משתמש:Yaronbutler2/שהאב א-דין סוהראוורדי
שהאב א-דין יחיא אבן חבש סוהרוורדי (בפרסית: شهابالدین یحیی بن حبش سهروردی; בתעתיק לאנגלית: Shihāb ad-Dīn Yahya ibn Habash Suhrawardī; נולד ב-1154 - נפטר ב-1191), היה פילוסוף איראני ומייסדה של אסכולת ההארה או הזריחה (בפרסית: حكمت اشراق; בערבית: حكمة الإشراق; ובתעתיקים לעברית של מונחים אלו, לפי פרסית וערבית, חכמת א-אשראק או חכמת אל-אישראק). אסכולה זו נתפסת כזרם חשוב ביותר במסגרת הרחבה של הפילוסופיה המוסלמית. המונח בו הוא משתמש, של "אור" או "הארה", מתייחס למקור כלל הידע. הוא ידוע בשני כינוייו הבולטים ביותר במסורת המוסלמית: شيخ الاشراق; شيخ المقتول, אדון ההארה והאדון שנקטל, האדון אשר נגדעו חייו, זאת בהתייחס לכך שהגה את האסכולה המוזכרת לעיל ולעובדה שהוצא להורג בשל بدعة, מונח המתייחס כאן לכופר. מולא סדרא, חכם הדת המוסלמי מתקופת השושלת הספווית, תיאר את סוהרוורדי, כ"מחייה עקבות הרגליים של הקדושים הפהלווים", כלומר חכמי הקודש האיראנים. סוהרוורדי, במסגרת חיבורו הראשי, "פילוסופיית ההארה", התייחס אל עצמו כמחייה החוכמה הפרסית המסורתית והעתיקה. סוהרוורדי העניק ביקורת מנקודת מבט פלאטונית, של האסכולה הפריפטטית מבית מדרשו של אבן סינא ששלטה בקרב חוגי הפילוסופים באותו הזמן וביקורת זו מיזגה בתוכה עיסוק בתחומי הלוגיקה, הפיזיקה, האפיסטמולוגיה, הפסיכולוגיה והמטאפיזיקה.
חייו עריכה
כשמוצאו פרסי, סוהרוורדי נולד בכפר סוהרוורד, כאשר על שמו הוא נקרא. כפר זה שוכן באיראן, בין הערים זנג'אן וביג'אר. הוא למד פילוסופיה והלכה אסלאמית במראגה. מורו היה מאג'ד א-דין ג'ילי, אשר היה גם מורו של פח'ר א-דין א-ראזי. לאחר מכן הוא המשיך בנדודיו לעיראק וסוריה, שם השתקע למשך מספר שנים ופיתח במהלך שהותו שם את ידיעותיו הפילוסופיות. חייו כיסו תקופה של ארבעים שנים שבמהלכן הוא כתב מספר חיבורים שביססו את מעמדו כמייסדה של אסכולה פילוסופית חדשה, הלא היא حكمة الإشراق. לדידו של הפילוסוף הצרפתי אנרי קורבין, "לסוהרוורדי הוענק מאוחר יותר הכינוי شيخ الاشراق, אדון ההארה, מאחר שכוונתו העיקרית הייתה להחיות את החכמה האיראנית העתיקה", דבר שקורבין מטעים זאת עוד יותר בכמה דרכים ומתאר את הגותו של סוהרוורדי כ"פרויקט שמטרתו החייאת הפילוסופיה של פרס העתיקה". ב-1186, בגיל 32, הוא השלים את כתיבת חיבורו הראשי "פילוסופיית ההארה".
ישנם כמה דיווחים סותרים באשר לנסיבות מותו. המסורת הרווחת ביותר הינה שהוא הוצא להורג בחלב, בערך בין השנים 1191 ל-1208, בשל האשמות על כך שטיפח ולימד בקרב תושבי האזור את העיקרון הפילוסופי האסלאמי המכונה באטן, בפקודת בנו של סלאח א-דין, זאהר א-ע'אזי. מסורות אחרות טוענות שהוא הרעיב עצמו למוות או נרצח בחניקה, או שמא הושלך מחומת מצודה וכשמת, גופתו נשרפה על ידי אספסוף.
