בת

יחס שארות הקושר נקבה אל הוריה

במשפחה, בת היא יחס שארות הקושר נקבה אל הוריה (המושג המקביל לזכר הוא בן). המושג נפוץ בהתייחסות לבני אדם, אך ישים גם לבעלי חיים.

בני הזוג לורה וג'ורג' בוש ושתי בנותיהם

בת (וגם בן) היא תוצאה של לידה, אך ילדה עשויה להפוך לבת גם כתוצאה של אימוץ. לבת מאומצת יש הורים ביולוגיים (אלה שילדו אותה) והורים מאמצים (אלה המגדלים אותה).

בת לעומת בן

עריכה

מדיניות הילד האחד שהונהגה בעבר בסין הביאה לכך שנרשמו יותר לידות של בנים מאשר לידות של בנות. הסיבה המשוערת לכך היא הפלה מלאכותית של בנות (או המתתן מיד עם הלידה), וכן הסתרת הולדתן של בנות, על-מנת לאפשר ניסיון נוסף להולדת בן. רצח תינוקות בנות מתקיים גם במדינות נוספות, ובהן הודו ופקיסטן.

בחלק מבתי המלוכה, לבן עדיפות בסדר הירושה לכתר, ובת נכללת בסדר זה רק כאשר המלך מת ללא בנים. דוגמה: לאחר מותו של אלפונסו השנים עשר, מלך ספרד בשנת 1885, בלא שהותיר בן זכר, שימשה בתו, הנסיכה מרסדס, נסיכת אסטוריאס בת ה-5, כמלכה בפועל במשך שישה חודשים, עד להולדת אחיה, שהוכתר מיד עם לידתו כמלך אלפונסו השלושה עשר[1].

בת ביהדות

עריכה

לפי ההלכה, כאשר נולד בן זכר מברך אביו ברכת "הטוב והמטיב" ו"שהחיינו", ואילו בלידת בת מברך רק "שהחיינו". על האב מוטל ללמד את בנו תורה, אך ביחס לבתו מופיעה במשנה (מסכת סוטה ג, ד) מחלוקת: בן עזאי אומר: "חייב אדם ללמד את בתו תורה", ואילו רבי אליעזר אומר: "כל המלמד את בתו תורה, כאילו מלמדה תפלות"[2].

תמצית זכויותיו של האב בבתו מופיעה במשנה, מסכת כתובות, פרק ד', משנה ד'[3]:

”האב זכאי בבתו בקידושיה בכסף, ובשטר, ובביאה; וזכאי במציאתה, ובמעשה ידיה, ובהפרת נדריה; ומקבל את גיטה, ואינו אוכל פירות בחייה.”

כלומר, כשהיא קטנה או נערה זכאי אביה של הבת:

  • לקבל את כסף קידושיה או את שטר קידושיה.
  • מציאה שמצאה הבת שייכת לאביה.
  • מעשה ידיה שייך לאביה.
  • אם נדרה, זכאי אביה להפר את נדרה.
  • אם נתגרשה בעודה נערה, אביה מקבל את גטה.
  • אם קבלה בירושה נכסים מאבי אמהּ, אין אביה אוכל את פירותיהם.

כן זכאי האב למכור את בתו לאמה עברייה.

במשפט העברי הבנים הם היורשים הבלעדיים של הוריהם, אך בסיפור בנות צלפחד שבספר במדבר נקבע שכאשר לאדם אין בנים זכרים, בנותיו יורשות אותו והן קודמות לקרובי משפחה אחרים. העדפת הבנים על פני הבנות מוצגת בברייתא: "אי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות, אלא אשרי למי שבניו זכרים אוי לו למי שבניו נקבות"[4].

האמורא רב חסדא אמר: "בת תחילה - סימן יפה לבנים" (בבא בתרא קמ"א א') ויש המשתמשים בביטוי זה בעת שנולדת בת בכורה. רב חסדא הוסיף ואמר: "ולדידי בנתן עדיפן לי מבני" (בארמית: ובשבילי - בנות עדיפות לי מבנים), ומפרשים התוספות שאמר זאת משום שחתניו היו מגדולי הדור.

המצוות העוסקות ביחס הצאצאים להוריהם, "כבד את אביך ואת אמך" ו"איש אמו ואביו תיראו", חלות על הבן והבת כאחד.

ספר בן סירא מספר על דאגותיו של אב לבת:

בַּת לְאָב מַטְמֹנֶת שָׁקֶר, דְּאָגָה תַפְ[רִיעַ נוּמָה].
בִּנְעוּרֶיהָ פֶּן תָּגוּר, וּבִבְתוּלֶיהָ פֶּן [תִּשָּׂנֶא].
בִּבְתוּלֶיהָ פֶּן תְּפֻתֶּה, וּבְבֵית [בַּעְלָהּ] לֹ[א תִשְׂטֶה].
בְּבֵית אָבִיהָ פֶּן [תִּזְנֶה], וּבְבֵית אִ[ישָׁהּ פֶּן תֵּעָצֵר].

בן סירא מ"ב, פס' י"א-י"ד[5]

במסכת סנהדרין מובאים דברי בן סירא בנוסח שונה (אך ברוח דומה):

בת לאביה מטמונת שוא, מפחדה לא יישן בלילה.
בקטנותה – שמא תתפתה, בנערותה – שמא תזנה.
בגרה – שמא לא תינשא, נישאת – שמא לא יהיו לה בנים.
הזקינה – שמא תעשה כשפים.

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ בעת מותו של אלפונסו ה-12, רעייתו, מריה כריסטינה, הייתה בהריון
  2. ^ יהודה לוי, דעת הרמב"ם על תלמוד תורה לנשים, באתר "דעת"
  3. ^ ראו הרחבה: משה הלברטל, מהפכות פרשניות בהתהוותן, פרק שלישי, זכויות האב בבנותיו, הוצאת מאגנס, תשס"ד
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ט"ז, עמוד ב'
  5. ^ משה צבי סגל, ספר בן סירא השלם, מוסד ביאליק, תשי"ט, עמ' רפ"ד (284).