נורדאוסטלנדט
נורדאוסטלנדט (בנורווגית: Nordaustlandet – "האי הצפון-מזרחי") הוא האי השני בגודלו מבין איי סבאלברד שבנורווגיה. שטחו של האי הוא 14,443 קמ"ר והוא שוכן מצפון-מזרח לשפיצברגן. רוב שטחו של האי מכוסה בקרחונים ושאר שטחו הוא שטח טונדרה שמשמש כבית גידול לאוכלוסייה של תת-מין מקומי של אייל הצפון ושל ניבתנים. האי אינו מיושב וכל שטחו הוא חלק מהפארק הצפון-מזרחי של סבאלברד (Nordaust-Svalbard naturreservat).
 | |
| מפת נורדאוסטלנדט | |
| נתונים גאוגרפיים | |
|---|---|
| מיקום | אוקיינוס הקרח הצפוני |
| קואורדינטות | 79°48′19″N 22°24′0″E / 79.80528°N 22.40000°E |
| ארכיפלג | איי סבאלברד |
| שטח | 14,443 קמ"ר |
| אורך | 170 קילומטר |
| רוחב | 125 קילומטר |
| גובה מרבי | 700 מטר |
| נתונים מדיניים | |
| מדינה |
 נורווגיה |
| אוכלוסייה | 0 |
| אזור זמן | UTC+1 |
| תאריך גילוי | 1617 |
  | |
היסטוריה עריכה
ציידי ניבנתים אנגלים גילו את נורדאוסטלנדט כאשר חלפו ליד הנקודה הדרומית שלו ב-1617. התגלית צוינה במפות כבר בשנת 1625 בהן האי נקרא בשם "אי סר תומאס סמיית'" (Sir Thomas Smyth's Iland). במפה הולנדית משנת 1662 מסומן האי בשם "הארץ המזרחית" (Oostlandt) ובמפה שיצאה שנה לאחר מכן מסומן האי כאשר חופיו משורטטים בצורה מדויקת יותר וניתן לראות בה את חופיו המערביים והצפוניים, כשהאחרונים מופרדים משבעת האיים (Sjuøyane). מפה הולנדית משנת 1710 הייתה הראשונה להציג את האי בצורה מדויקת ובה הוא נקרא בשם "הארץ הצפון-מזרחית" (Het Noord Ooster Land).
גאולוגיה עריכה
מקורותיהם של טיפוסי הסלעים בנורדאוסטלנדט מגיעים מתקופות גאולוגיות שונות. חלקו הצפוני של האי בנוי מסלעים גבישיים כמו: שיש, קוורציט, צפחה, גנייס וגרניט. מזרחה לפיורד לידי פרנקלין (Lady Franklinfjorden) ולפיורד דובה (Duvefjorden) המסלע הוא ממקור געשי. מזרחה ודרומה לפיורד ריפ (Rijpfjorden) סלע היסוד עשוי מגרניט אדום. גרניט זה עשוי מגרגרים בינוניים. הוא מכיל מוסקוביט, ביוטיט, קוורץ, פלגיוקלז ואורתוקלז. הסלעים מתוארכים לתקופת הסילור המאוחרת.
סלעי גברו דיאבז מרובדים מתקופת הסילור נמצאים בכף לאורה (Kapp Laura) שבנקודה המזרחית ביותר בנורדאוסטלנדט, וכן על האי סטורויה (Storøya) ובחלקו המזרחי של האי קוויטייה (Kvitøya). בקצהו הדרומי של קויטויה הסלעים השכיחים ביותר הם גרניט וגנייס. בקצהו המזרחי של קרחון אוסטפונה (Austfonna) ניתן לראות ארבעה דורות של סלעים: גנייס, אמפיבוליט, גרניט אפור וגרניט ורוד. דרומה לפיורד והלנברג (Wahlenbergfjorden) יש שטח גדול של סלעי משקע, בעיקר אבן גיר ודולומיט מתור הקרבון ומתור הפרם. הסלעים הצעירים ביותר בנורדאוסטלנדט הם סוללות דיאבז מהקרטיקון-יורה, שמהווים את סלע היסוד של האי לאגויה (Lågøya) ובמוצאו של פיורד ברנווינס (Brennevinsfjorden).
פעילות קרחונית עיצבה את פני השטח של נורדאוסטלנדט במשך כמה עידני קרח. מישורים חלקים והרים בעלי מתאר מעוגל הם הנוף השכיח ביותר. ההרים הגבוהים ביותר באי בגובה של 600 מטרים מעל פני הים נמצאים בצפון האי. חלקו המזרחי של האי מכוסה בקרחונים והאזורים החשופים מועטים, אם כי בעשורים האחרונים הקרחונים נמסו במידת מה וחשפו שטחי קרקע חדשים. שני הקרחונים העיקריים באי הם קרחון אוסטפונה (Austfonna), ששטחו הוא 8450 קמ"ר המהווים כ-58% משטח האי, וקרחון ווסטפונה (Vestfonna), ששטחו 2445 קמ"ר. בין שני הקרחונים הללו משתרע השטח החשוף הגדול ביותר באי. קרחון בראסוולברין (Bråsvellbreen) הוא סעיף של קרחון ווסטפונה. ב-1937–1938 התנתק ממנו גוש הקרח הגדול ביותר שתועד אי פעם בסבאלברד. גוש ברוחב של 30 ק"מ גלש למרחק של 20 ק"מ לתוך מימי האוקיינוס.
