פתיחת התפריט הראשי

אגודת נטעים הייתה חברה ציונית בבעלות פרטית, שנועדה לקדם התיישבות יהודית בארץ ישראל. היא נוסדה בשנת 1905 על ידי אהרן אייזנברג, חיים מיכל מיכלין וד"ר יצחק לוי[1]. תוכנית הפעולה של אגודת נטעים הייתה להכין נחלות, מושבות ומטעים המוכנים להתיישבות ונושאים את עצמם כלכלית ולמכור אותם ברווח לעולים, כדי לחסוך מהעולים את הצורך להתחיל את ההתיישבות מבראשית. באפריל 1910 נרשמה החברה באופן רשמי אצל השלטונות העות'מאניים כחברה להתיישבות ברחבי האימפריה העות'מאנית, עם הון של 1,250,000 פרנק, שמקום מרכזה הרשמי הוא בקושטא. בכך הייתה נטעים האגודה ההתיישבותית הראשונה שהצליחה להרשם כחוק אצל השלטונות העות'מאניים.

אנשי האגודהעריכה

מנהל החברה בפועל היה אייזנברג שישב ברחובות, ושליחה בקושטא היה גד פרומקין שלמד שם משפטים באותה תקופה, ונרשם כמנהל הרשמי של האגודה. מנהלי מרכזי הנטיעות כללו את יוסף ויץ שניהל את המרכז ברחובות בשנים 1912-1915 ואחר כך עבר לנהל את חוות סג'רה[2], משה ליובין בחדרה[3], שמואל ישראל שטרנין במרכז הנטיעות עטה[4], אוריה פלדמן שהיה אגרונום ברחובות ואחר כך מנהל מרכז הנטיעות בחוות סג'רה[5], נחום וילבוש שניהל את אחד המרכזים בחדרה[6] ויצחק אוקראינץ שעבד כמנהל בחוות סג'רה ומ-1918 כמנהל בחוות חפציבה[7].

בין קוני המניות של אגודת נטעים היו אישים ציוניים רבים וחברי הוועד האודסאי, בהם נורמן בנטוויץ', יוהאן קרמינצקי, בני משפחת ויסוצקי, מנחם אוסישקין, הארי פרידנוואלד ודוד וולפסון.

בשנת 1927 כיהנו בוועד האגודה: אהרן אייזנברג, יהודה גור (מטעם בנק אפ"ק), דב גיסין, חיים מיכל מיכלין, יצחק גולדברג, זאב גלוסקין וד"ר גולדבלאט[8].

עד מלחמת העולם הראשונהעריכה

בספרו יוליסס מזכיר ג'יימס ג'ויס את אגודת נטעים[9], בבואו לרמז למוצאו היהודי של גיבור הרומן, לאופולד בלום. בלום נכנס לאטליז לממכר בשר-חזיר, קונה כליה, ובצאתו מעיין בגיליון העיתון המשמש לעטיפת הבשר, שם מופיעה מודעה העוסקת בהתיישבות בארץ ישראל :

"הוא פנה חזרה דרך רחוב דורסט, קורא בעיון. "אגנדת נטעים[10]". אגודה של נוטעים. לרכוש שטחי חול נרחבים מן הממשלה הטורקית ולנטוע בהם עצי אקליפטוס. מצוינים בשביל צל, דלק ובנייה. פרדסי תפוזים ומקשאות מלונים ענקיות מצפון ליפו. אתה משלם שמונה מארקים והם נוטעים בשבילך דונם אדמה של זיתים, תפוזים, שקדים או אתרוגים. זיתים יותר בזול: תפוזים זקוקים להשקאה מלאכותית... "

מתוך יוליסס, קליפסו

כנס היסוד של האגודה התקיים ברחובות ב-16 באוגוסט 1905[11]. בשנים 1905-1906 הקימה האגודה שלושה מרכזי נטיעות: חוות חפציבה שהוקם בקיץ 1905, עטה[12] מדרום לחדרה בסוף 1905 ומרכז ליד רחובות ב-1906. המרכזים בחפציבה ועטה יועדו בעיקר לפרדסים והמרכז ברחובות בעיקר לשקדים וזיתים. באוקטובר 1912 רכשה האגודה מידי הוועד האודסאי שטח של 1,200 דונם מזרחית לחדרה, אשר נרכשו זמן קצר קודם לכן על ידי הוועד מידי חברת הכשרת היישוב. לאחר כחצי שנה רכשה האגודה מגאולה עוד 700 דונם באותו אזור, והשטח הכולל יועד להיות מרכז נטיעות זיתא[13].

בשנת 1913 הקימה האגודה מרכז נטיעות בחוות סג'רה, אותו רכשה מידי יק"א. רוב מרכזי הנטיעות יועדו לחלוקה לנחלות ומכירתן למתיישבים במושבות קיימות סמוכות, אך חוות חפציבה הייתה אמורה להפוך למושבה עצמאית. עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה השקיעה האגודה במרכזי הנטיעות שהשתרעו על כ-18,000 דונם, כ-1.3 מיליון פרנק שכשלושת רבעי מהם הגיעו מ-200 בעלי המניות של האגודה ו-23 הלקוחות והשאר מהלוואות.

