ויקיפדיה

מעמד האישה במיננגקבאו

(הופנה מהדף משתמש:Tosefta/מעמד האשה במיננגקבאו)
ערך זה משתתף בתחרות הכתיבה "מקצרמר למובחר" של ויקיפדיה העברית והוא בשלבי כתיבה. אתם מתבקשים לא לערוך ערך זה עד שתוסר הודעה זו. אם יש לכם הצעות לשיפור או הערות אתם בהחלט מוזמנים לכתוב על כך בדף השיחה. לרשימת הערכים המשתתפים בתחרות גשו לכאן. תודה על שיתוף הפעולה ובהצלחה!

באי מערב סומטרה חי עם המיננגקבאו, כ-6 מיליון איש המהווים את הקבוצה המטרילינאלית הגדולה בעולם. זו מערכת חברתית שבה שֵם החמולה וכל נכסיה מועברים מאם לבת, על אף שהם מוסלמים, דת שבה חוק הירושה מעדיף את הגברים, בכל הקשור לניהול החמולה, דעתם של הגברים נשמעת, אך היא מחייבת אישור של אשה.

נשות מיננגקבאו בלבוש מסורתי

היסטוריה עריכה

המיתוסים לגבי מקורם של מינאנגקבאו עריכה

ההיסטוריה הקדומה של המינאנגקבאו הועברה בעל פה, מדור לדור, באמצעות סיפורים - טאמבו (אי'), ושירים קאבה (אי') ורק במאה ה-19 הועלו על הכתב. על פי הטאמבו, ראשוני המינאנגקבאו הגיעו לסומטרה מדרום הודו ובראשם שתי אחיות סוּרי דירָאג'ו (אי') ואינדוֹ גֶ'ליטָה (אי'). לאחר שנים, הם עברו להתיישב במקומות נוספים ובראשן עמדה נכדתה של אינדו ג'ליטה, שנשאה את אותו שם. כלומר, התפיסה המטרילינאלית הייתה נהוגה עוד אצל המיננגקבאו הראשונים שהגיעו מהודו לסומטרה.[1] מטבע הדברים טאמבו מתייחס רק באופן כללי לזמנים, מקומות, נסיבות ולאנשים.[1]

אדאת עריכה

כתובות אבן המתייחסות לשליט בשם אָדיטיָאוָוארמָן (אנ') מתוארכות למאה הארבע-עשרה. אדיטיאווארמן, חסיד הבודהיזם עם קשרים לממלכות של ג'אווה, ייסד את ממלכת פָּאגָארוּיוּנג (אנ') ברמות מיננגקבאו, כדי להשיג שליטה על סחר הזהב המקומי, ושלט שם בין 1347 ל-1375. לאחר שלטונו של אדיטיאווארמן, נקבעו את האדאת (אנ'), שהם הכללים והצווים המסורתיים של מיננגקבאו ובין היתר:[2]

  • הנשים הן בעלות הרכוש והוא עובר לבנותיהן אחריהן.
  • כל יישוב הפך לנאגארי (אנ'): כפר עם סמכות פוליטית ושיפוטית עצמאית.
  • כל נאגארי חוּלק לכמה סוּקוּ (אנ') חמולה, או שושלת.
  • בראש סוקו עמד פּנגהולו (אנ') - מנהיג קהילה.

ברמת המשפחה הבודדת המנהל שדואג לאינטרסים של המשפחה וייצוגה כלפי חוץ הוא מאמאק (מי') והפירוש המילולי של תואר זה הוא: "אח של אמא". הוא אינו רשאי לקבל החלטות, לפני אישורן על ידי האם הבכירה במשפחה.[1] הפּנגהולו הוא גבר, אך מינויו חייב לקבל את הסכמת הנשים שבוחנות אם הוא "אמא טובה". פאנגהולו מיישב מחלוקות (אדמה, טקסים, זוגיות) בקהילה שלו והוא נציג החמולה המטריארכלית והמומחה בהוראת האדאת לאחייניו ואחייניותיו. אם הוא צריך להביע את דעתו אל גורם שמחוץ לקהילה, עליו לקבל תחילה את אישור נשות השבט. מיננגקבאו מכירה באבהות ביולוגית, מכבדת אותה, אך היא משחקת תפקיד מינורי בסדר החברתי המבוסס.[3]

