משתמש:Nivzu91/טיוטה

שלום זו-ארץ

21/07/1923 – 19/09/2018

ענף מדעי: זואולוגיה, ביולוגיה

מקום לימודים: אוניברסיטת תל אביב

שלום זו-ארץ היה מראשוני שומרי הטבע בישראל, המייסד והמנחיל של תורת הצפרות בישראל ופעילותה העממית, מייסד בי"ס שדה חוף הכרמל, והצפר הראשי הראשון של רשות שמורות הטבע.

צעירותו ובגרותו

נולד ב-21 ביולי 1923, ערב תשעה באב תרפ"ג, בטריפולי שבלוב. בכור למשפחה ציונית חברת תנועת "בן יהודה", שבמסגרתה מילא מדי יום שישי שליחות בגיוס תרומות לקק"ל עבור גאולת אדמות בארץ-ישראל. ב-1934 עלה לא"י עם משפחתו.

בימי המרד הערבי הצטרף ל"הגנה" בהיותו בן 13, וביצע פעולות קשר שונות. בתקופה זו היה גם חבר בנוער העובד בסניף שכונת בורוכוב.

ביולי 1940 התקבל לקבוצת "עלומים" בכפר הנוער בן-שמן, שם למד חקלאות, ובהמשך היה למרכז הכשרה שנדדה לגבת וגינוסר. בגבת היה מדריך ילדי הנוער העובד, ובתפקיד זה עבד עם המחנכת והמשוררת פניה ברגשטיין.

באותה תקופה נוצרה חברות מדריכים בתנועה בינו לבין חנה סנש. מכתב שהשאירה לו מוצג כיום במוזיאון חנה סנש בשדות-ים.

כחבר גינוסר ביצע את עבודות המשק והמשיך לפעול במסגרת "ההגנה". הדריך הכשרות וחברות נוער שונות שהגיעו לגינוסר, ואת ילדי גינוסר שהצטרפו לנוער העובד. במסגרת זו היה בקשר הדוק עם יגאל אלון.

השתתף במבצע העלייה לביריה (1946), במלחמת העצמאות פיקד על כיתת עולים חדשים, ועמם ביצע בגזרת גינוסר פעולות הגנה שונות, שהראשית שבהם הייתה קרב מול הכפר ע'ויר אבו שושא, שהסתיים בנפילת חברו ישראל לוי, איש גינוסר שפיקד על הקרב. במלחמה שכל גם את אחיו פדי (פדהצור), חבלן בפלמ"ח, שנפל על משטרת עיראק סואידן. מונה למא״ז בעיצומה של תקופת ה"פדאיון".

החברה להגנת הטבע

מאז צעירותו התעניין ואהב את הטבע בהתגלמותו ואת בעלי החיים. ב-1958, נרשם לכנס בעכו של החברה להגנת הטבע (שהייתה בתחילת פעילותה), שלאחריו נקבעה פגישת עבודה בינו לפרופ' אמוץ זהבי, ועבודתו רוכזה באזורי השרון והכרמל, כעובד השני שגוייס לחברה. מתוך הצורך לעבוד ולהתקדם בתחום זה, נאלץ לעזוב את הקיבוץ.

עיקר משימותיו היה בגילוי מוקדם של פגיעה בטבע, ארגון פעולות מקומיות שונות (סיורים, הרצאות), סימון מסלולים ושבילים, תיעוד החי והצומח, הדרכת קבוצות, גם במחנות הנופש הראשונים שביצעה החברה לאורך הארץ, ועידוד הצטרפות לחברה ולהשתתפות בפעולותיה הארציות, כגון טיולי סופשבוע וכנסים מרכזיים. למעשה בנה את עבודתו ותפקידו תוך גישושים ונסיונות שונים.

שלום זו-ארץ היה מדריך ומחנך מרתק. מטיילים רבים שיחרו להצטרף להדרכותיו וחוגיו שהיו מבוקשים ביותר. במשך השנים חנך, הדריך, ולימד בכל רחבי הארץ אלפי תלמידים, מטיילים, צפרים, שומרי טבע, מוסדות, וארגונים ממשלתיים, ציבוריים ופרטיים מהארץ ומחו"ל. לאחר מלחמת ששת הימים הדריך גם בסיורים מרתקים בחצי האי סיני, ביהודה ושומרון וברמת הגולן.

