משתמש:Miryamg1/טיוטה

תרגיל תרגול לעריכה בויקפדיה

יהודיה בברלין בשנת 1941 הנושאת על בגדה את הטלאי הצהוב

הטלאי הצהוב הוא צורת מגן דוד, מבד צהוב, ידוע בעיקר כסימן מזהה ואות קלון. בשטחי הכיבוש של גרמניה הנאצית, בתקופת השואה, חייבו השלטונות את היהודים לשאת אותו על בגדיהם. הטלאי הצהוב הונהג כסימן מזהה ליהודים על ידי שלטונות הגרמנים והנצרות בתקופת השואה, כחלק מחקיקה אנטי יהודית והשפלה אנטישמית.

היסטוריה

במשך הדורות היו צורות רבות של סימון היהודים על ידי לבוש מיוחד או נשיאת סמל על בגדיהם.

הראשונים שהנהיגו את הטלאי הצהוב היו הערבים המוסלמים, אשר גזרו בשנת 634 על היהודים, הנוצרים והפרסים המאמינים בדת זרתוסטרה ללבוש חגורה מיוחדת ולשים במעילם טלאי צבעוני. ליהודים קבעו טלאי צהוב, לנוצרים טלאי כחול, ולפרסים טלאי שחור.

במאה ה-13 הנהיגה האינקוויזיציה של האפיפיור גרגוריוס התשיעי חובת לבישת צלב צהוב על בגדיהם החיצוניים של הקתרים בדרום צרפת. באותה התקופה חויבו היהודים לענוד טלאי צהוב על לבושם על ידי אדוארד הראשון מלך אנגליה, לואי התשיעי מלך צרפת ושליטים של מספר ממלכות נוצריות נוספות באירופה. באמצע המאה ה-16, לאחר גירוש יהודי העיר וירצבורג, על ידי הקיסר פרדיננד הראשון, הותרה כניסתם של יהודים לעיר, לצורכי מסחר בלבד, והם חויבו לשלם "מכס גוף" ולשאת על בגדיהם טלאי צהוב בצורת עיגול לצורכי זיהוי.

במאה ה-20

טלאי צהוב במרחב הדובר גרמנית

טלאי צהוב במרחב הדובר צרפתית

הטלאי הצהוב הפך לאחד מסמליה העגומים של השואה. על פי התקנות, היהודים חויבו לענוד אותו על הבגד העליון, בראשונה, בגרמניה לאחר כיבושה על ידי הנאצים ב-1939. הוא עוצב בצורת מגן דוד עליו נכתבה המילה "יהודי" בשפה המקומית: בגרמנית:‏ Jude‏, ב[[ ]]: ‏ Juif‏, ב[[ ]]:‏ Jood‏. הכתב היה בדרך כלל בגופן שנראה כלקוח מספרים עתיקים. הטלאי היה אות קלון שמטרתו הייתה לסמן את היהודים, להבדילם מן האוכלוסייה המקומית ולהשפילם.

ההצעה לשים אות היכר ביהודים, הועלתה לראשונה על ידי ריינהרד היידריך בדיון שהתקיים בעקבות פרעות ליל הזכוכית, בנובמבר 1938.

בתקנות נקבע שגודלו של הטלאי הצהוב יהיה לפחות בגודל של עשרה סנטימטרים או בגודל אגרוף. יהודים שלא ענדו את הטלאי היו צפויים לעונשי קנס, מאסר והוצאה להורג ללא משפט באמצעות ירי מיידי. גרמניה הנאצית ניסתה להשליט את חובת ענידת הטלאי הצהוב בארצות שכבשה, אך נתקלה בחלק מהן (צרפת, דנמרק ובולגריה) בהתנגדות מסוגים שונים. במקרה שהייתה התנגדות חזקה מדי כמו בצרפת ובדנמרק - לא כפו נציגי השלטון המקומי של גרמניה הנאצית בחוזקה את הטלאי הצהוב (ובדנמרק לא הונהגה חובה זו כלל).

בשלהי שנות ה-90 של המאה ה-20 הורה משטר הנאצי באפגניסטן על חובת נשיאת טלאי צהוב להינדים.

הטלאי הצהוב הפך לאחד מסמליה המובהקים והעגומים של השואה, לצד תאי הגזים, המשרפות ומחנות ההשמדה, והוא מיוצג גם בהקשרים אחרים בתרבות הישראלית:

ייצוגיו בתרבות הישראלית

• אנדרטת "הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה" של האמן גרשון קניספל (הממוקמת בחיפה) מעוצבת בצורת טלאי צהוב תלת ממדי.
• צבע החולצה של שחקני קבוצת הכדורגל מכבי תל אביב נקבע לצהוב בעקבות רעיון של השחקן יוסף מרימוביץ' כאות הזדהות עם יהדות אירופה.
• לעיטור הגבורה של צה"ל נבחר הצבע הצהוב בשל הטלאי הצהוב שהוצמד ליהודים במזרח אירופה במהלך השואה. בראש הוועדה שהמליצה על עיצובם של עיטורי צה"ל עמד האלוף אפרים בן ארצי, אשר נימק את בחירת הצבע לעיטור באומרו כי: "בחירת הרקע הצהוב לעיטור הגבוה ביותר בא כמשקל שכנגד לניסיון להטיל קלון בצבע זה על יהודים מאז המאה השביעית והרצל חוזה המדינה כתב כי אות הגבורה היהודי צריך לשאת את הצבע הצהוב".