 
בּוּנדוֹ קָאנדוּאָנג (אנ') - קבוצת אמהות במיננגקבאו

המטריארכית (אם המשפחה, אם הקהילה או אם השבט) היא הסמכות הנשית העליונה והיא נקראת בּוּנדוֹ קָאנדוּאנג (מי'). המונח "בונדו" פירושו "אם" או "אישה מבוגרת" ופירוש המונח "קנדואנג" הוא "מכובד", "קדוש" או "אצילי". היא זו שמשמשת ראש המשפחה או החמולה, היא מקבלת החלטות חשובות והיא זו ששומרת על האדאת.[4]

בין האדאת לדת עריכה

במאה ה-16 החל האסלאם להתפשט בסומטרה ובין היתר גם במיננגקבאו ובתוך פחות ממאה שנים כל המיננגקבאו הם מוסלמים. מקורה של דת האסלאם בחצי האי ערב, במאה ה-7 ומטבע הדברים, כמו בדתות אחרות המציאות וחיי היומיום שנהגו אז משתקפים במידה מסוימת גם בדת. בכמה מקומות הקוראן קורא לשוויון בין המינים, כמו "אחד מאותותיו הוא שיצר לכם נשים כעצם מעצמכם למען תדבקו בהן, והשכין ביניכם אהבה וחמלה..."[5] וכן: "העושים טוב, זכר או נקבה, ויש בלבם אמונה, כל אלו ייכנסו לגן עדן"[6] ובחדית' אף מוזכר כמה פעמים שגברים ונשים הם שני חצאים שווים של יחידה אחת, אלא שמאחר ומדובר בשני מינים שונים במבנה גופם ובאופיים, כל מין נועד למטרה אחרת והוא תורם למשפחה ולקהילה באופן שונה.[7] יש פסוק מפורש בקוראן: "הגברים מופקדים על הנשים, בתוקף כל אשר רומם בהם אלוהים את אלה על אלה..."[8] ובחדית' כתוב: "גבר הוא האפוטרופוס של משפחתו, משק ביתו ואחראי על נתיניו. אישה היא האפוטרופוס של בית בעלה ושל ילדיו ואחראית עליהם...".[9] באסלאם, כמו ברוב העולם הגבר מקנה לילדיו את שם משפחתו והם מתייחסים אליו.

 
נשות מיננגקבאו מבשלות בחברותא

על אף שלכאורה התנגשות ערכים בין דת האסלאם לבין האדאת של מיננגקבאו, הייתה בלתי נמנעת, הם מצאו דרך לקיים את שתי תפיסות עולם אלו, זו לצד זו. רוב הגברים והנשים מקפידים על חמש תפילות ביום, צמים במהלך חודש הרמדאן ושואפים לעלות לרגל למכה. לכל שכונת מיננגקבאו יש מקום תפילה בשם מוּסאלָה (מי')[10] שבו מתפללים גברים ונשים יחד, אך בשני אזורים שונים. אחוז גבוה מהנשים והנערות עוטות מטפחת לראשן.[11] עם זאת, הם מכבדים ונוהגים על פי האדאת (המסורת) שקדמה לאסלאם ובעיקר בכל הקשור למעמד האישה. הנושא בא לידי ביטוי בפתגם, בשפת מיננגקבאו: "החוק המקובל (המנהג) הוא חזק, החוק הדתי הוא חיוני" ("Adat nan kawi', syar' nan lazim").[12] יש אנשי דת אסלאמיים רואים את מנהגי מיננגקבאו ככלי לארגון קהילת מיננגקבאו, בהתאם לשריעה.[13]