מהראשונים שנאבקו והגנו בעוז ובנחישות למען שמירת הטבע והנוף בישראל – עד שהפכו להיות מוגנים ע"י החוק וכמובן גם לאחר זאת.

צפרות:

במהלך חייו ופועלו התמקד יותר ויותר בחקר ולימוד הציפורים, ופעילותו הנחילה את תורת המחקר והטיבוע של הציפורים בישראל, אותה כתב ומימש, לאלפי צפרים עד עצם היום הזה.

ב-1959 ערך מחנה רב משתתפים ראשון מסוגו במעגן מיכאל בנושא קינון ודגירה.

ב-1963 הקים חוג צפרות ארצי, שמפגשיו היו ליד צריפי המדגה בקיבוץ מעגן מיכאל, אל מול בריכות הדגים והים, פנינת עבודתו לאורך שנים רבות. במקום זה הקים את מרכז הצפרות בצריף הירוק, שהפך לשם דבר בקהילת הצפרות בישראל, ובו התחילה כל פעילות מחקר הציפורים בארץ. משם גם החלה הפעילות העממית של טיבוע הציפורים.

כך התחילו כל הצפרים לשלוח דו"חות תצפיות על דורסים (את נדידתם היו ילדי קיבוץ המעפיל הראשונים לזהות), ציפורי מים ועוד. הפעילויות התפרסמו ב"טבע וארץ" ובעלונים השונים.

משנות ה-60 נשלח לאירופה ללימוד עבודה מעשית של טיבוע, מתודולוגיות, שיטות, חוקים וכללים, וטווה את מפת הקשרים הבינ"ל עם ארגוני שמירת הטבע ותחנות המחקר בתחום הציפורים, המהווים עד היום את הבסיס למחקרים משותפים. בארץ התווה את שיטות פעילות המחקר על התנהגות הציפורים בישראל והשלכותיה בראיה עולמית. מאות פעילים, ילדים, נוער, חיילים, סטודנטים ובוגרים התנדבו לסייע בדבר והונחו על-ידו. בתחילה רבים עשו זאת באופן עצמאי, אך זו-ארץ לא הסכים לכך ופעל לפיקוח הפעילות ע"י חוקי טיבוע שחייבו רישיון ייעודי למוסמכים בלבד, אותם חנך וליווה צמוד בשעות פעילות רבות בשטח. תצפיות, חוגים וסקרים, מאשמורת ראשונה ועד תצפיות ליליות, נרשמו ותועדו ע"פ תקופה ועונה, ונכתבו דו"חות תמונת מצב של כיוונים ומגמות המאפיינים סוגי ומיני ציפורים.

על נתונים אלה בוצעו מחקרים בשת"פ עם המחלקה הזואולוגית של אוניברסיטת תל אביב, בראשותו של פרופ' מנדלסון, והקשר ההדוק ביניהם במשך שנים הניב ונשא פרי לחקר הציפורים בישראל.

עם התמקדותו בתחילת שנות ה-70 הוביל קהילה ראשונית שהתפתחה במרוצת השנים למאות ואלפי צפרים, שהצפרות הייתה להם עולם ומלואו.

ב-1970 ייסד עם צוותו במעגן מיכאל את בית ספר שדה חוף הכרמל ע"ש יצחק נויפלד, על גבעה שהקיבוץ הקצה ליד נחל תנינים. ייעודו היה לארח מטיילים שיעזרו בשמירת הטבע באזור, ולעזור במחקרי הצפרות במקום. כעבור שנה פרש מניהול המקום ולאחר מכן מהחברה.

הצפר הראשי של רשות שמורות הטבע

בינואר 1973 התמנה לצפר הראשי (הראשון) של רשות שמורות הטבע ע"י המנכ"ל האלוף במיל' אברהם יפה.

בתפקידו הוביל בין היתר את האסדרה בחקר וטיבוע הציפורים בישראל, כדי שפעילויות ייעשו ע"פ חוק. הרשות הוסמכה בחוק לתת רישיון לטיבוע ולכידת ציפורים, בדומה למדינות מערב אירופה, ולזו-ארץ ניתן רישיון מְטַבע 001 בישראל.

