל האוויר מפציצים במלחמת העולם, אך המתחרות נשפו בעורפה; ה-B36 למשל, פותח בידי קונבאייר. לכן בואינג שלחה ארבעה מהנדסים שיפגשו את ראש תחום הרכש ב-SAC. הם הראו לקצין את הפיתוח האחרון של החברה: מפציץ כבד עם כנפיים משוכות לאחור כמו של ה-B47, גוף דק, ותא צוות בעיצוב של מטוס קרב. צורה אווירודינמית שכזו הייתה מאפשרת שיוט ממושך בפחות מאמץ עבור ארבעה מנועי בוכנה גדולים, כך שמנועי בוכנה חסכוניים יוכלו לספק את הטווח הרצוי (אבל לא את המהירות). חיל האוויר לא התרשם מהעיצוב וביקש מבואינג שתמצא דרך להכניס אליו מנועי סילון. הוא נתן להם רק יומיים לעשות זאת.

 
מטוס ה-XB-52 ולידו מטוס ה-X-4

פיתוח מתקדםעריכה

לאחר קבלת הדרישה של חיל האוויר האמריקאי הגיעו הארבעה לחברה נחושים להראות לחיל האוויר מה יודעים מהנדסים לעשות. תוך 48 שעות הודיעו לחיל האוויר שהמשימה הושלמה, וכשאנשי חיל האוויר ראו את העיצוב החדש נצצו להם העיניים. מנועי הסילון של אותם ימים היו חלשים וזללו דלק; אז לעיצוב החדש (XB-52) היו כנפיים משוכות יותר לאחור כדי לצמצם התנגדות אוויר, מכלי דלק מילאו את רוב חלל הגוף והכנף - ולמטוס היו שמונה מנועים בארבעה בתי מנוע כפולים.

במהלך בדיקות קרקע ב-29 בנובמבר 1951, המערכת הפנאומטית של ה-XB-52 נכשלה במהלך בדיקת לחץ מלא; הפיצוץ כתוצאה מכך פגע קשות בשולי הכנף, מה שהצריך תיקונים ניכרים. ה-YB-52 וה-XB-52 השני היו עם יותר ציוד מבצעי, בסופו של דבר המטוס טס לראשונה ב-15 באפריל 1952 בטקס וג'ונסטון כטייס ניסוי. טיסת הניסוי בת שעתיים ו-21 דקות משדה בואינג, מחוז קינג, בסיאטל, וושינגטון לבסיס חיל האוויר לארסון בוצעה ה-XB-52 הגיע אחריו ב-2 באוקטובר 1952. הפיתוח היסודי, כולל 670 ימים במנהרת הרוח ו-130 ימים של בדיקות אווירודינמיות ואווירואלסטיות, השתלם עם בדיקות טיסה חלקות. מעודד, הגדיל חיל האוויר את ההזמנה שלו ל-282 מטוסי B-52.

בואינג זכתה במכרז, והחלה לעשות שינויים בעיצוב לפי דרישת חיל האוויר. למשל, במקום תא טייס בו יושבים אנשי הצוות זה אחר זה כבמטוס קרב, הוחלט ללכת על קבינה רגילה של מפציץ בה הישיבה היה זה לצד זה; פשוט כדי שיהיה נוח יותר לתפעל מכשור. ב-1955 נכנס המטוס לשירות.

המטוס נועד לטוס מאוד גבוה, היכן שהאוויר דליל ויש פחות התנגדות. כך, יוכל להגיע במהירות של כ-850 קמ"ש למטרתו, לזהות אותה באמצעות מכ"ם ולפציץ אותה במגוון פצצות מארסנל הנשק הגרעיני האמריקאי. המטוס מצטיין בטווח פעולה ארוך במיוחד, שתוכנן לאפשר לו להפציץ מטרות בעומק ברית המועצות ולחזור לבסיסו בארצות הברית. במהלך מלחמת עיראק ביצעו מטוסי B-52 הפצצות בעיראק לאחר שהמריאו מבסיסם בבריטניה, באי גואם, ואף בקליפורניה.

שירותעריכה

המלחמה הקרהעריכה

כאשר ה-B-52 נכנס לשירות, התכוון הפיקוד האווירי האסטרטגי להשתמש בו כדי להרתיע ולנטרל את הצבא העצום של ברית המועצות. ככל שברית המועצות הגדילה את יכולותיה הגרעיניות, הפכה לחשיבות אסטרטגית רבה להשמדה או "להתנגד" לכוחות שיספקו תקיפות גרעיניות (מפציצים, טילים וכו'). ממשל אייזנהאואר אישר את המעבר הזה במוקד; הנשיא ב-1954 הביע העדפה למטרות צבאיות על פני אזרחיות.

לאורך המלחמה הקרה, מטוסי B-52 ומפציצים אסטרטגיים אחרים של ארצות הברית ביצעו סיורי התראה מוטסים תחת שמות קוד. מפציצים הסתובבו בגובה רב ליד גבולות ברית המועצות כדי לספק פגיעה ראשונה או יכולת תגמול מהירה במקרה של מלחמה גרעינית. סיורים מוטסים אלו היוו מרכיב אחד בהרתעה הגרעינית של ארצות הברית, שיפעל למניעת פריצת מלחמה רחבת היקף בין ארצות הברית וברית המועצות תחת הרעיון של הרס מובטח הדדי .

מלחמת וייטנאםעריכה

במלחמת וייטנאם מפציצים מסוג זה השתתפו ב"הפצצות שטיח" כבדות, במהלכן הטילו אלפי טונות של פצצות במטרה לטהר שטחים מיוערים. המטוס יוצר בכמה דגמים, והחדשים שבהם הותאמו לנשיאת חימוש מתקדם, לרבות טילי השיוט החדשים.

עד סוף המלחמה איבדו האמריקאים 31 מפציצי B52 מתוך ה-207 שהוקצו לגזרה, רובם מאש טילי קרקע אוויר. היו למטוסים הגדולים לא מעט היתקלויות עם מיגים, ובחלקן נפגעו; ובשני מקרים, מטוסי הקרב היו אלה שהופלו מאש מארבעת המקלעים שבזנב הסטרטופורטרס. כמו כן, עשרה מטוסים אבדו בתאונות למיניהן.

מלחמות עיראקעריכה

 
B-52F מטיל פצצות

בתרבות הפופולריתעריכה

חלק משמעותי מסרטו של סטנלי קובריק, "דוקטור סטריינג'לאב" מתרחש במטוס B-52, ומתאר את צוות המטוס שנשלח למשימת הפצצה גרעינית בעומק ברית המועצות כתוצאה מפקודה של קולונל שאיבד את שפיות דעתו, מתגבר על תקלות כתוצאה מפגיעת טיל קרקע אוויר ומצליח לבסוף לבצע את משימת ההפצצה, דבר שגורם לשואה גרעינית שמחריבה את העולם כולו.

שמו של המפציץ הפך לאייקון בינלאומי, ועל שמו נקראה להקת פופ ידועה (The B-52's), וכן קוקטייל אלכוהולי (B-52) ומשקה אנרגיה (B-52).

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא בואינג B-52 בוויקישיתוף

  מדיה וקבצים בנושא בואינג B-52 באתר Airliners.net

הערות שולייםעריכה

  1. ^ B-52H Stratofortress, US Air Force
  2. ^ ניצן סדן, המפציץ B52 מסרב למות; האם יביס את איראן?, כלכליסט - www.calcalist.co.il, ‏2021-03-13
  ערך זה הוא קצרמר בנושא כלי טיס צבאיים ובנושא ארצות הברית. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.