השפעות על סוהרוורדי עריכה
סוהרוורדי היה חסיד נלהב של האסכולה הפריפטטית, עד שהוא החל להיות מושפע מאלה אותם תיאר בתור "מי שהלכו בדרך האל". כפי שצוין ע"י סוהרוורדי בעצמו, אלו הם אפלטון, הרמס ופיתגורס, מן המסורת היוונית וכמו כן אישים מן המסורת הפרסית. מטרת הפרויקט הפילוסופי שלו הינה להחיות את החוכמה האבודה של המזרח והמערב, במשולב. בנוסף, ניכר אצל סוהרוורדי שהוא הושפע עמוקות מההמסורת הסוּפית, כשבאים לבחון את מסעותיו הרוחניים והמיסטיים שאותם הדגיש כתנאי בסיסי ונחוץ להבנת פילוסופיית ההארה אותה פיתח. נראה שגם הדת הזורואסטרית השפיעה על סוהרוורדי מכיוון שסמליה מופיעים בכמה מחיבוריו.
עקרונות פילוסופיית ההארה עריכה
אמנם, פילוסופיית ההארה של סוהרוורדי, צמחה מהזרם הפריפטטי שאליו השתייך אבן סינא, אחד מהוגי הדעות החשובים מקרב הפילוסופים המוסלמים. אך, בניגוד לרעיונותיו של האחרון, אותם פיתח במסגרת הגות זו, סוהרוורדי התנגד להם וזנח אותם באופן רדיקלי, בסופו של תהליך. תוך שהוא יוצר שפה סימבולית (שפה השאובה בעיקר מהתרבויות האיראניות הקדומות, עוד מהתקופות שבהן שלטו שושלות המלוכה העתיקות ומתייחסת אליהן בתמצות, במסגרת מונח הלקוח מפרסית: فرهنگ خسروانی) ויוצק אותה לתוך ה"חוכמה" שלו עצמו.
סוהרוורדי פיתח והדגיש את קיומה של קוסמולוגיה מורכבת ויסודית מאוד, קוסמולוגית הנביעה. יקום שבו כל הבריאה עשויה מזרימה רציפה ובלתי פוסקת שמקורה ב"אור האורות" העליון (נור אל-אנוואר). עקרון מהותי בפילוסופיה אותה פיתח, הנוגע לעניין זה, הינו שהאור הראשוני הוא טהור וחסר חומריות. למרות ששום חומר איננו מתבטא בתוכו, האור הראשוני נובע מ"אור האורות" בתהליך של האצלות או נביעות כלפי מטה, תהליך אינטנסיבי שדרכו האור "נשבר" באופן אינסופי ובאמצעות אינטראקציה מורכבת, ניתן גם מקום למערך אופקי של אורות, דבר הדומה במהותו לתורת האידיאות של אפלטון. זאת כאשר, הן מערך האורות, לדידו של סוהרוורדי, הן מערך האידיאות, אליבא דאפלטון, קשורים באופן דואלי למציאות הגשמית. במסגרת האפלטונית, ישנה עמימות בנוגע ל"ריאליות" או ל"גשמיות" של העצם הקוסמולוגי הנדון. אצל סוהרוורדי, במילים אחרות, כלל היקום בכללותו והעצמים הנמצאים בתוכו, הם בעלי דרגות שונות של "אור האורות", ממנו נובעים כל העצמים. כשבא סוהרוורדי לקטלג את העצמים הקוסמולוגיים הוא מחלק אותם לפי יכולתם "לספוג" את האור חסר החומר, הטהור והנצחי, שימשיך לנבוע דרכם, זאת לצד החומריות הזמנית (החושך).
סוהרוורדי חושב שלכל נשמה ישנו קיום קודם בממלכת המלאכים לפני ירידתה לגוף הגשמי. הנשמה מחולקת לשניים, כאשר החלק הראשון נותר בגן העדן והחלק השני שלה יורד אל עבר הצינוק של הגוף. הנשמה האנושית עצובה תמידית מפני שהיא התגרשה מהחלק השמיימי שלה. אם כן, היא שואפת להיות מאוחדת מחדש עם חלק זה. הנשמה יכולה להיות מאושרת שוב רק אם תתאחד עם החלק השמימי שלה, אשר נותר שם. הוא מחזיק בדעה שהנשמה צריכה לחפש את האושר דרך התנתקותה מן הגוף האפל ומענייני העולם הזה ולקבל גישה לעולם האורות הרוחני. נשמות הגנוסטיקנים והקדושים, לאחר עזיבתן את הגוף, עולות אף מעבר לעולם המלאכים, כדי להתענג מקרבה לאור האורות אשר מהווה את המציאות המוחלטת היחידה שאין בלתה.