מלחמת הפדרי עריכה

בין השנים 1838-1821 התחוללה באזור מיננגקבאו מלחמת אזרחים, שנודעה בשם מלחמת פדרי (אנ'), על שם הקבוצה האסלאמית הווהאבית "פדרי" שביקשה להשליט את האסלאם הווהאבי בכוח הזרוע ולשנות את האדאת ובכלל זה הכנסת אנשי דת ופוסקי הלכה אסלאמית, במקום התפקיד המסורתי הדומיננטי של נשים בתרבות המיננגקבאו ושינוי חוק הירושה. בין תומכי הפדרי היו גם כמה פנגהולו שציפו לשפר את מצבם הכלכלי.[14][2] המלחמה הסתיימה כאשר חלק ממיננגקבאו פנו להולנדים בבקשה לעזרה ואלו חיסלו את מנהיג הפדרי ועמם את התנועה.[14] חוקרים סבורים שלמרות הכישלון, ה"פדרי" הצליחו למסד ולחזק את האסלאם כבסיס דתי-חברתי במיננגקבאו.[2]

בין האדאת לאינטרס הממלכתי עריכה

לצד ההתנגשות בין האדאת לאסלאם לגבי התפקידים והיחסים המגדריים, קיים גורם נוסף, המדינה. משרד הרווחה האינדונזי (PKK) רואה את תפקידי האישה והאמא כתומכת את בעלה ומשפחתה, כחלק מהמאמץ לפיתוח המדינה. על פי התוכניות של אינדונזיה לנשים יש חמש חובות עיקריות של נשים: להיות תומכת נאמנה לבעלה, לטפל במשק הבית, "לייצר את הדורות הבאים", לגדל את ילדיה כראוי ולהיות אזרח טוב". על כך יש להוסיף שחוק הנישואין האינדונזי משנת 1974 מגלם בתוכו את התפיסה האסלאמית ש"'הבעל הוא ראש המשפחה והאישה היא אם הבית". בני המיננגקבאו, כחלק מאינדונזיה, נחשפים לתרבות הכללית והאדאת מתנגשים עם רצונם להיות חלק מהקהילה. המשמעות היא לחץ "אזרחי" על המיננגקבאו לזנוח את האדאת.[15]

נישואים עריכה

 
חתן וכלה בטקס הנישואין

משפחת האישה במינאנגקבאו "קונה" את החתן המיועד. מחירו של החתן נקבע על ידי משפחתו והוא מושפע מרמת השכלתו, הצלחתו העסקית ועושרו. ככל שעולה יכולתו לתרום לעושרה של משפחת הכלה, מחירו יעלה. אם משפחת החתן מעוניינת בכלה, והיא באה ממשפחת דלת אמצעים, המחיר יותאם לרמת יכולתם לשלם. במקרים כאלו, משפחת הכלה עשויה להיעזר במשפחה המורחבת, הן לקנייה והן למהלך החתונה ובמיוחד ל"תהלוכת החתונה".[16]

תהליך החתונה כולל מספר שלבים:[16]

  1. מארֶסֶק (מל'): הגעת משפחת הכלה למשפחתו החתן המיועד. לאחר ההסכמה אף צד אינו רשאי לבטל את ההסכם.
  2. מאהאנטה סיריאה (מל'): תהלוכה שבה החתן לעתיד מבקש ברכה מאמהותיו או מדודיו, וגם מאחי אביו. החתן נושא עמו מחצלת מעלי דקל (כעין יצוע) וטבק או סיגריות.
  3. באבאקו (מל'): תהלוכה שבה אוספים את הכלה לעתיד כדי לקחת אותה לבית משפחת אביה.
  4. מאלאם באינאן (מל'): טקס של הצמדת חינה לציפורניה של הכלה לעתיד. הטקס יתקיים יום לפני טקס החתונה.
  5. מאלאם באג'אפואיק (מל'): תהלוכה, בשעת ערב, שבה החתן נאסף ונלקח לבית הכלה כדי לטקס הנישואין. בתהלוכה משתתפים רבים מאנשי הקהילה, צועדים כשהם נושאים על ראשם מאכלים וממתקים.
  6. פִּידָאטוֹ אָדָאת (מל'): נאומים טקסיים הנישאים על ידי גברים המשתמשים בשפה מסורתית מליצית. לנאומים יש מבנים קבועים למדי, כדי להביע כבוד למסורת ולמנהגים של הקהילה. הכרה וכבוד לאבות, זקנים ומנהיגים שתרמו לקהילה והלכו לעולמם, איחולים לזוג הצעיר וכן הדרכה ועצות לדרכם החדשה ברוח מיננגקבאו..

