משתמש:Pashute/תוספתא-המחקר

עריכת התוספתא במחקר

עדויות חד משמעיות הראו שלקובץ זה התייחסו כבר בתקופת הגאונים וניסו לעמוד על השתלשלותו משמעותו ומטרתו. בראשית תקופת ההשכלה נערכו גם מחקרים של אנשי חכמת ישראל, נבדקו כתבי יד וקטעים מן הגניזה הקהירית שנתגלו באותה עת, וכן חוקרים רבניים מלומדים וידועי שם שהבולטים ביניהם הרב יהודה פרדו והרב זכריה פרנקל. בחקר התוספתא חלה התפתחות רבה, אחר שראש בית המדרש לרבנים באמריקה (של התנועה הקונסרבטיבית), הרב שאול ליברמן הפך את המחקר בספר זה לגוּלת חייו (בעקבות זכריה פרנקל שראו בו את מייסד תנועתם), ובאקדמיה בארץ ובעולם המשיכו והרחיבו את המחקר בתחום, סיווגו את מרכיבי הקובץ, ובדקו את התפתחותו מהתקופה שעוד טרם נאסף, והמשך התפתחותו גם לאחר שנכתב. נבדקו היבטים של מסורות תוכן, היבטים לשוניים ותרבותיים, אזכורים של הקובץ בשמו זה או בתכנו זה בספרות התנאית, האמוראית, והגאונית, וכן השוואות נוסח בין כתבי יד עתיקים שהשתמרו או שנוסחם ידוע בדרכים עקיפות.

במסכתות שונות ממקורות שונים יש מאפיינים שונים המורים על התפתחות ייחודית ושונה לחלקים מהם. למשל קיים ענף נפרד של מסורה לפי כתב יד ארפורט בו דמיון רב לספרות ארץ ישראל, לעומת הכתוב בכתב יד ליידן בו ניכרים תיקונים ושינויים המקרבים אותו לנוסח הבבלי. דוגמה אחרת: למסכת פסחים קיים חלק שהוא "תוספתא עתיקתא" - בעל סגנון אחר מרובו של שאר התוספתא שבידינו. יחד עם זאת על רוב החיבור שלפנינו נאסף מידע רב ונוצרו השערות וגישות המסבירות את התופעות האפייניות לקובץ זה.
השאלות העיקריות שעמדו בפני החוקרים הם:

• א. מי ומתי: מה שלבי ליקוטו עריכתו והעלאתו על הכתב של הספר שלפנינו, בידי מי ומתי?
• ב. מהות הספר - היותו לקט מגובב ממקורות שונים, או ערוך עם כוונה ומגמה? האם מייצג בתי מדרש מסויימים?
  • - ביחס למשנה שלפנינו - איזה קודם, או האם נוצרו יחדיו? ומה מקורות כל אחד מהם, או שמא נוצרו זה מזה?
  • - ביחס לברייתות (ול"תוספות התנאיות") שבתלמודים: אלה שבתלמוד ארץ-ישראל ובתלמוד הבבלי. מי משך ממי או שמא שניהם ממקור קודם?
  • - ביחס למדרשי ההלכה - אותן השאלות.

באופן עקרוני יש שלוש גישות מרכזיות:

• הגישה המסורתית - לפי הניתן להסקה מתוך הכתבים התלמודיים, תוך מציאת אזכורים לקובץ בשם זה או לתכנים מתאימים.
• הגישה ההתפתחותית - בחיפוש אחר "ענפי נוסח" ומסורות תוך ניתוח "עצי התפתחות", נחקרו היבטים לשוניים, השוואות תוכן בספרות מקבילה ומאוחרת יותר, זיהויים היסטוריים, השוואות נוסחים עתיקים והשתלשלותם.
• הגישה התוכנית - לפיה החשוב הוא החיפוש אחר המגמות והמשמעויות העולות מן ההשוואות ומן החיפושים, ואין טעם לנסות ולשחזר את "המקורי והנכון".

הגישה המסורתית

רב שרירא גאון: הגישה המסורתית החלה בתקופת הגאונים, ונרשמה באגרת רב שרירא גאון ובאגרת של פרקוי בן בבוי. רב שרירא ניתח שלושה מקורות תלמודיים ומהם הסיק:

• משנת רבי: המשנה נקבצה בידי רבי יהודה הנשיא, כתמצית של המקורות התנאיים, כפי שרצה להציגם. זאת על מנת לשמר את המידע (על פה).
• תוספתא של רבי חייא - הרחבת המשנה: שהתוספתא (ואולי גם המשנה) קובצו בידי רבי חייא בתיאום עם רבי - על מנת לפרט ולהרחיב.
• נכתבה? יתכן שאפשר להסיק מרב שרירא גאון שהתוספתא עברה כבר ביד רבי חייא לכתב.