סוהרוורדי פיתח את הרעיון הנאופלאטוני, של עולם דימויים המהווה תווך בלתי תלוי, עולם המכונה לרוב עלאם-י-מית'אל, عالم مثال. דעותיו השפיעו על חכמי דת מוסלמים נוספים, באופן כה עוצמתי, אף בזמנים מאוחרים יותר. במיוחד, ראוי לציון השילוב של הזרם הפריפטטי עם תורת האישראקיה של סוהרוורדי, בתיאור המציאות, אותם איחד במסגרת תורת התנועה המהותנית, מולא סדרא.
השפעתו עריכה
לפרויקט הפילוסופי של סוהרוורדי הייתה השפעה רחבת היקף על הוגי הדעות המוסלמים השיעים שבאיראן. לעקרונותיו הייתה השפעה ניכרת בהמשך, על ההגות האזוטרית האיראנית והמושג "צורך מכריע", נחשב לאחד מן החידושים החשובים ביותר בהיסטוריה של ההגות הפילוסופית ואדרבא, רוב הוגי הדעות המוסלמים הדגישו את חשיבות המושג עבור הפלספה. במהלך המאה ה-17, הפרויקט של סוהרוורדי זכה להחייאה מחודשת אף בדת הזורואסטרית, בידי איש הדת, אזאר קאיוואן.
סוהרוורדי וההגות האיראנית הקדם-אסלאמית עריכה
סוהרוורדי החשיב את עצמו כמחייה החוכמה הפרסית הקדומה. הוא משתמש בגנוסיס איראני פרה-אסלאמי, בשילוב חוכמת האסלאם וחוכמת יוון. מקור ההשפעה העיקרי הלקוח מההגות האיראנית הקדם-אסלאמית על סוהרוורדי מצוי בעולם המלאכים ובקוסמולוגיה הרוחניים והקשר ביניהם. הוא האמין שבחוכמה הפרסית העתיקה לקחו חלק אפלטון והרמס טריסמגיסטוס והוא החשיב את פילוסופיית ההארה אותה הגה כגילוי מחדש של אותה חוכמה קדומה. לדידו של המלומד האיראני סייד חוסיין נאסר, סוהרוורדי מספק קשר חשוב בין ההגות הפרה-אסלאמית והפוסט-אסלאמית באיראן וכן שילוב הרמוני בין השתיים. אנרי קורבין אומר ש"בצפון מערב איראן, סוהרוורדי (נפטר ב-1191), לקח על עצמו את הפרויקט הנפלא של החייאת החוכמה או התאוסופיה של איראן הזורואסטרית הקדם-אסלאמית".
בחיבורו اﻷلواح العمادية, סוהרוורדי מציע פירוש אזוטרי של אפוס המלכים מאת פירדוסי, הידוע בשמו הפרסי שאהנאמה. במסגרת חיבור זה, דמויות כגון פרידון, צחאק, המלך האגדי קאי ח'וסרו וכן ג'משיד, נתפסות כמניפיסטציות של האור האלוהי. סייד חוסיין נאסר קובע: "اﻷلواح العمادية הוא אחד החיבורים המבריקים ביותר מאת סוהרוורדי שבו נשזרו המעשיות הפרסיות הקדומות עם החוכמה הגנוסטית מזמנים עברו, בהקשר של המשמעות האזוטרית של הקוראן".
בחיבורו הכתוב בפרסית, پرتونامه וכן בחיבורו הכתוב ערבית, حكمة الإشراق, שני חיבורים הנושאים את אותן משמעויות, של זריחה והארה, סוהרוורדי עושה שימוש נרחב בסמלים זורואסטריים וכן הוא משתמש בדוגמאות הלקוחות מאמונה זו באשר להגותו המפורטת בנוגע לעולם המלאכים. סוהרוורדי מתייחס לפילוסופים הפרסים כמתרגלים עיקריים של חוכמת האישראקיה ומחשיב את זרתוסטרה, ג'מאספ, גושתאספ, קיי ח'וסרו, פרשוסתאר ובוזורגמיהר כבעלי השליטה בחוכמה עתיקה זו.