ויקיפדיה

נינו שורטר

רוכב אופניים שווייצרי

נינו שורטר (ברומאנש: Nino Schurter;[1] נולד ב-13 במאי 1986) הוא רוכב אופני הרים שווייצרי הרוכב (נכון ל-2023) עבור קבוצת סקוט אודלו (Scott-Odlo) השווייצרית. האלוף האולימפי (ריו דה ז'ניירו 2016), סגן אלוף אולימפי (לונדון 2012) ובעל מדליית ארד אולימפית (בייג'ינג 2008). 10 פעמים אלוף העולם בקרוס קאונטרי (2009, 2012, 2013, 2015, 2016, 2017, 2018, 2019, 2021 ו-2022), 9 פעמים מנצח סבב הגביע העולמי (2010, 2012, 2013, 2015, 2017, 2018, 2019, 2022 ו-2023), אלוף המשחקים האירופיים (קאזאן 2015), אלוף אירופה (2020) ו-5 פעמים אלוף שווייץ (2010, 2012, 2013 ,2014 ו-2015).[2]

נינו שורטר (2008)
נינו שורטר במרוץ האולימפי, לונדון 2012

שורטר נולד בטרנסנאוס (גר'), כפר קטן, דובר רומאנש, בקנטון גראובינדן. בגיל 7 ניצח בתחרות אופניים מקומית ומאז הוא מתאמן ומתחרה בתחום.[3]

אליפויות עולם בקטגוריות ג'וניורס ועד גיל 23 עריכה

ב-2003 זכה שורטר במדליית הכסף באליפות העולם שנערכה בלוגאנו שבשווייץ בקטגוריית הג'וניורס (עד גיל 18). ב-2004 הוא ניצח באליפות העולם שנערכה בלה ז'ה (Les Gets) שבצרפת, עדיין בקטגוריית הג'וניורס. כמו כן, היה שותף לזכיית נבחרת שווייץ במדליית הכסף במרוץ השליחים.[4] ב-2005, בשנתו הראשונה בקטגוריית הגיל עד 23, זכה במדליית הארד באליפות העולם שנערכה בליביניו שבאיטליה. ב-2006, בהיותו בן 20 בלבד, ניצח באליפות העולם שנערכה ברוטורואה (Rotorua) שבניו זילנד בקטגוריית הגיל עד 23. כמו כן, היה שותף לזכיית נבחרת השליחים השווייצרית במדליית הזהב. באליפות העולם שנערכה בפורט ויליאם שבסקוטלנד ב-2007, זכה שורטר במדליית הכסף בקטגוריית עד גיל 23 (אחרי יאקוב פוגלסן מדנמרק) והיה שותף לזכיית הנבחרת השווייצרית במדליית הזהב במרוץ השליחים.

בשנותיו בג'וניורס ובעד גיל 23, ניצח שורטר 4 פעמים באליפות אירופה באופני הרים: ב-2004 בג'וניורס וב-2006, 2007 ו-2008 בקטגוריית עד גיל 23.

קריירה מ-2008 עריכה

למרות גילו הצעיר, החל שורטר להתחרות בסבב הגביע העולמי כבר מראשית הסבב ב-2008. בעקבות דירוגיו הגבוהים במרוצים, נכלל שורטר בסגל הנבחרת השווייצרית (הנחשבת כמדינה החזקה ביותר בעולם בספורט זה) לאולימפיאדת בייג'ינג (2008).[5] הוא הצדיק את הכללתו בסגל לאחר שזכה במדליית הארד האולימפית אחרי המנצח, ז'וליין אבסלון וז'אן-כריסטוף פרו (שניהם מצרפת).

ב-2008, שנתו האחרונה בקטגוריית הגיל עד 23, ניצח שוב באליפות העולם שנערכה בואל די סול שבאיטליה והיה שותף למדליית כסף במרוץ השליחים.

כבר בשנתו הראשונה בבוגרים ניצח שורטר באליפות העולם של 2009 שנערכה בקנברה שבאוסטרליה לאחר שניצח את האלוף האולימפי, ז'וליין אבסלון, במאוץ אל קו הסיום לאחר דו-קרב צמוד בין שני הרוכבים לאורך חלק גדול מהמרוץ.[6] בכך הפך למנצח הצעיר ביותר בהיסטוריה של אליפות העולם בקרוס קאונטרי לגברים.

