נהר סנט ג'ון (מפרץ פנדי)

הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.


שגיאות פרמטריות בתבנית:נהר

פרמטרים ריקים [ רוחב, רוחב מפה, אורך מפה, פריטים, זום, עובי קו מתאר, צבע קו מתאר ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

פרמטרים [ ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

נהר סנט ג'ון
Saint John River
נהר סנט ג'ון (ניו ברנזוויק)
נהר סנט ג'ון (ניו ברנזוויק)
נהר סנט ג'ון (ניו ברנזוויק)
מידע כללי
אורך 673 ק"מ
ספיקה ממוצעת 990 מ"ק לשנייה
אגן ניקוז 54,986 קמ"ר
מוצא הרי נוטרדאם(אנ')
גובה מוצא הנהר 360 מטרים
שפך מפרץ פאנדי
מדינות באגן הניקוז מיין, ארצות הברית, ניו ברנזוויק, קנדה

נהר סנט ג'ון (באנגלית: Saint John River; בצרפתית: Fleuve Saint-Jean) הוא נהר באורך 673 ק"מ[1] הזורם מאזור הרי נוטרדאם(אנ')[א] ליד גבול מיין-קוויבק דרך מערב ניו ברנזוויק אל החוף הצפון מערבי של מפרץ פאנדי. סנט ג'ון הוא הנהר הארוך ביותר במזרח קנדה[2]. אגן הניקוז שלו הוא אחד הגדולים בחוף המזרחי עם שטח של כ-55,000 קמ"ר[3].

גאוגרפיה פיסית

עריכה

הנהר כגבול בין מדינות

עריכה

הנהר ואחד מיובליו מהווים את הגבול בין מדינת מיין, לפרובינציות ניו ברנזוויק וקוויבק, וממילא את הגבול באזור זה בין ארצות הברית, לקנדה. הנהר והיובל נקבעו כגבול במסגרת הסכם ובסטר-אשברטון בעקבות מלחמת ארוסטוק(אנ'). הגבול בין ניו ברונסוויק למיין הינו לאורך 130 ק"מ מהנהר, בעוד יובלו יוצר 55 ק"מ מהגבול בין מיין לקוויבק. עיירות מיין לאורך הנהר כוללות את: פורט קנט(אנ'), מדאוואסקה(אנ'), ו-ואן בורן(אנ'). יישובי ניו ברנזוויק שדרכם הוא עובר כוללים את הערים: אדמונדסטון(אנ'), פרדריקטון (בירת ניו ברנזוויק), אורומוקטו(אנ') וסנט ג'ון[ב].

אנרגיה

עריכה

מי הנהר מווסתים על ידי 3 סכרים הידרואלקטריים בתחומי פרובינציית ניו ברנזוויק: הדרומי ביותר סכר מָאטָאקְוֶוק(אנ')[ג][ד], ביצ'ווד(אנ')[ה], והסכר שבסמוך לגרנד פולס(אנ'), ניו ברנזוויק[ו].

מהלך הנהר ואגניו

עריכה

האגן העליון

עריכה

מקורות הנהר נמצאים ביערות ניו אינגלנד/אקדיה(אנ') של מיין וקוויבק[4] כולל הענפים הדרום-מערבי(אנ'), והצפון-מערבי(אנ') של הנהר, ענפי נהר בייקר(אנ'), ונהר אלאגאש(אנ') הזורמים כולם לניו ברנזוויק באדמונדסטון, שם מצטרף אליהם נהר מאדוואסקה(אנ')[ז]. הגבול הדרומי של האגן הוא בנקודת הצטרפות היובל של נהר ארוסטוק(אנ'), מדרום לסכר והתחנה ההידרואלקטרית של גראנד פולס[ח].

האגן התיכון

עריכה

האגן התיכון עובר ממפגש הנהרות ארוסטוק וטוביק(אנ'), הזורמים דרום מזרחה עד לסכר מָאטָאקְוֶוק. יובל נוסף בקטע זה הוא נהר מֶדוֹקְסְנִיקָאג(אנ')[ט]. אזור זה הוא המקום היחיד בקנדה האטלנטית בו נמצא יער האפלצ'ים(אנ')[5]. צמחים נדירים בו כוללים ג'ינג'ר בר, פטל שחור, קפה בר, שרך עלמה(אנ'), סחלבים ראוותניים(אנ') ואחרים[6]. סוג יער זה, הידוע גם בשם יער "הפרקט" של עמק נהר סנט ג'ון[7], התפשט בעבר על חלק גדול מהשטח, והצטמצם לפחות מאחוז אחד משטח האדמה, בגלל פעילות אנושית[7]. זהו אזור של גבעות נמוכות בשיפוע מתון, וקרקעות שהן פוריות מאד ומעובדות בהיקף נרחב. הקרקעות הן עדינות גרגר[י], הכוללות גם טיל קרחוני, המונחות על סלעי גיר ואבן חול[7].

האקלים שם יבש, וחם יותר מהאזורים שמסביב.

