נטלי סארוט
נטלי סָארוֹט (בצרפתית: Nathalie Sarraute; 18 ביולי 1900 – 19 באוקטובר 1999) הייתה סופרת צרפתייה יהודיה ממוצא רוסי.
.jpg) | |
| לידה |
18 ביולי 1900 איוואנובו, רוסיה  |
|---|---|
| פטירה |
19 באוקטובר 1999 (בגיל 99) הרובע השישה-עשר של פריז, צרפת |
| מדינה |
האימפריה הרוסית, צרפת |
| מקום קבורה |
Chérence |
| מקום לימודים |
Lycée Fénelon, Paris |
| שפות היצירה |
צרפתית |
| זרם ספרותי |
Nouveau Roman |
| תקופת הפעילות |
מ-1932 |
| בן או בת זוג |
Raymond Sarraute |
| צאצאים |
Anne Sarraute, קלוד סראטה |
| פרסים והוקרה |
|
| חתימה |
 |
  | |
קורות חיים עריכה
סארוט נולד בשם נטליה (נטשה) צֶ'רְניַאק באיוואנובו שברוסיה למשפחה יהודית אמידה. בהיותה בת שנתיים התגרשו הוריה. היא עברה עם אמה לז'נבה ומשם לפריז. מגיל 8 היא חיה עם אביה בפריז.
נטלי למדה ספרות ומשפטים באוניברסיטת סורבון וסיימה את לימודיה בברלין. לאחר מכן למדה שנה באוניברסיטת אוקספורד. בשנת 1925 נישאה לריימונד סארוט. שנה לאחר מכן החלה לעסוק במשפט ועבדה כעורכת דין עד שנת 1941.
ספרה הראשון, "טרופיזמים", יצא לאור בשנת 1939, אך זכה להכרה רק בשנת 1957. לפני שהודפס היא שלחה העתק אל סארטר שהתרשם מהחיבורים, ואף כתב את ההקדמה לספר. בהמשך הוציאה ספרים נוספים, ביניהם "הפלנטריום", "עידן החשד", "פירות הזהב", "השימוש במילים" ו"ילדותי".
ה"רומן החדש" עריכה
סגנון כתיבתה של סארוט הוא סגנון "הרומן החדש", בדומה לאלן רוב גרייה, קלוד סימון ומרגריט דוראס. הרומן החדש יוצא כנגד המוטיבים המקובלים ברומן הריאליסטי הקלאסי של המאה ה-19, בו הסופר היה המקשר בין הספר לקורא. בכתיבתה מנסה סארוט להימנע מכך, ולמנוע מהקורא פיזור בתשומת לבו במהלך הקריאה, אלא להתמקד בעיקר ולא בפרטים שוליים. היא מותירה מקום לקורא לפרש בעצמו את הכתוב, ללא פרשנות שלה.
סארוט כתבה אחרי תקופתם של פרוסט וג'ויס, שכבר כתבו על ידי קפיצות בזמן ובמרחב. על כן, היא כתבה על דברים שטרם נמצאו דרכים לתארם במילים, כגון תנודות נפשיות שנמצאות במעבר שבין תת-ההכרה לבין ההכרה. למשל, היא משתמשת במונחים "תת שיחה" ו"תת מעשה" לתיאור אמצעי תקשורת בלתי-מילולית בין אנשים, כגון מבט, טון דיבור, שתיקה, חיוך או הרמת גבה.
ספרה "טרופיזמים" עריכה
ספרה הראשון של סארוט, "טרופיזמים", נקרא על שם הביטוי "טרופיזם", שמשמעותו נטייתו של צמח או בעל חיים להימשך לגורם חיצוני מסוים, למשל כלפי מעלה אל האור או כלפי מטה אל המים. המונח "Trope" ביוונית משמעו סיבוב. סארוט החלה לכתוב את הספר בשנת 1932 וסיימה את כתיבתו ב-1937. הוצאתו לאור לראשונה הייתה בינואר 1939, אך הוא זכה להכרה רק לאחר הדפסתו השנייה בשנת 1957. ספר זה היה אבן היסוד לצורת ספרות זו של "הרומן החדש". היצירה לא יכולה להיחשב כנובלה וגם לא רומן - ז'אן פול סארטר טען כי הסוגה הזו היא "אנטי רומן".