ב-2010 ניצח שורטר בשני מרוצים מתוך ששת מרוצי סבב הגביע העולמי וניצח בסבב כולו כשהקדים את ז'וליין אבסלון ואת ירוסלב קולהווי. באליפות העולם שנערכה במון סן-אן (Mont Sainte-Anne) שבקנדה סיים רביעי.

בסבב הגביע העולמי של 2011 ניצח שורטר במרוץ הראשון שבסבב, אולם הרוכב הבולט בשנה זו, הצ'כי ירוסלב קולהווי, ניצח ב-5 מתוך 7 המרוצים שבסבב וזכה בניצחון הכללי. שורטר, שסיים ארבעה מהמרוצים במקום השני, סיים במקום השני בדרוג הכללי והקדים את ז'וליין אבסלון שסיים שלישי. באליפות העולם, שנערכה בשמפרי (Champéry) שבשווייץ, סיים שני אחרי ירוסלב קולהווי ולפני ז'וליין אבסלון.

ב-2012 ניצח שורטר ב-4 מרוצים מתוך שבעת מרוצי הסבב וניצח בסבב כולו כשהקדים את ברי סטנדר וירוסלב קולהווי. לאולימפיאדת לונדון (2012) הגיע כאחד המועמדים המובילים לניצחון במרוץ ואכן, מתחילת המרוץ ועד סופו היה בין שלושת הרוכבים שהובילו את המרוץ אך נכנע במאוץ אל קו הסיום לירוסלב קולהווי וזכה במדליית הכסף. כחודש לאחר מכן, ניצח שורטר באליפות העולם שנערכה באוסטריה כשהקדים שני רוכבים שווייצריים נוספים: האחים לוקאס פליקינגר (מקום שני) ומתיאס פליקינגר (מקום שלישי).[7]

ב-2013 ניצח שורטר באליפות העולם שנערכה בפיטרמריצבורג (Pietermaritzburg) שבדרום אפריקה. באותה שנה הוא ניצח בסבב הגביע העולמי לאחר שניצח בשלושה מתוך ששת מרוצי הסבב. כמו כן, ניצח ב-2013 באליפות שווייץ.
ב-2014 ניסה שורטר בתחילת העונה לרכוב בדבוקה המקצוענית של אופני הכביש ורכב בשורות הקבוצה האוסטרלית, "אוריקה-גרינאדג'". מאפריל 2014 ניהל שורטר ברוב המרוצים החשובים של אופני ההרים מאבקים מול ז'וליין אבסלון ושניהם בלטו כרמה אחת מעל שאר המתחרים. במרוצי סבב הגביע העולמי הם חלקו את כל הניצחונות ב-7 מרוצי הסבב; ארבעה ניצחונות לשורטר ושלושה לאבסלון. למרות זאת, ניצח אבסלון בסבב בזכות מיקומים משופרים שלו במרוצים בהם לא ניצח ושורטר סיים שני.[8]

ב-2015 המשיך שורטר בשליטתו בענף. הוא ניצח בפעם הרביעית בסבב הגביע העולמי כשניצח גם ב-3 מרוצים מתוך ששת מרוצי הסבב, ובשלושה האחרים סיים במקום השני. בדרוג הכללי הוא הקדים בסיום את יריבו הבולט, ז'וליין אבסלון. הוא ניצח בפעם הרביעית באליפות העולם שנערכה באנדורה וגם כאן הקדים את אבסלון. כמו כן, הוא ניצח במשחקים האירופיים שנערכו לראשונה בבאקו, אזרבייג'ן.

ב-2016 ניצח שורטר באליפות העולם, שנערכה בנובו מסטו שבצ'כיה, כשהקדים את ירוסלב קולהווי מצ'כיה ואת ז'וליין אבסלון. בסבב הגביע העולמי ניצח שורטר בשלושה מרוצים מתוך ששת מרוצי הסבב תוך שהוא מפגין בחלקם עליונות על יריבו אבסלון. אולם, אבסלון ניצח אף הוא בשלושה מרוצים וניצח בדרוג הכללי (שורטר סיים שני) בזכות מקומות שני ושלישי שהשיג בכל שאר המרוצים. באולימפיאדת ריו דה ז'ניירו ניצח שורטר בצורה ברורה וזכה במדליית הזהב, לאחר שהקדים את קולהווי ואת קרלוס קולומה מספרד.