אידאולוגיהעריכה

אגודת נטעים דגלה בשיתוף פעולה עם השלטונות הטורקים והסביבה הערבית, ביחד עם נאמנות מלאה לרעיון הציוני. אידאולוגיה זאת תאמה את זאת של הברון רוטשילד וראשי יק"א, דבר המסביר את הסכמתם המהירה לשתף פעולה עם האגודה[13].

אגודת נטעים העסיקה במרכזי הנטיעות שלה פועלים רבים והקפידה על העסקה של כ-75% יהודים מתוך אידאולוגיה של עבודה עברית למרות העלות הגבוהה משמעותית, לעומת העסקת פועלים ערבים. בכך הייתה האגודה למעביד הגדול ביותר של פועלי העלייה השנייה ובשנת 1914 היא העסיקה כמאתיים בני העלייה השנייה שהיוו כ-15% מהפועלים החקלאיים בני העלייה השנייה בארץ ישראל. עם זאת, הקפידה האגודה על העסקת ערבים מתוך אידאולוגיה של עבודה מעורבת. בחוות סג'רה הדבר הביא לעימות בין אגודת נטעים ובין פועלי העלייה השנייה אשר ראו בהעסקת הערבים במקום סכנה ביטחונית עבורם. הועלתה גם ההשערה שהעימות פרץ בחוות סג'רה ולא במקומות אחרים, בגלל שבמקומות אחרים היו מטעי האגודה ליד מושבות בהם עבודה ערבית הייתה מקובלת, בעוד חוות סג'רה בגליל התחתון הייתה מנותקת ממושבות אחרות ובה ניתן היה להשיג תקדים של עבודה עברית בלבד.

בשנים 1911-1912 בקשה הנהלת נטעים לקיים פעילות התיישבותית בסביבות קושטא. ההנחה הייתה שפעילות כלכלית לפיתוח האימפריה העות'מאנית תביא להידוק היחסים עם השלטונות העות'מאניים ותקל על הפעילות הציונית בארץ ישראל. אולם התנגדות של פעילים ציונים מרכזיים בארץ ישראל לכל פעילות מחוץ לארץ ישראל גרמה להם לנטוש את הרעיון[14].

לאחר מלחמת העולם הראשונהעריכה

מלחמת העולם הראשונה הביאה קשיים כלכליים על האגודה והיא נאלצה לקחת הלוואות מבנק אפ"ק ולמשכן כנגדם את פרדסיה. על רקע טענות שהאגודה אינה מעסיקה די פועלים יהודים נוצרה מתיחות בינה ובין הפועלים היהודים[15][8].

פעילותה של האגודה הייתה מודל עבור הסתדרות בני בנימין אשר בשנות ה-20 עסקה בהקמת משקים למכירה לבעלי הון[16].

לקריאה נוספתעריכה

  • יוסי כץ, התיישבות יהודית מחוץ לא"י: פרשת טורקיה 1911-1912, בתוך ציון, שנה מ"ט, חוב' ג', תשמ"ד, עמודים 267-270

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ דוד תדהר (עורך), "חיים מיכל מיכלין", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 377
  2. ^ דוד תדהר (עורך), "יוסף וייץ", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 859
  3. ^ דוד תדהר (עורך), "משה ליובין", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 655
  4. ^ דוד תדהר (עורך), "שמואל ישראל שטרנין", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1795
  5. ^ דוד תדהר (עורך), "אוריה פלדמן", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1268
  6. ^ דוד תדהר (עורך), "נחום וילבוש (וילבושביץ)", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 951
  7. ^ דוד תדהר (עורך), "יצחק אוקראינץ", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך י (1959), עמ' 3514
  8. ^ 8.0 8.1 ב"אגודת נטעים", דבר, 2 ביוני 1927
  9. ^ עלילת הספר מתרחשת ב-1904, שנה לפני שהאגודה נוסדה
  10. ^ הטעות במקור
  11. ^ עם הזרם ונגדו: מניה שוחט איגרות ותעודות 1906-1960, יד יצחק בן צבי, 2005, עמ' 73-74, הערה 6
  12. ^ י. שיוו, עטה, דבר, 4 בספטמבר 1932
  13. ^ 13.0 13.1 יוסף כץ, אברהם רובינשטיין, בשבילי התחייה, אוניברסיטת בר־אילן, 1989, עמודים 52-54
  14. ^ יוסי כץ, התיישבות יהודית מחוץ לא"י: פרשת טורקיה 1911-1912, בתוך ציון, שנה מ"ט, חוב' ג', תשמ"ד, עמודים 270-288
  15. ^ חדרתי, לגורל העבודה העברית בפרדסי אפק, דבר, 31 במאי 1928
  16. ^ ועידת בני בנימין, דבר, 10 ביוני 1926