פתיחת התפריט הראשי
נוקטה בקיבוץ רוחמה, 2011

נוקטהערבית: نقطة, באנגלית: Nukta) היא נקודה או נקודה מרכזית; וגם נקודת משמר: תחנת נוטרים, או תחנת משטרה בתקופת המנדט הבריטי.

מקור השם - ערבי שמי. על פי ההיסטוריון אריה יצחקי פרוש השם הוא "נקודה". פרוש נוסף: נקודת משטרה, תחנת משמר, תחנת משטרה או תחנת מכס בה ישבו מוכסים. השם היה מקובל בתקופת השלטון הטורקי ועבר לשימוש גם בתקופת המנדט הבריטי. גם השלטונות של מדינות ערב בסביבות ארץ ישראל השתמשו במושג נוקטה וכך יש נוקטה ירדנית בנהריים, נוקטה מצרית בראס מוחמד שבסיני ועוד. בתקופת המנדט הוחזקו בנוקטות שבישובים כלי הנשק החוקיים.

תוכן עניינים

הסיבות להקמת תחנות המשמרעריכה

פריצת המרד הערבי בשנת 1936 וחוסר היכולת של השלטון הבריטי לספק ביטחון ולאבטח את חייהם ושלומם של היישובים העבריים, הביא את שלטונות המנדט למסקנה שיש להקים מערך הגנתי שיבוא מקרב התושבים היהודים, יקבל אימון בסיסי, יצויד בנשק וכלים נוספים כך שיוכל להוות אמצעי שיספק ביטחון והגנה לכל יישוב ולו הקטן ביותר.

בכל יישוב ולו הנידח ביותר הקימו הבריטים תחנת נוטרים. זאת, במסגרת משטרת היישובים העבריים. הנוטרים לבשו מדים, צוידו ברובים ונשבעו אמונים להוד מלכותו מלך בריטניה. בכל תחנה היה יומן נוכחות ופעילות. בכל אזור היה קצין בריטי ממונה שהיה מגיע באופן קבוע לתחנה ולעיתים בצורה מפתיעה ללא התראה. הארץ חולקה לנפות כאשר לכל נפה היה מפקד משלה. היו מפקדי נפות מטעם ההגנה שהאזור עליו מונו מטעם ארגון ההגנה חפף את היישובים שהיו תחת אחריותם מטעם שלטונות המנדט. כך למשל מונה אבא פוקס מקיבוץ רביבים על ידי ארגון ההגנה בשלהי 1943, למפקד נפת הנגב שכללה את שלושת המצפים: בית אשל, רביבים וגבולות, ואת חמשת הקיבוצים שבמבואות עזה: ניר עם, דורות, רוחמה, גברעם ויד מרדכי.

מיקום המבנהעריכה

הצורך בנגישות מהירה מכל שטחי היישובים לנשק, הכתיב את מיקום הנוקטות - במרכזי היישובים. דבר זה ניתן לראות בתמונות הנוקטות של קיבוצים, כגון משמר הנגב, בארי, דורות ואחרים. הנוקטה של רוחמה למשל מרוחקת פחות מ-100 מטר מחדר האוכל הראשון. (כיום מבנה המועדון לחבר). כך גם למשל הנוקטה של קיבוץ מענית שממוקמת פחות מ-30 מטר מחדר האוכל.

תיאור המבנהעריכה

כנראה שהתנאי למסירת כלי נשק לאנשי היישוב היה המצאתו של מבנה אבן. ברוב היישובים זה היה מבנה האבן הראשון. המבנים היו די סטנדרטיים במידות של כ- 3 * 3 מטר עם שנים עד שלושה חלונות קטנים ודלת מתכת. החלונות נבנו כך שיהיו קטנים מדי למעבר גוף אדם. כך למשל בנוקטה של קיבוץ מענית נבנו חלונות בגובה של 40 ס"מ ורוחב של 60 ס"מ. מבנה נוקטה אחר בקיבוץ יד מרדכי דמה יותר במידותיו למידות הסטנדרטיות. מידות הפנים: 3.00 מטר * 3.25 מטר. למבנה זה שלושה חלונות גדולים יחסית בכל אחד משלושת הקירות עם סורגי ברזל. גובה החלונות: 60 ס"מ. רוחבם - 80 ס"מ. בקיר הרביעי - דלת מתכת. הנוקטה ברוחמה למשל בעלת מבנה אחיד וסימטרי לחלוטין. מידות חוץ: 3.36 * 3.36 מטר. מלפנים דלת מתכת ברוחב של כ- 80 ס"מ וגובה 2 מטר. לרוחב הדלת בריח מתכת להבטחה נגד פריצה. מבנה זה בעל שני חלונות בלבד. כל חלון בגובה של 18 ס"מ ורוחב של 78 ס"מ. זה אחד ממחסני הנשק היחידים מבין יישובי הדרום שממשיכים לשמש עד היום בתפקידם המקורי. הגגות בכל המבנים היו גגות רעפי חרס שיפועיים.

תכולת התחנהעריכה

בכל תחנה היה מתקן מעמד לרובים. מבדיקה אקראית הסתבר שבישובים רבים היה מתקן ל-12 רובים. כמו כן כללה התחנה מחברת יומן פעילות ונוכחות, נשק, שלעיתים כלל גם אקדח רקטות, תחמושת לרובים, כלי ניקוי לנשק, מיטה צבאית מתקפלת שולחן וכדומה.

 
מבנה הנוקטה ביד מרדכי, 2011

סוגי הנשק בנוקטותעריכה

בשלבים הראשונים בסוף שנות ה-30 נמסרו לנוטרים רובי משטרה מסוג גרינר (Greaner). אלה היו למעשה רובי צייד שיוצרו במיוחד לפי הזמנת המשטרה הבריטית, והיה מוטבע בהם השם: Greaner Police Gun. בהמשך הוחלפו רובים אלה ברובים איטלקיים מסוג "מנליקר קרקנו", וברובים בריטים מסוג "לי אנפילד". כך למשל מסרה המשטרה הבריטית לשישה יישובים שעלו להתיישבות בשנים 1941‏-1944 בדרום, 14 רובים לכל ישוב וישוב, מהם 7 רובים איטלקיים ו-7 רובים אנגליים מסוג לי אנפילד.

מלחמת העצמאותעריכה

עוד בטרם סיום המנדט הבריטי ופריצת מלחמת העצמאות, שמשו הנוקטות בחלק מהישובים גם כתחנות קשר. האלחוטן (או האלחוטנית) של הקיבוץ שקיבלו לשם כך הכשרה מיוחדת בקורס אלחוטנות של ההגנה היו מנהלים תקשורת יומיומית עם תחנות אחרות. לשם כך גם החזיקו בנוקטות מכשירי קשר מסוג הליוגרף שפעלו באמצעות קרני השמש.

מורשתעריכה

עם התרחבות היישובים וגידול האוכלוסייה בעיקר אחרי מלחמת העצמאות בישובי הדרום, התברר שהמבנים קטנים מדי. על כן במספר רב של יישובים נבנו מחסני נשק גדולים יותר שאפשרו שמירת כמות נשק גדולה ומגוונת יותר. הצורך הזה עלה בעיקר בשנות ה-50 כאשר מצב הביטחון בדרום הארץ התדרדר וישובים רבים סבלו מגניבות של מסתננים ופגיעות של פדאינים. ברוחמה למשל משמש המבנה המקורי משנות ה-40 עד היום כמחסן נשק. אולם זו דוגמה יוצאת דופן.