האגן התחתון

עריכה

האגן התחתון, אורכו כ-140 קילומטרים, מסכר מָאטָאקְוֶוק לנמל סנט ג'ון על מפרץ פאנדי, המורכב מאגמים, איים, אדמות ביצה ושפך גאות ושפל. יובלים בקטע זה כוללים את הנהרות נאשוואק(אנ') ונרפיס(אנ') ומפרץ בלייסל(אנ'). היובל האחרון, נהר קֶנֶבֶּקָאסִיס(אנ'), הוא פיורד[8][י"א] עם שרטון או התרדדות ליד שפך הפיורד, שנגרם על ידי מורנת קצה[י"ב]. מגראנד ביי (ניו ברונסוויק)(אנ'), נתיב המים הופך צר ועמוק יותר, ויוצר ערוץ שבו ב"מפלי ריברסינג", הגאות הנכנסת מאלצת את זרימת המים להתהפך כנגד הזרם של מורד הנהר למפרץ. מדובר בתופעה המכונה "קדח גאות ושפל" (Tidal bore)[9], שבו נהרות היוצאים לים, מתהפכים, ומתחילים לזרום בחזרה במעלה הזרם עם הגאות הנכנסת. חדירת מי מלח במעלה נהר סנט ג'ון משתרעת עד אוק פוינט. במיקום זה, הנהר מתנשא כבר לעומק של פחות מ-10 מ' למשך מספר קילומטרים ולכן אין הזדמנות נוספת לטריז המלח לחדור[י"ג][10].

הידרולוגיה

עריכה

אגן הניקוז הוא 55,000 קמ"ר, מתוכם 20,000 קמ"ר הוא במדינת מיין. הפריקה הממוצעת היא 1,100 ממ"ק/שנייה[11]. זרימת המים הנמוכה ביותר היא בסתיו, וגבוהה במידה ניכרת מהממוצע במהלך האביב ב-6,800 מ"ק לשנייה[10]. בתחילת האביב, חלקים עליונים של הנהר יכולים לחוות פקקי קרח, הגורמים להצפות. בחלקים התחתונים במישור ההצפה הרחב יותר, במהלך האביב, עלולות להיווצר הצפות מנפח המים שחייב לעשות את דרכו בערוץ הצר ב"מפלי הריברסינג" (תופעת קדח גאות ושפל).

מבחינה חוקית [י"ד],כל הנהר במורד הזרם בין פרדריקטון לפארק הפרובינציאלי של מקטקוואק נחשב לגאות[12]. הנהר רגוע ברובו, למעט מפלים באזור גרנד פולס ובסכר ביצ'ווד[11].

שטפונות

עריכה

ביאורים

עריכה
  1. ^ לצפייה באזור הריי נוטרדאם ראו כאן.
  2. ^ לצפייה במפה של מסלול הנהר, לרבות הערים המוזכרות ראו כאן.
  3. ^ תיעתוק לפי אתר זה.
  4. ^ לצפייה במיקום הסכר, כ-17 קמ' מערבית לפרדריקטון, ראו כאן.
  5. ^ לצפייה במיקום הסכר, כ-100 קמ' צפונית מערבית לפרדריקטון, בקו אווירי, ראו כאן.
  6. ^ לצפייה במיקום הסכר, כ-138 קמ' צפ' מערבית לפרדריקטון בקו אווירי, ראו כאן.
  7. ^ לצפייה במפת אזור מקורות הנהר, לרבות ענפי בייקר ואלאגאש ראו כאן.
  8. ^ לצפייה במפה מצויירת שניתן לזהות בה את הגבולות בין האגנים על פי התיאורים בפרק זה, ראו כאן.
  9. ^ תיעתוק לפי אתר זה.
  10. ^ קרקע עדינת גרגר פירושה שחלקיקים בודדים שלה, אינם נראים בעין בלתי מזוינת.
  11. ^ לצפיה בנהר/פיורד ומקום התחברותו לנהר סינט ג'ון, ראו כאן.
  12. ^ מורנת קצה (Terminal moraine או End moraine) – תל או רכס סלעים אשר נישאו על הקרחון עד חזיתו. במיקום המרבי שאליו התפשט הקרחון, מצטבר החומר שהוסע על ידי הקרחון לכדי תל. סימוכין ראו כאן.
  13. ^ לצפייה במיקומה של אוק פוינט, כ-25 קמ' צפונית בקו אווירי למיפגש ה-קֶנֶבֶּקָאסִיס עם נהר סנט ג'ון, ראו כאן.
  14. ^ לצורכי דייג. אין צורך ברישיון דייג במי גאות, למעט חריגים שכתובים בהוראות הממשלה. סימוכין ראו כאן.

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Saint John River, International Joint Commission
  2. ^ Robin Esrock, St. John River Valley, National Geographic. 27 December 2018, by WayBack Machine
  3. ^ ST. John, Maine Rivers
  4. ^ David M. Olson et al., 2001, Terrestrial Ecoregions of the World: A New Map of Life on Earth, BioScience. 51, pp. 933–938 by ResearchGate
  5. ^ Appalachian Hardwoods Forest ., Nature Trust of New Brunswick
  6. ^ Ecology, Meduxnekeag River Association Inc.
  7. ^ 1 2 3 Andrew MacDougall and Judy Loo, Natural History of the Saint John River Valley Hardwood Forest of Western New Brunswick and Northeastern Maine, Canadian Forest Service - Atlantic Forestry Centre Natural - Resources Canada
  8. ^ Lower Saint John River, UNB - University of New Brunswick - Engineering
  9. ^ Tidal Bore, National Geography - Education
  10. ^ 1 2 John E. Hughes Clarke and John Winistok, Kennebecasis - Grand Bay Sill - A view of the salt and fresh water exchange in the lower St. John River, University of New Brunswick, Canada
  11. ^ 1 2 James H. Marsh, Saint John River, The Canadian Encyclopedia
  12. ^ Tidal Waters, Natural Resources and Energy Development - New Brunswick, Canada