ירושה עריכה

כדי לפתור את ההתנגשות בין מצוות האסלאם שבה בנים יורשים פי שניים מבנות ומנגד על פי האדאת, הירושה עוברת בין דורות הנשים, המיננגנקבאו מבחינים בין ירושה גבוהה לנמוכה. "ירושה גבוהה" היא הבית, הקרקע והרכוש, העוברים בין נשים ואילו "ירושה נמוכה" היא מה שאב מעביר לילדיו מתוך השתכרותו המקצועית.[17][18]

בגדי נשים עריכה

בקרב מיננגקבאו יש כ-800 קהילות, והן נבדלות זו מזו גם בתלבושות נשיות מסורתיות ובעיקר בצבעים, קישוטים ואביזרי לבוש. את המכנים המשותפים אפשר לראות בלבושן של הנשים שעומדות בראש המשפחה (או השבט, או הקהילה) - ה“בונדו קאנדואנג”:[19]

  1. טֶנגלוּק (מל'): כיסוי ראש מסוגנן בצורת קרני תאו, שמסמל על פי האגדה את מקורם של המיננגקבאו.
  2. קוּרוּנג (מל'): שמלה באורך בינוני, רקומה בחוטי זהב, הממחישה את הטבע היפה של מערב סומטרה. הצבעים המקובלים, על פי אזורים שונים, הם: שחור, אדום, כחול כהה או סגול, המסמלים את החוזק והאומץ של נשות הבונדו קאנדואנג. החפתים וקצות השמלות, תמיד רקומים ומסמלים את הגבול, לרצונה החופשי של הבונדו קאנדואנג בהתנהלותה ובקבלת ההחלטות, ל"אדאת".
  3. סֶלֶנדָאנג (מל'): צעיף המושלך על הכתף הימנית, המסמל את האחריות המוטלת על הבונדו קאנדואנג.
  4. סוֹנגקֶט (מל'): בד ארוג הנלבש מתחת לקורונג מהמותניים ועד הקרסוליים. על הסונגקט רקומים פרחים, עלים או דוגמאות גאומטריות, בחוטי כסף או זהב, שמסמלים את הידע וחוכמתה של הבונדו קאנדואנג.
  5. תכשיטי זהב: שרשרת זהב מסמלת שהבונדו קאנדואנג היא שומרת הנכסים של השבט וצמיד מסמל את הקשר שלה ל"אדאת".

