בקבוקים של "דיו לנצח"
קלף כתוב ב"דיו לנצח". הקלף הכתוב הזה קומט וקופל הרבה פעמים, והוטבל במים ויובש שלש פעמים, ושום נזק לא נגרם לדיו.
הראשון לציון הרב מרדכי אליהו בוחן את הקלף הראשון שנכתב בנוסחה ניסיונית של דיו לנצח
תמונה שמשווה בין החוזק של דיו לנצח (מימין) לבין דיו רגיל עם קנקנתום ועפצים (משמאל)

דיו לנצח מיוצר בארה"ב ע"י חברת "כשר לנצח". מטרת הדיו היא לספק לסופרי סת"ם דיו שנשאר גמיש, נדבק היטב לקלף או לגויל, ואינו נשבר או נסדק.

דיו לנצח הוא דיו עשן עם תערובת של שרפים מן העץ. הרמב"ם, השו"ע, והרמ"א פסקו הלכה למעשה שדיו סת"ם צריך להיות עשוי מעשן. רק דיו עשן נחשב לדיו מהודר למצוה מן המובחר[1]. קהל היעד שלו הוא סופרי סת"ם שכותבים ספרי תורה, תפילין, מגילות, ומזוזות. הדיו דומה לדיו העשן העתיק בו כתבו סופרי סת"ם בימי קדם ועד אחרי חורבן בית שני. דיו זה מאפשר לפתור בעיות טכניות והלכתיות המצויות בדיו מסוג אחר, המבוסס על קנקנתום ומי עפצים.

פיתוח הדיו עריכה

יש פוסקים האוסרים כתיבת סת"ם בדיו המכיל עפצים[2][3] או קנקנתום[4][5][6]. הסופר לוי יצחק מברדיטשוב מזכיר שלשה עשר פוסקים הפוסלים קנקנתום מעורב במי עפצים[7]. לעפצים יש גם בעיית כשרות. כל ההשגחות שנשאלו על הכשר למיץ עפצים סירבו לתת הכשר. גם לא הכשר רגיל של הרבנות[8]. על כן, יצרו דיו שיענה לכל הצרכים - כשר לכל הדעות, עם הכשר למהדרין, ובלי מרכיבים שיש מי שפוסל אותם.

"דיו לנצח" מכיל שרפים ועשן שחור מאוד[9] שנשאר שחור לעולם. (מבחינה כימית עשן הוא פחם שתמיד נשאר שחור ואינו יכול להשתנות). העשן מבטיח שהדיו יישאר שחור לעולם, ומכיוון שאין בו קנקנתום, דיו לנצח אינו דוהה ואינו מקבל צבע אדום או חום. כמו כן, הדיו עמיד וגמיש יותר מאשר דיו סת"ם רגיל.

הסכמות והתנגדויות עריכה

הראשון שנתן את תמיכתו וברכתו לדיו לנצח, בעת שדיו לנצח עוד היה בשלבי ניסוי לפני שהוצע למכירה, היה הראשון לציון הרב מרדכי אליהו. הרב מרדכי אליהו בדק את מרכיבי הדיו והציע להוסיף לדיו גם עשן של שמן זית. דיו לנצח קבל ברכות המלצות והסכמות גם מהרבנים יוסף שלום אלישיב, שמואל הלוי וואזנר (שבט הלוי), יעקב מאיר שטרן, שמואל דוד הכהן גרוס, שמאי קהת הכהן גרוס, חיים דוד שובקס, ומאיר זילברשטין[10].

קיים פולמוס בחברה החרדית באשר לשימוש בדיו. רבנים שהחברה המייצרת את הדיו לא גילתה להם מהם מרכיבי הדיו יצאו נגד השימוש בדיו. הם התנגדו לדיו לנצח למרות שרק דיו עשן בלי קנקנתום נחשב לדיו אצל גדולי הפוסקים[11]. הם גם התנגדו לדיו לנצח כי הטעו אותם וסיפרו להם שהדיו עשוי מחומרים סינתטיים, למרות שדיו לנצח יותר טבעי ופחות סינתטי ממי-עפצים וקנקנתום [12]. ועד משמרת סת"ם והרבנים אברהם צבי וואזנר,יעקב מאיר שטרן, ושבט הלוי - שמואל הלוי וואזנר (שיודעים מה המרכיבים של דיו לנצח ויודעים כיצד הוא מיוצר), חשפו את הטעויות של המתנגדים ופירסמו מכתבי הסכמה ותמיכה בדיו לנצח[13][14].

כשרות הדיו (למהדרין) נמצאת בפיקוח ארגון הכשרות OKaf Orthodox Kosher בארצות הברית. כשרות הדיו מאושרת גם על ידי ועד משמרת סת"ם בארצות הברית.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ לפי הרמב"ם (הלכות תפילין, פ"א, ד) רק דיו עשן הוא למצוה מן המובחר "וזהו הדיו שמצוה מן המובחר לכתוב בו ספרים תפילין ומזוזות."
  2. ^ "ועל כן היה פוסל ר"ת ס"ת שאין כותבין בדיו שלנו [בלי עפצים]" (תוספות, שבת, כג ע'א)
  3. ^ "דיו של עפצים אסור לכתוב ממנו ספר תורה – דהא אינו קרוי דיו" (ספר התרומה, הלכות ספר תורה, קצ"ה)
  4. ^ דיו עפצים וקנקנתום, פסול למגילת סוטה (משנה, סוטה, פ'ב, מ'ד. רמב"ם, הלכות סוטה, פרק ד)
  5. ^ "מותר לתת אדרמינט לתוך הדיו לספר תורה לכולי עלמא דלאו היינו קנקנתום" (תוספות, עירובין, יג, ע'א). מכאן אנו למדים שקנקנתום אסור.
  6. ^ "ווטריולא [קנקנתום] שמשימים בדיו של עפצים ודאי הוא פסול שאין זה דיו אלא צבע" (מרדכי, גיטין, יט, ע'א)
  7. ^ "שלשה עשר פוסקים הפוסלים קנקנתום מעורב במי עפצא לכתיבת סת"ם ... ועתה מי יוכל לעמוד נגדם להתיר?" (תעלומות סופרים, שאלה לו, סעיף ב)
  8. ^ זהירות - רוב העפצים אינם כשרים
  9. ^ חדושי הרמב"ן על מסכת גיטין, יט, א: "והוא מעורב בדברים כגון שרף האילנות ושמן ודברים הצריכין לו... כל העשנים יפים לדיו... פחם של גפנים". לפי הרמב"ן משחירים את הדיו רק בעשן או פחם ומוסיפים לדיו חומרים כפי הצורך לשיפור איכות הדיו
  10. ^ כשרות הסכמות והמלצות
  11. ^ השלחן ערוך והרמ"א פסקו הלכה למעשה שדיו צריך להיות עשוי מעשן. המשנה, הרמב"ם, אור זרוע, מרדכי, ספר התרומה, השולחן ערוך, שולחן ערוך הרב, ומשנה ברורה, מקפידים שמי-עפצים וקנקנתום לא יקראו בשם דיו
  12. ^ טעויות בלמוד הלכות דיו סת"ם, סעיף ח
  13. ^ ועד משמרת סת"ם - תשובה נגד זיופי המערער על דיו לנצח
  14. ^ מכתב הרבנים אברהם צבי ואזנר, יעקב מאיר שטרן, ושמואל הלוי וואזנר