באוגוסט 2017 השלים שורטר הישג חסר תקדים, כשניצח בכל ששת מרוצי סבב הגביע העולמי של עונת 2017.[9] כשבועיים לאחר סיום הסבב ניצח באליפות העולם שנערכה בקיירנס שבאוסטרליה.

ב-2018 ניצח שורטר בפעם השישית בסבב הגביע העולמי לאחר שניצח בארבעה מתוך שבעת מרוצי הסבב. שבועיים לאחר מכן, ניצח באליפות העולם שנערכה בלנצרהיידה (אנ') שבשווייץ, באזור בו נולד שורטר. הוא הקדים את האיטלקי גרהארד קרשבאומר ואת כוכב ענף הסייקלו-קרוס ההולנדי, מת'יו ואן דר פול. כמו כן, היה שורטר שותף לניצחונה של נבחרת השליחים השווייצרית במרוץ השליחים באליפות העולם.

ב-2019 ניצח שורטר בפעם השמינית באליפות העולם, שנערכה במון סנט אן (אנ') בקנדה, כשניצל את היעדרו של יריבו הגדול בעונה זו, מת'יו ואן דר פול.[10] זמן קצר לאחר מכן ניצח בפעם השביעית בסבב הגביע העולמי לאחר שניצח בשניים מתוך שבעת מרוצי הסבב.

לאחר שבשנת 2020 לא נערכו מרוצים בשל מגפת הקורונה, בעונת 2021 ניצח שורטר בפעם התשיעית באליפות העולם, כשהקדים במרוץ את בן ארצו מתיאס פליקינגר ואת הצרפתי ויקטור קורצקי. בסבב הגביע העולמי הוא סיים במקום הרביעי (המנצח - מתיאס פליקינגר) וללא אף ניצחון במרוץ.

ב-2022 הוא ניצח בפעם העשירית באליפות העולם, כשהקדים את הספרדי דוויד ואלרו סראנו ואת הצרפתי לוקה בראידו. הוא זכה באותה אליפות גם במדליית זהב כחלק מנבחרת שווייץ במרוץ השליחים. הוא ניצח בסבב הגביע העולמי בפעם השמינית. הוא ניצח במרוץ אחד בסבב והעלה את מאזנו ל-33 ניצחונות במרוצי סבב הגביע העולמי והישווה בכך את שיאו של ז'וליין אבסלון.

ב-2023, כשהוא בן 37, זכה במדליית הארד באליפות העולם, אחרי המנצח, תומאס פידקוק מבריטניה ואחרי סמואל גייז מניו זילנד. באוקטובר באותה שנה השלים ניצחון תשיעי בסבב הגביע העולמי.

סגנון עריכה

נחשב כ"רוכב ה-XC (קרוס קאנטרי) המושלם"[11] במיוחד בולטת עליונותו בירידות.[11]

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא נינו שורטר בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ האתר הרשמי של נינו שורטר
  2. ^ בשנות פעילותו נחשבת שווייץ למדינה מובילה בעולם אופני ההרים
  3. ^ Nino Schurter – Interview and 650B, אתר I-mtb, ‏27 במרץ 2012
  4. ^ מרוץ השליחים באופני הרים כולל ארבעה רוכבים מקטגוריות שונות באליפות העולם שלפחות אחת מהרוכבים היא אישה
  5. ^ Swiss and British select Olympic team, אתר cyclingnews.com, ‏ 12 ביולי 2008
  6. ^ Schurter upsets Absalon for first elite world title, אתר cyclingnews.com,‏ 5 בספטמבר 2009
  7. ^ Schurter wins gold medal at cross country world championships, אתר cyclingnews.com, ‏8 בספטמבר 2012
  8. ^ במרוץ השני בסבב לא השתתף שורטר בשל השתתפותו במרוץ הכביש המקביל, טור דה רומנדי. Absalon wins men's cross country at Cairns World Cup, באתר cyclingnews.com, ‏28 באפריל 2014
  9. ^ יואב גריבי, האם נינו שורטר עשה היסטוריה? סיקור סבב ה-XCO, באתר bikepanel.com, ‏28 באוגוסט 2017
  10. ^ ירדן גזית, מקום 30 באליפות העולם ב XCO לשלומי חיימי ושורטר סוגר 8!, באתר "בייקפאנל", 1 בספטמבר 2019
  11. ^ 1 2 אלדד אוחיון, פרופיל: ג'וליאן אבסלון – ענק בדורנו, באתר bikepanel.com,‏ 20 באוקטובר 2016
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=נינו_שורטר&oldid=37851862"