נשים מפורסמות עריכה

  • רוהנא קוּדוּס (אנ') (1972-1884): הייתה העיתונאית האינדונזית הראשונה, מייסדת העיתון Soenting Melajoe, ופעילה למען אמנציפציה של נשים. נולדה למשפחה של אינטלקטואלים, אך בהיעדר מסגרת חינוכית לבנות, למדה קרוא וכתוב בבית ובהמשך למדה קוראן. עסקה ברקמת תחרה. בשנת 1897, כשהייתה בת 13 החלה ללמד את חברותיה, קוראן ומלאכת יד ובשנת 1905 הקימה בית ספר מקצועי לבנות בשם KAS שעם הזמן התפתח לעסק מסחרי. מוצרי התחרה שווקו והרווחים שימשו לטובת העובדות. KAS היה המפעל הכלכלי הראשון של נשים במיננגקבאו. בשנת 1908 נישאה ובעלה תמך בפעילותה, שנתקלה בהתנגדות של שמרנים. ב-1912 ייסדה את העיתון סוֹנטינג מֶלאיוֹ (מל') בשפה המלאית, שקהל היעד שלו היה נשים והייתה העורכת הראשית. המלה Soenting שימשה בכפל לשון. זה שם כיסוי הראש המסורתי באינדונזיה ופירוש אחר הוא תיקון, או רפורמה. העיתון שאף לשפר את רמת ההשכלה של נשים אינדונזיות ודן בנושאים חברתיים, מסורתיים, פוליגמיה, גירושין וחינוך בנות. לאחר מותה, בשנת 2019, ממשלת אינדונזיה העניקה לה את התואר "גיבורה לאומית".[20]
  • עיישה ע'אני (מי') (2013-1923): פוליטיקאית, מנהיגת איגוד הנשים במאלזיה ושרת הרווחה בין השנים 1984-1973. קבלה מספר אותות הוקרה ופרסים. על שמה נקראו שני קולג'ים באינדונזיה.
  • רחמה יונוסייה (מי') (1969-1900): פוליטיקאית, מחנכת ופעילה למען חינוך נשים. נולדה למשפחה מוסלמית אדוקה ונאלצה לעזוב את בית הספר כדי להתחתן. לאחר כמה שנות נישואים, אל יונוסייה התגרשה וסיימה את לימודיה. ב-1923 היא דגלה בשוויון בין המינים, ככל שהאסלאם מתיר ובכל מקרה למנוע אפליה מכוונת נגד נשים במתן זכויות והזדמנויות שוות. לטענתה, האסלאם לא אוסר על נשים ללמוד ולהשכיל, כל עוד הן לא שוכחות את "תפקידן הטבעי" והיא עצמה למדה מדעים ולימודי דת, עם אנשי דת מהמיננגקבאו. יונוסייה ייסדה את דיניה פּוּטרי (מי') בית הספר האסלאמי הראשון לבנות באינדונזיה ששילב חינוך פורמלי עם לימודי דת ובהמשך הקימה שלושה בתי ספר נוספים לנשים ונערות וכן מכון להכשרת מורים. אל יונוסייה הייתה פעילה לאומנית ונכלאה על ידי השלטונות ההולנדים. ב-1955 היא הייתה אחת הנשים הראשונות שנבחרו ל"אספה המייעצת" (People's Consultative Assembly of independent Indonesia). אל יונוסייה הייתה האישה הראשונה שקיבלה את התואר שייח'ה מאוניברסיטת אל-אזהר במצרים.[20][21]
  • רסוּנה סעיד (מי') (1965-1910): פעילה למען עצמאות אינדונזיה וזכויות נשים לחינוך ולהשתתפות בפוליטיקה. בשנת 1926 היא הייתה פעילה בארגון קומוניסטי שהתפרק בעקבות התקוממות קומוניסטית כושלת במערב סומטרה בשנת 1927. בשנה שלאחר מכן, היא הצטרפה למפלגה אסלאמית לאומית ותוך כדי עבודתה כמורה הטיפה לצורך בפעולה פוליטית כדי להביא לעצמאות אינדונזיה. בהמשך היא הקימה בית ספר לבנות והמשיכה להטיף נגד הקולוניאליזם ההולנדי. על כך היא נעצרה והייתה האישה הראשונה שהואשמה בעבירת "זריעת שנאה" ונידונה ל-15 חודשי מאסר. על פעילותה ומאבקה, היא כונתה בתואר "הלביאה". לאחר עצמאותה של אינדונזיה, היא הייתה לחברה במועצה הנציגה של סומטרה (Dewan Perwakilan Sumatra). בשנת 1959 היא מונתה כחברה במועצה הלאומית המייעצת של אינדונזיה (Dewan Pertimbangan Agung), תפקיד בו כיהנה עד מותה. במקביל, רסונה סעיד הייתה חברה באיגוד הנשים האינדונזיות (PERWARI) והתמקדה בתחומי חינוך, סביבה, משפט, מגזרים חברתיים וכלכליים בשנת 1964 לאחת המנהלות של הארגון.[22][23][20]
  • סיתי מנגופו (מי') (1965-1880): לוחמת חופש וגיבורה לאומית. ב-1908 ארגנה סיתי התנגדות למדיניות הכלכלית של הולנד שכפתה על החקלאים לגדל גידולים ולשלם עליהם מס. לדבריה, היא כעסה כי הרגישה שגאוותה נרמסה, בהתחשב בעובדה שההולנדים רצו להטיל מס על קרקעות שהיו בבעלותה במשך דורות. היא ארגנה כוח שנלחם נגד הצבא ההולנדי והרג 53 חיילים. על כך נידונה למאסר וישבה בכלא יחד עם בנה התינוק. המסגד שבו תכננו את הקרב נקרא על שמה ולידו מוצב פסל בדמותה.[24][25]
 
