פתיחת התפריט הראשי

אוריה פלדמן (28 באפריל 1887, קַלַרַשׁ, אז בפלך בסרביה, האימפריה הרוסית, כיום במולדובה – 4 בספטמבר 1958, תל אביב). אגרונום, מראשוני המורים לטבע בארץ ישראל, סופר, עורך ומתרגם.

קורות חייו ומעשיועריכה

נולד לאלחנן ולחוה פלדמן. למד בחדר מסורתי ואצל המורים העבריים י' ל' מטמון-כהן (מייסד הגימנסיה העברית "הרצליה"), המחנך וחוקר הטבע פסח אוירבך והסופר ש' בן ציון, כמו כן למד בבית הספר המחוזי הרוסי בקישינב. השתלם בפוליטכניון בקייב ובמכון החקלאי של אוניברסיטת נאנסי בצרפת, שם הוסמך להנדסה חקלאית. בצד לימודיו היה פעיל בהסתדרות הציונית בקלרש, בקישינב, באודסה, בנובוסיליצה, בקייב ובנאנסי שבצרפת. היה ממייסדי צעירי ציון ושימש כנציג הארגון בנובוסיליצה לוועידת הלסינגפורס ב-1906.

עלה לארץ ישראל ב-1911 ועבד תחילה כמתמחה בתחנה לניסיונות חקלאיים של אהרן אהרנסון. ב-1913 החל בעבודתו כאגרונום באגודת "נטעים" שבהנהלת אהרן אייזנברג והתיישב ברחובות, ומשם עבר לגליל לניהול מרכז הנטיעות בחוות סג'רה. בשנות מלחמת העולם הראשונה לימד בבית הספר התיכון בפתח תקווה ובמקווה ישראל. בתום המלחמה נתמנה למורה ללימודי טבע בסמינר למורות ולגננות בתל אביב (כיום מכללת לוינסקי לחינוך) ונוסף על כך לימד בבתי הספר העממיים של עיריית תל אביב, תחילה בבית הספר תל נורדאו. לימד גם קורסים שיטתיים למבוגרים במדעי הטבע והחקלאות והרצה בנושאים אלה בפני מתעניינים מקרב הציבור הרחב.

בשנים 1922–1928 ערך את הירחון החקלאי "השדה" של המרכז החקלאי. ב-1932 ייסד את הירחון "הטבע והארץ" והמשיך בעריכתו ובהפקתו עד להפצצת תל אביב בספטמבר 1940, שבה נפצע. בשנים 1954-1947 חידש את הוצאתו.[1]

בבואו ארצה הצטרף פלדמן למפלגת הפועל הצעיר. היה חבר ועד התרבות של הסתדרות המורים וחבר ועד הסתדרות האגרונומים. היה ממייסדי ארגון המורים לטבע וחבר הוועד שלו במשך שנים רבות. כן היה חבר ועד החברה הארץ-ישראלית לבוטניקה וחבר הוועדות למונחי בוטניקה וזואולוגיה של ועד הלשון העברית.

במותו ספד לו חברו אליעזר שמאלי: "עשרות שנים התהלך אוריה פלדמן ורכב על החמור בארץ-ישראל, ואחריו חבוּרות-חבורות מורות וגננות, מורים וחובבי טבע וחקלאות. והוא מלמד ומרצה, צוחק וגוער, נותן ותובע, כותב ועורך, מדריך סופרים וחוקרים צעירים ומזרז ותיקים. והוא איש ידוע-חולי, איש מכאובים. [...] כי מאהב-זקן היה פלדמן, אוהב ותיק של הארץ וטבעה. ועורר אהבה בלב כולנו..."[2]

בתו, ברוריה פלדמן-מיוזם, הייתה פרופסור בפקולטה למדעי הטבע באוניברסיטה העברית בירושלים.

כתביועריכה

אוריה פלדמן חיבר ספרים בנושאי טבע וחקלאות, בהם הגִנה העירונית ("הוראות מעשיות לגִדול ירקות וצמחי-נוי בתנאי העיר"), מאה נִסיונות מחיי הצמח, מגדיר מקֻצר של צמחי ארץ-ישראל ("לעם ולבתי-הספר"), צמחי התנ"ך וצמחי המשנה ("תאורם הבוטאני וערכם הכלכלי בעבר ובהווה").

פרסם מאמרים רבים בכתבי עת שונים: ב"מולדת",[3] ב"עתידות",[4] ב"מסחר ותעשייה",[5] ב"החינוך" של אגודת המורים בא"י,[6] בהד החנוך של הסתדרות המורים, בהפועל הצעיר, ביומון הארץ, וכמובן – ב"השדה" וב"הטבע והארץ", שאותו ייסד, ערך, הביא לדפוס והפיץ. כמו כן תרגם ספרים ומאמרים מרוסית ומצרפתית.

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ב-1959 מוזג "הטבע והארץ" עם "השדה לנוער" לדו-ירחון טבע וארץ בהוצאת "השדה" של המרכז החקלאי
  2. ^ אליעזר שמאלי, לזכר נעדרים – אוריה פלדמן, דבר, 7 באוקטובר 1958
  3. ^ ירחון "לבני הנעורים", שנוסד ב-1911 ביוזמת אגודת המורים בארץ-ישראל ובהשתתפות הוצאת "קהלת" של אליהו ספיר; ראה אור עד 1947 בהפסקות ובחילופי עורכים (עורכו הראשון היה ש' בן-ציון)
  4. ^ כתב עת לנוער שראה אור בשנים 1944–1959 בהוצאת המחלקה לענייני הנוער והחלוץ של ההסתדרות הציונית בשיתוף הוצאת מסדה; עורכיו היו שמשון מלצר ובנציון בנשלום
  5. ^ כתב עת בעריכת אלכסנדר עזר יבזרוב שיצא בשנים 1923–1933 והוקדש גם לסוגיות החקלאות בארץ
  6. ^ "עתון פדגוגי למורים ולהורים"; נוסד ב-1910; מגיה העתון היה הסופר י"ח ברנר, מזכיר אגודת המורים באותה תקופה