שפיצברגן

שפיצברגן
נתונים גאוגרפיים
מיקום	ים גרינלנד
קואורדינטות	78°45′N 16°00′E / 78.75°N 16°E
שטח	39,044 קילומטר רבוע
גובה מרבי	Newtontoppen
נתונים מדיניים
מדינה	נורווגיה
אוכלוסייה	2,642 (2012)
אזור זמן	UTC+1
עיר ראשית	לונגיירבין
	(למפת סבאלברד רגילה) לונגיירבין סבאגרובה נו אלסון ביירנייה בארנצבורג פירמידה סמרנבורג נורדאוסטלנדט אדגייה אוקיינוס הקרח; הצפוני; שפיצברגן

שפיצברגן (בנורווגית: Spitsbergen) הוא האי הגדול ביותר מבין איי סבאלברד בנורווגיה, המשתרע על יותר ממחצית משטח הארכיפלג והוא האי היחיד מביניהם שמיושב באופן קבוע, עם 2,642 תושבים (2012). זהו האי המערבי ביותר בארכיפלג, והוא גובל באוקיינוס הקרח הצפוני (האוקיינוס הארקטי), הים הנורווגי וים גרינלנד. שטחו של האי 39,044 קמ"ר, הגדול בין איי נורווגיה ובמקום ה-36 בין איי העולם כולו. המרכז האדמיניסטרטיבי של שפיצברגן ואיי סבאלברד נמצא בלונגיירבין, בה יש גם שדה תעופה בינלאומי ונמל.

כלכלה עריכה

חברה נורווגית וחברה רוסית מפעילות מכרות פחם בשפיצברגן. תיירות ומחקר הם שני מקורות הפרנסה העיקריים. בשפיצברגן נמצאת כספת הזרעים הגלובלית של סבאלברד, בתוך מבנה תת-קרקעי שמטרתו לשמור על דוגמאות מתוך מגוון הזרעים בעולם, למקרה שאלו יכחדו מהעולם.

היסטוריה עריכה

האי יושב לראשונה במאות ה-17 וה-18 כבסיס לציד לווייתנים, אך ננטש בהמשך. בתחילת המאה ה-20 החלו לכרות במקום פחם, ובעקבות כך הוקמו מספר יישובי קבע. אמנת סבאלברד שנחתמה ב-1920 הכירה בריבונות נורווגיה על ארכיפלג סבאלברד, אך הגדירה אותו כאזור מפורז מבחינה צבאית והתירה לשאר המדינות החתומות ליהנות ממשאביו הטבעיים. בשנת 1925 הכריזה נורווגיה רשמית על סיפוח האי לנורווגיה^[1]. בשנת 1940 התגוררו בקבוצת האיים פחות מ-3000 תושבים^[2].

בספטמבר 1941 עלה על האי כוח צבא בריטי במטרה למנוע השתלטות גרמנית על האי^[3].

החי והצומח עריכה

הצמחייה באי נהנית משעות אור ארוכות בקיץ, המפצות על מיעוט שעות האור בחורף בשל שמש חצות, ונספרו כ-165 זני צמחים. האי הוא אתר רבייה לעופות מים רבים, כמו סערון שחפי, אלקה קטנה ושחף לבן-כנף. באי ובים סביבו חיים דובי הקוטב, שועלי שלג, אייל הצפון, ניבתנים, כלבי ים ועוד. שישה פארקים לאומיים מגנים על רוב שטחו של האי שפיצברגן.