עד פרוץ מלחמת יום כיפור הוביל עם עוזי פז מחנה למחקר מקיף על תופעת הנדידה של עופות שונים בימת ברדאוויל שבסיני. עם תום המלחמה יצר קשר עם צפרים רבים ששהו במשלטים בשתי החזיתות, באזור החיץ החקלאי והמובלעת בגולן, וכך ניהל את מִפְקד החורף לעופות המים באותה שנה. הצלחה זו נראתה כהישג גדול לשומרי הטבע ובייחוד לצפרים המתנדבים, וזיכתה אותו בסמכות מורחבת לארגון וניהול מפקדי החורף בכל השנים הבאות. "בתקופה זו השתלבנו כחלק חשוב במפקד הכלל-אירופי שבוצע באמצע ינואר ע"י הארגון הבין-אירופי לחקר עופות המים, ובקשר הדוק איתו", כתב לימים.

עד פינוי סיני בהסכמי השלום עם מצרים, הוביל מחקר מקיף וראשוני על השלכים באי טיראן, שזכה גם לסרט תיעודי שהופק בערוץ הראשון. ב-1977 יזם מבצע גדול מימדים להצלתם, לאחר שהתגלה כי דייגים מקומיים בסיני חיסלו את כל ביציהם לאחר עונת הדגירה. 9 שנות עבודתו באי זה זכו לתהודה בינלאומית בחקר השלכים בעולם ובחקר עופות ים סוף.

שלום זו-ארץ היה החלוץ בתחום ההתמודדות עם ציפורים בשדות התעופה בישראל, והראשון ליישם את השיטות לכך ^{(מקור: "50 שנות שיתוף פעולה עם חיל האוויר" / יוסי לשם, דן אלון ועודד עובדיה, עמ' 9)}. ב-1974 ייסד את "היחידה למניעת מטרדי ציפורים" ברשות שדות התעופה, על-מנת למנוע סכנות הצפויות למטוסים מפני עופות. זאת בעקבות רצף של אירועי בטיחות עם ציפורים שהתרחשו בשדה התעופה לוד, ופנייה של הנהלת השדה לרשות שמורות הטבע במכתב: "באיזה רעל מותר להשתמש כנגד ציפורים?". תפקידו היה להרחיק ממסלולי הנחיתה להקות ובעיקר שחפים, אשר בחורף דגרו בהם בהמוניהם על שלולית שהתנקזו במסלולים, ולמנוע אסון התנגשות אפשרי. לצורך כך השתמש בשיטות רבות, כמו הפעלת תותחי גז, הצבת שבשבות רוח, שידור קולות מצוקה וקולות מפחידים, הדמיית עופות דורסים בשטח, הפעלת טיסנים, ריסוס חומרי הדברה לחקלאות, ופריסת רשתות פלסטיק נמוכות (ניסיון ראשון מסוגו בעולם).

בעקבות פגיעה של מטוס "קרנף" כבד בלהקת חוגלות, נרתם זו-ארץ גם לבקשת חיל האוויר להרחקת סכנת הציפורים מבסיסי החיל. במסגרת זו הכשיר חיילות בקורסים ואימונים מיוחדים, להתנדב בפעילות מבצעית עצימה בנושא.

זו-ארץ היה הישראלי הראשון שנסע לכנסים בין-לאומיים להציג את משנת עבודתו בשדה התעופה בישראל. המפגש עם מומחים שונים ברחבי העולם, עזרתם וחיזוק הקשרים עימם, הקנו בסיס רחב להמשך פעולותיו ולתנופה במשימותיו.

לקראת כנס במוסקבה ב-1982, נועדה לו מטרה ממשרד החוץ, יחד עם עמיתתו אילנה אגט, ליצור קשר עם יהודי ברית המועצות, אל מול קשיים רבים שהערימו הסובייטים.

אדם צנוע ונחבא אל הכלים, שאהב את הטבע כמות שהוא. המשיך לעזור בתחום הצפרות והמחקר גם לאחר יציאתו לגמלאות ושמר על קשר הדדי עם ממשיכי דרכו.

נפטר ביום הכיפורים תשע"ט, 19 בספטמבר 2018. נטמן בבית העלמין החדש בחדרה.

בנובמבר 2021 נחנך מצפור לזכרו בשמורת הטבע "נחל התנינים", אותה פיתח החל מ-1961 ופעל בה שנים רבות.

בנו הוא תא"ל במילואים ארנון זו-ארץ, לשעבר ראש אגף התקשוב במטכ"ל.