הרמב"ם ורש"י מחזיקים בעמדה זו. הרב ד"ר אברהם גולדברג ענה לכל החוקרים בימיו (בעיקר חנוך אלבק ויעקב נחום אפשטיין) שטענו שהתוספתא בהכרח מאוחרת. לגבי לשונות האמוראים

שאול ליברמן ששש. במידה מסויימת אליעזר שמשון רוזנטל ונכדו יואב רוזנטל ראשי החוג לתלמוד באוניברסיטה העברית טוענים שהסיבות לשיבושים עיקרם שגיאות ושינויי מסירה על פה שלא נחשבו מהותיים באזני המשננים ושומעיהם.

*	יעקב נחום אפשטיין	חנוך אלבק	אברהם גולדברג	עזרא ציון מלמד
מקורותיו של עורך התוספתא בגישה המסורתית	עורך התוספתא שלנו השתמש בתוספתא ישנה של רבי נחמיה למשנת רבי עקיבא (סדר הפרקים שבה תאם את סדר הפרקים במשנה הראשונה - משנת רבי עקיבא, שהיה שונה מסדר הפרקים במשנת רבי יהודה הנשיא).	מקורותיו של עורך התוספתא היו מבתי מדרש שונים.	תוספתא קדומה שכללה רבדים קדומים שלא נכללו במשנת רבי יהודה הנשיא, חידושי רבי יהודה הנשיא ודורו על המשנה שלא נכנסו למשנת רבי יהודה הנשיא, חידושי ר' חייא ובני דורו, מעט מחידושי דורו של ר' אושעיא.	כאפשטיין. נוסף לכך: בהלכות מקובצי משניות אחרים (משנת בר קפרא ותלמידיו, משנת ר' חייא ור' אושעיא, וכמובן משנתנו), והלכות של תנאים מדורות אחרונים.
שיטת עריכת התוספתא	שינויים בתוספתא הישנה, מתוך מטרה לקושרה ולהתאימה למשנת רבי. עם זאת בכמה מקומות הוא השאיר את ההלכות כמו שהיו מתאימות למשנה הקדומה, וכך נשארו בה שרידים של הסדר הישן בצד הסדר החדש. בצד התוספתא הישנה הכניס העורך חומר ממקורות אחרים שאותם סידר כרצונו, בהתאמה גמורה למשנתנו.	הסדר בהלכות שבמקורות לא תאם תמיד את הסדר במשנת רבי. בעריכתו נקט את דרכו של רבי בעריכת המשנה, והקפיד שלא לשנות את הלשון והסדר במקורותיו.	ר' חייא תלמידו של רבי - עורכה הראשון של התוספתא, הוסיף לשכבה הקודמת שנערכה - למשנת רבי - את חידושי רבי ובני דורו. כמו כן הוא הכניס מתוספתא קדומה שכבות מאוחרות יחסית של לימוד התנאים, שרבי לא הכניס למשנתו בשל ריבוי הלכות מדורות קודמים. ר' אושעיא הוסיף לה את חידושי ר' חייא, ומעט מדורו שלו.	עורך התוספתא שלנו הניח כיסוד חיבורו את התוספתא של רבי נחמיה למשנת רבי עקיבא, ועליה הוסיף את ההלכות האחרות שהיו לפניו.
הסיבה לאי ההתאמות בינה ובין משנתנו	המקור השונה שהונח ביסוד העריכה, הוא הגורם העיקרי לאי ההתאמות בין משנתנו ובין התוספתא.	שיטת העריכה הדומה, הביאה לכך שהשימוש במקורות שונים גרם לאי ההתאמות.	שיטת העריכה הדומה, הביאה לכך שההתחשבות ברובד נוסף של חידושים, כמו גם בתוספתא הקדומה, גרם לאי ההתאמות. מגמת התוספתא היא פירוש, וכל סטייה מן הסדר במשנה היא לצורך פירוש המשנה.	המקור השונה שהונח ליסוד העריכה, והשימוש בשאר המקורות הנוספים, הם הגורמים לאי ההתאמות בין משנתנו ובין התוספתא.(פעמים סדר ההלכות בתוספתא הגיוני יותר, אך נימוקי עריכה וחלופי מקורות, גרמו לשינוי סדר ההלכות במשנתנו.)

הגישה ההתפתחותית

צוקרמנדל

הגישה התוכנית

ברודי ובמידה מסויימת גם אלבק וששש