נבות היזרעאלי
נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי הוא דמות מקראית המופיעה לראשונה בספר מלכים א[1]. בבעלות נבות היה כרם בשכנות לאחוזתו של אחאב מלך ישראל. אחאב ביקש לצרף את השטח לאחוזתו ולהפכו לגן ירק. הוא פנה אל נבות בהצעה לרכוש ממנו את הכרם תמורת כרם טוב יותר או תמורת כסף, על פי בחירתו של נבות. נבות סירב מפני שהכרם היה נחלת אבותיו (יש הדורשים את שמו של נבות כקיצור של "נחלת אבות"). אחאב חוזר לביתו ”סַר וְזָעֵף עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי”[2].
תקופה | ימי אחאב מלך ישראל, המאה ה-9 לפנה"ס |
---|---|
עיסוק | חקלאי |
בתנ"ך | ספר מלכים א', ספר מלכים ב', פרק ט' |
על מנת להיפטר מנבות דרשה איזבל אשת אחאב מזקני עירו לטפול עליו אשמת שווא של פגיעה בכבוד המלכות, להעמידו למשפט בליווי עדי שקר, ולגזור עליו מוות. נבות הועמד לדין, נמצא אשם ונסקל למוות. אחאב הלך לרשת את הכרם אך שם חיכה לו אליהו הנביא וניבא לו נבואת חורבן.
הסיפור המקראי
עריכה- ערך מורחב – כרם נבות
על פי המסופר בספר מלכים א', פרק כ"א, כרמו של נבות היזרעאלי שכן בסמוך לארמונו של אחאב מלך ישראל ביזרעאל. אחאב ביקש לספח את השטח לארמונו ולהופכו לגינה. הוא פנה לנבות בהצעה לקנות את הכרם בתמורה לכרם אחר מאיכות טובה יותר, או בתמורה לתשלום. נבות סירב להצעה במילים: "חָלִילָה לִּי מֵיְהוָה מִתִּתִּי אֶת נַחֲלַת אֲבֹתַי לָךְ". אחאב שב לביתו מדוכדך, שכב במיטתו וסירב לאכול. אשתו איזבל הבחינה במצוקתו ושאלה לשלומו. כשסיפר לה אחאב את המעשה, עודדה איזבל את רוחו והבטיחה לו: "אֲנִי אֶתֵּן לְךָ אֶת כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי".
איזבל שלחה איגרות, חתומות בחותמו של אחאב, אל נכבדי יזרעאל ובהן הורתה להם להכריז על צום ולכנס את תושבי העיר לאספה מיוחדת. באספה יתנהל משפט מבוים: שני עדי שקר יעידו נגד נבות, שקילל את אלוהים ואת המלך, ונבות ייענש בהתאם בסקילה. המשפט התנהל כמתוכנן, ונבות הוצא להורג. איזבל הודיעה על כך לאחאב: "קוּם רֵשׁ אֶת כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי אֲשֶׁר מֵאֵן לָתֶת לְךָ בְכֶסֶף, כִּי אֵין נָבוֹת חַי כִּי מֵת", ואחאב עשה כמצוותה וירד לרשת את הכרם, ששכן ליד היכל אחאב, כמובהר בפסוקים[3]:
כֶּרֶם הָיָה לְנָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל אֵצֶל הֵיכַל אַחְאָב מֶלֶךְ שֹׁמְרוֹן. וַיְדַבֵּר אַחְאָב אֶל נָבוֹת לֵאמֹר תְּנָה לִּי אֶת כַּרְמְךָ וִיהִי לִי לְגַן יָרָק כִּי הוּא קָרוֹב אֵצֶל בֵּיתִי וְאֶתְּנָה לְךָ תַּחְתָּיו כֶּרֶם טוֹב מִמֶּנּוּ אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ אֶתְּנָה לְךָ כֶסֶף מְחִיר זֶה. וַיֹּאמֶר נָבוֹת אֶל אַחְאָב חָלִילָה לִּי מֵיְהוָה מִתִּתִּי אֶת נַחֲלַת אֲבֹתַי לָךְ.
על פי דברי יהוא ([4] (ראה להלן) נראה שגם בניו של נבות נרצחו על מנת שלא יירשו את כרם אביהם.
בתגובה למאורעות התגלה ה' לאליהו הנביא ושלח אותו אל אחאב. במעמד זה קרא אליהו אל אחאב את קריאתו המפורסמת: "הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ?!". אליהו הטיל על אחאב את האחריות לפשע וניבא את מותו: "בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְּלָבִים אֶת דַּם נָבוֹת יָלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת דָּמְךָ גַּם אָתָּה", ואת הכרתת שושלתו. על איזבל התנבא אליהו, שגופתה תיאכל על ידי כלבים. אחאב הפגין חרטה כנה, ובעקבות זאת נדחתה השמדת שושלתו לימי בנו, אך עונשו הפרטי נותר בעינו וכעבור שלוש שנים נהרג אחאב בקרב נגד הארמים על רמות גלעד, והכלבים לקקו את דמו ממרכבתו, כנבואת אליהו.
עונשה של איזבל בוצע על ידי המלך יהוא. יהוא היה מצביא ישראלי, ואלישע הנביא, תלמידו של אליהו, שלח את תלמידו שימשח אותו למלך לפי מצוות האל. במהלך המרד הרג יהוא את יורם בן אחאב מלך ישראל, את אחזיה מלך יהודה והשמיד את כל בית אחאב. כשהגיע לבירה שומרון הרג יהוא את איזבל על ידי שהורה למשרתיה להשליכה מחלון ארמונה, והכלבים עטו על בשרה כפי שניבא אליהו לאחאב.
נבות היזרעאלי במדרש
עריכה- אמרו חכמים על נבות היזרעאלי שהיה קולו ערב ונאה, והיה עולה ברגלים לבית המקדש שבירושלים, והיו כל ישראל מתכנסים לשמוע את שירתו. פעם אחת לא עלה כי רצה לשמור על כרמו, ובעוון זה נתפס, והעידו עליו בני בליעל שמרד במלך, ואבד מן העולם (פסיקתא רבתי כה).
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- זאב ויסמן, עם ומלך במשפט המקראי ,פרק חמישי, היבטים משפטיים בסיפור על כרם נבות היזרעאלי (מל"א כא),תל אביב: הילל בן חיים- הקיבוץ המאוחד,1991. עמ' 120-93.
הערות שוליים
עריכה- ^ דמותו של נבות מוזכרת גם בספר מלכים ב', פרק ט'
- ^ ספר מלכים א', פרק כ"א, פסוק ד'
- ^ ספר מלכים א', פרק כ"א, פסוקים א'–ג'
- ^ ספר מלכים ב', פרק ט', פסוק כ"ו): "אִם לֹא אֶת דְּמֵ֣י נָבוֹת וְאֶת דְּמֵי בָנָיו רָאִ֤יתִי אֶמֶשׁ נְאֻם ה'"