הרמס טריסמגיסטוס

הרמס טריסמגיסטוס (יוונית: Ἑρμῆς ὁ Τρισμέγιστος, עברית: חרם תלת מחזות^[1].) הוא שמה של דמות מיתולוגית אשר נוצרה באימפריה היוונית ומהווה איחוד סינקרטי של תחות, אל המדע והקסם במיתולוגיה המצרית, והרמס, שליח האלים במיתולוגיה יוונית. מיוחסת לו כתיבת הקורפוס הרמטיקום שמהווה בסיס לתורה הרמטית הקרויה גם על שמו. לתורה זו משתייכות תורות האלכימיה והאסטרולוגיה והיא השפיעה רבות על תורות מיסטיות מערביות אחרות, לדוגמה הקבלה הלוריאנית של האר"י. טריסמגיסטוס פירושו ביוונית "הגדול ביותר שלוש פעמים" (the thrice-greatest).

גם הביטוי "אטימה הרמטית" מגיע משמו בגלל שהראשונים שהתורה ההרמטית נשמרה כסודית ואטומה ככה שאף אדם חיצוני לא יוכל לגשת אליה.

החכמה ההרמטית

ערך מורחב – הרמטיציזם

עקרון הפילוסופיה ההרמטית הוא שהבריאה מתקיימת במספר מעגלים מקבילים, סלעים ומינרלים, צומח, בעלי חיים, הזמן, אותיות הכתב, אברי גוף האדם, גרמי השמיים ואף מלאכים וכוחות עליונים. כל רכיב באחד מן המעגלים מקיים יחסי גומלין עם רכיב מקביל במעגל אחר ויתרה מכך - יש יכולת השפעה הדדית בין המרכיבים. כך, אבן מסוימת בשעת מסוימת ביום יכולה להשפיע על כוח שמיימי, תערובת צמחים מסוימת הנאכלת על ידי אדם יכולה להשפיע על יכולותיו, כתיבת אותיות מסוימות יכולה להשפיע על העולם וכדומה. מכאן נובעות חוכמות כמו הכישוף, רקיחת שיקויים, עשיית קמעות, אסטרולוגיה ועוד.

האמונה ההרמטית ייצגה גישה חיובית לידע ולרכישת ידע. בעיני הכנסייה, למשל, חתירה לידע היא חטא. בעוד לפי האמונה ההרמטית, המדע הוא מסורת מן הזמן העתיק, שאבדה. בעת שניתנה לראשונה לכוהני הדת המצרים, היה בה ניצוץ מן האל עצמו ולכן האדם מחויב לחתור לידע. מקומו של האדם הוא לצד האל כבורא, ועליו לתקן עולם, הודות ליכולתו התלויה אך ורק בידע.

הקורפוס ההרמטי

ערך מורחב – קורפוס הרמטיקום

בין המאה הראשונה והמאה השלישית לספירה הופיעו מספר כתבים פסאודואפיגרפיים, שיוחסו לכוהני טריסמגיסטוס ונקראים "הקורפוס ההרמטי" (הקדום ביותר ששרד, משנת 100 לערך, הוא ה-Asclepius). הכתבים יוחסו למקור עתיק כיוון שבאותה תקופה ככל שהמקור היה קדום יותר הוא נחשב טהור ואמיתי יותר. כוהני טריסמגיסטוס, לפי הקורפוס, מסרו את הידע שלהם לחכמים ראויים כמו משה רבנו, שהעביר אותה לעברים ומהם לנוצרים ולפילוסופים יוונים כמו למשל הרקליטוס ופיתגורס, שהעבירום לסוקרטס, אפלטון ואריסטו. החכמות המצריות הועברו, לפי הקורפוס, גם לחכמי ממלכת פרס והשפיעו על המניכאיזם (אף על פי שמבחינה היסטורית, ההשפעה הייתה בכיוון ההפוך - מהגנוסטיקה של המנכאים אל מחברי "החכמה ההרמטית"). הרמס טריסמגיסטוס מזוהה לעיתים (במיוחד במקורות איסלמיים) עם חנוך.