הספר כתוב ב–24 קטעים, כשכל קטע עומד בפני עצמו, ללא קשר כרונולוגי או נושאי ביניהם. הקטעים נראים כלליים, לפעמים יש תחושה כי לא מדובר בבני אדם. האורך המוגבל של הקטעים, 1-3 עמודים, מביא לכך שלא ניתן לוותר על שום מילה בטקסט. הספר כתוב בגוף שלישי, מלבד קטעים המהווים דיאלוגים בהם יש שימוש בגוף שני. רוב הקטעים מסתיימים בסוף מפתיע.
בספרה מנסה סארוט להראות כי למילים יש משקל, ויש להן מודע ותת-מודע. יש קשר בין הנאמר למחשבה ולרגע בו המחשבה (התת-הכרתית) עולה לפני השטח, להכרה, או הופכת למעשה. הקטעים מתארים רגעים פסיכולוגיים וקווי אופי, והספר הוא רצף של פואמות פרוזאיות נפרדות המייצגות קטעים ומקרים טרופיסטיים אינדיבידואליים. הספר כתוב באופן ריאליסטי, מאחר שהוא דן ברגעים שיכולים להתרחש במציאות חייו של כל אדם, ללא פרשנות הסופרת. למרות זאת, אין תיאורי פיזיים של סביבה או אנשים. הטרופיזם חייב שותף פעיל, בין אם השותף מוחשי או הדמיון של הקורא, שהוא שותף תמידי, כך שהסופרת לא כופה את דעותיה. הדמויות אינן אחידות וללא תיאורים, וכך קל יותר להתחבר אליהן ולהזדהות עימן על פי נטיית לב הקורא ורצונו. בספר ישנן למעלה מ-24 דמויות שונות, אך סארוט מתארת בכל פרק רגע חדש וכך נוצר הרושם שבכל פרק יש דמויות חדשות. כמו כן יש בספר גם דמויות משניות, אך הן לא חשובות ורלוונטיות למהלך הסיפור, אלא חשובות לסגנון הכתיבה.
האמצעים הלשוניים בהן משתמשת סארוט בספר הם למשל חזרות על מילים שבאמצעותם היא מדגישה את רעיונותיה; סימני פיסוק רבים שיוצרים תחושת קטיעות ומעידים על חוסר ביטחון, מהירות ולחץ רגשי, כך שלא צריך לפרט את הסיטואציה והאינטנסיביות המתנהלת בין אדם לבין עצמו ובין אנשים בפגישתם; בקטעים פסטורליים הנטייה היא למשפטים ארוכים יותר ורגועים; שימוש בתיאורי טבע כדי להמחיש את החוויה הרגשית של הדמויות.
סארוט מנסה להראות בספר שהמוח האנושי חושב כל הזמן, ורוב המחשבות חולפות ללא התייחסות, אך סארוט מפנה את תשומת הלב של הקורא אל חוויות יומיומיות אשר כמו אותן מחשבות לא מייחסים להן חשיבות.
כתביה שתורגמו לעברית עריכה
- טרופיזמים (1939), תרגום ואחרית דבר: אילנה המרמן, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשמ"ג 1983.
- ילדות (1983), תרגום: אילנה המרמן, תל אביב: עם עובד, תשמ"ט 1989.
- עידן החשד: מסות על ספרות (1956), תרגום: יונת סנד, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשל"ב.
- פירות הזהב (1963), תרגום: יונת סנד, תל אביב: ספרית מעריב, תשנ"א 1991.
- הפלנטאריום (1959), תרגום: ק"א ברתיני, מבוא מאת שולמית וויסמן, מרחביה – תל אביב: ספרית פועלים, תשל"א.
- השימוש במילים (1980), תרגום: חגית בת-עדה; ייעוץ מדעי: דפנה שניצר, תל אביב: רסלינג, 2004.
קישורים חיצוניים עריכה
נטלי סארוט, ברשת החברתית Goodreads- Valerie Minogue, נטלי סארוט, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
- נטלי סארוט, "Ich sterbe" של נטלי סארוט, באתר nrg, 30 במאי 2004
- נטלי סארוט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
נטלי סרוט (1902-1999), דף שער בספרייה הלאומית