נערת מיננגקבאו בלבוש מסורתי "מודרני"
 
רוּמה גָאדָאנג (אנ')

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 3 Universitas Islam Negeri Sultan Syarif Kasim Riau (האוניברסיטה האסלאמית הממלכתית), ADAT DAN ISLAM DI MINANGKABAU, repository.uin-suska.ac.id
  2. ^ 1 2 3 Elliot, Minangkabau Culture (West Sumatra) : History And Geography, ‏2019-10-06
  3. ^ Indonesia, Minangkabau, Nadia Ferroukhi
  4. ^ Where Girls Run the World: Stories From the World’s Largest Matrilineal Society | Athena, athenaga.com
  5. ^ (סורת הרומאים [30]:21)."
  6. ^ סורת הנשים [4]: 124
  7. ^ STATUS OF WOMEN VIS-A-VIS MEN, www.spiritofislam.co.in
  8. ^ סורת הנשים [4]: 31
  9. ^ Sahih al-Bukhari, “Obey Allah and obey the Messenger and those of you who are in authority…”, sunnah.com
  10. ^ מהשורה הערבי: ص-ل-ه שהוראתו תפילה
  11. ^ Bhanbhro, Sadiq. "Indonesia's Minangkabau culture promotes empowered Muslim women". The Conversation. ארכיון מ-19 באוגוסט 2019. נבדק ב-19 באוגוסט 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ Redaksi, Adat dan Hukum Syara’ Dalam Perspektif Masyarakat Aceh dan Minang, The Tapaktuan Post, ‏2021-02-21 (ב־)
  13. ^ Redaksi, Adat dan Hukum Syara’ Dalam Perspektif Masyarakat Aceh dan Minang, The Tapaktuan Post, ‏2021-02-21
  14. ^ 1 2 Alexander Stark, The Padri Movement and The Adat, MJSSH, June 2023
  15. ^ Ahmad Hakam, Contested Gender Roles and Relations in Matriarchal Minangkabau, MUQODDIMA Jurnal Pemikiran dan Riset Sosiologi 2 (1), 2021, עמ' 46-37
  16. ^ 1 2 Mengenal Budaya Adat Minang dan Beragam Tradisinya yang Unik, www.orami.co.id, ‏2021-12-08
  17. ^ Shapiro, Danielle (2011-09-04). "Indonesia's Minangkabau: The World's Largest Matrilineal Society". The Daily Beast (באנגלית). נבדק ב-2024-05-16.
  18. ^ Woman Centeredness | Peggy Reeves Sanday, web.sas.upenn.edu
  19. ^ Alemora Hadiz, Female Wisdom of West Sumatra: The Story Behind the Bundo Kanduang Dress, SAGE II Vacation Home, ‏2018-03-17 (ב־)
  20. ^ 1 2 3 Sitto Rahmana, Syafruddin Nurdin, Eka Putra Wirman, MINANGKABAU WOMEN'S MOVEMENT FOR THE PROGRESS OF WOMEN'S EDUCATION IN WEST SUMATERA, HUMANISMA: Journal of Gender Studies Vol. 05, No. 01,, January – June 2021
  21. ^ Puti Yasmin, 5 Tokoh Perempuan Sumatera Barat, Salah Satunya Rasuna Said, detiknews, ‏13 Feb 2020
  22. ^ HR Rasuna Said, Sang Orator Ulung, Republika Online, ‏2014-10-03 (באינדונזית)
  23. ^ Hajjah Rangkayo Rasuna Said (1910-1965) - Find a..., www.findagrave.com (באנגלית)
  24. ^ Liputan6.com, Siti Manggopoh, Diusulkan Menjadi Pahlawan Nasional, liputan6.com, ‏2001-06-17 (באינדונזית)
  25. ^ Liputan6.com, Mengunjungi Masjid Siti Manggopoh, Saksi Bisu Perang Belasting, liputan6.com, ‏2020-08-24 (באינדונזית)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מעמד_האישה_במיננגקבאו&oldid=38686452"