בכתבי הקורפוס ההרמטי מפורטים מעגלי הבריאה על מרכיביהם השונים והם מכילים את קשרי הגומלין בין המרכיבים השונים ומסבירים כיצד לבצע בהם מניפולציות כדי להשיג הישגים מאגיים שונים. אין בכתבים אחידות והם כוללים חלקים רבים שנכתבו על ידי מחברים שונים. חלקים מסוימים סותרים אלה את אלה, אך הדבר נתפס כטבעי עבור קורפוס המוסר ידע אזוטרי, שעל מנת לתפוס אותו יש לפענחו ולהשתמש בו לעיתים באופן אלגורי.

אבות הכנסייה ובראשם אוגוסטינוס הטיפו נגד לימוד כתבים אלה המביאים להשחתה ולעיוות, כיוון שהם עלולים להטות את האדם לסגידה לכוחות הטבע במקום לסיבה הראשונה - האל, אך אין ספק כי אוגוסטינוס הכיר אותם במידה רבה^[2].

כחלק מהתפתחות המדע ברנסאנס וראשית העת החדשה

בתקופת הרנסאנס קראו אישים כמרסיליו פיצ'ינו וג'ובאני פיקו דלה מירנדולה כתבים אלה (במיוחד את האקסלפיוס, שחשבו שהוא שריד של ספרות ענפה) והאמינו באמונה שלמה בעתיקותם ובנכונותם, אף כי לא האמינו שהרמס טריסמגיסטוס היה אל וסברו שהיה ספק אדם ספק מלאך. הרעיון שבכתבים אלה אף עלה בקנה אחד עם אמונת האקדמיה האפלטונית של פירנצה, לפיה כל החכמות והאמיתות של כל הדתות והפילוסופיות נובעות ממקור אמת יחיד ורק משתקפות באופן שונה. הקורפוס ההרמטי נתן תשובה לשאלה מהו אותו מקור חכמה קדום. רק ב-1614 הוכיח איזק קזובון שהדמות של הרמס טריסמגיסטוס היא המצאה של המאה הראשונה לספירה לכל המוקדם.

העיסוק בחכמה הרמטית נחשב לכפירה, לעיסוק בכשפים ולפעולה אסורה מבחינה דתית ומוסרית המסכנת הן את העוסק בה והן את הסובבים אותו (ג'ורדאנו ברונו הועלה למוקד בהאשמה זו, ג'ון די נודה, אגריפה פון נטסהיים הואשם בכשפים). רבים אחרים (כגון ניקולא פלאמל, יוהאנס קפלר, מייסטר אקהרט ואפילו אייזק ניוטון ואלברכט דירר) ניסו להטות את העיסוק לפסים חיוביים כגון רפואה, אלכימיה ועוד, תוך הגדרת ההבדל בין "מאגיה שחורה" האסורה והמסוכנת, לעומת "מאגיה לבנה" המותרת והרצויה. גם הקבלה נחשבה לחלק מאותן חכמות.

החוקרת פרנסיס ייטס חקרה את השלכות החכמה ההרמטית וגילתה שמסורת זו השפיעה רבות על התפתחות המדע בראשית העת החדשה. היא מופיעה גם בבסיס קבוצות פולחניות כגון התיאוסופיה, ת'למה והשחר המוזהב וכן באגודות סתרים כמו הבונים החופשיים ועוד.

בתרבות ובספרות

על הידע שהעביר לפי המסורות מבוסס הספר הקיבליון, שמתאר את 7 העקרונות של העולם.
גיבור הרומן טריסטרם שנדי מאת לורנס סטרן אמור היה להקרא "טריסמגיסטוס"
הרומן המטוטלת של פוקו מאת אומברטו אקו סובב רובו סביב אמונות הרמטיות שונות. שמו של גיבור הרומן הוא קזובון, כשם האיש שגילה שהקורפוס ההרמטי אינו אלא זיוף, איזק קזובון
נחשב לאחד מהאבות המייסדים של מסדר הבונים החופשיים^[3].
דמותו של זרסטרו בחליל הקסם למוצארט, דמות של "מלך-כוהן" המלמד ידע אזוטרי במקדש מצרי מזכירה את הדימוי של הרמס טריסמגיסטוס. הרמס הוא גם האל לו מיוחסת גם המצאת החליל במיתולוגיה היוונית^[4].