ניפוח זכוכית

שגיאות פרמטריות בתבנית:מקורות
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

ניפוח כוס מזכוכית

טכניקה לניפוח זכוכית

ניפוח זכוכית היא טכניקה של עיצוב כלי זכוכית, אשר במסגרתה מנפחים זכוכית מותכת וחצי נוזלית לצורות שימושיות שונות באמצעות צינור. העוסק בכך נקרא "מנפח זכוכית" או "נפח זכוכית". בשנות האלפיים, הטכניקה משמשת בעיקר ליצירת כלי זכוכית אמנותיים. בעוד שבמשך אלפי שנים מרבית כלי הזכוכית היו מיוצרים בטכניקה זו, בימיינו, מרבית כלי הזכוכית כיום מיוצרים על ידי מכונות בכמויות גדולות בהרבה.

ישנם סוגים שונים של זכוכיות שכיום משתמשים בהם בניפוח זכוכית. זכוכית אחת מתוך הוסגים השונים היא זכוכית בורוסיליקט אשר יש לה תכונות של עמידות במעברים מהירים בין טמפרטורות ובין השימושים השונים של סורית זו ניתן למצוא תבניות זכוכית שצריכות לעבור בין התנור למקרר ולעמוד בלחצים של הסביבה, בשל שינויי הטמפרטורה. חומרי הגלם בזכוכית כוללים חול (59%), נתרן פחמתי (18%), דולומיט (15%), אבן גיר (4%), נפלין (3%) וגופרית (1%). היחס בין המרכיבים השונים משתנה בהתאם לייעוד של כלי הזכוכית, ועל סמך תהליך העבודה המועדף. בייצור של זכוכית צבעונית אפשר גם להוסיף תחמוצות מתכת שונות או כימיקלים אחרים כגון פוספט, סלניום וזהב.

נהוג להתייחס בשפה העברית לעבודת מבער כטכניקה של ניפוח זכוכית אם היא לאו דווקא כוללת את תהליך הניפוח עצמו, אלא נועדה לעיצוב הזכוכית בדרכים חלופיות של פיסול.

היסטוריה

ההערכה המקובלת כיום היא שניפוח זכוכית החל במסופוטמיה לפני כ-5,000 שנים (בשלהי האלף השלישי – תחילת האלף השני לפני הספירה). אף על פי כן, ניפוח אמיתי של זכוכית באמצעות צינור התרחש לכאורה מתישהו בין שנת 27 לפנה"ס לשנת 14 לספירה בסוריה. פיתוח זה סייע לזרז את תהליך יצירת כלי הזכוכית ואפשרו בשל כך תחילת ייצור המוני של כלי זכוכית. בהמשך טכניקת ניפוח הזכוכית התפשטה ברחבי האימפריה הרומית. ונציה, ובמיוחד האי מוראנו, הפכו למרכז לייצור זכוכית באיכות גבוהה בתקופה המאוחרת של ימי הביניים.

בישראל

בישראל נמצאו מפעלי זכוכית ענקיים מלפני 1,600 שנים משלהי התקופה הרומית. האזור כולו היה בסיס משמעותי להפקה של זכוכית בגלל החול שנחשב משובח בזמנו בחופי עכו.

בסוף המאה ה-19 הקים הברון דה רוטשילד מפעל לייצור בקבוקי זכוכית ליקבים על בסיס החול שנמצא בקרבת המפעל. החול לא היה איכותי דיו לייצור זכוכית ועל כן המפעל נסגר. כיום המבנה משמש את מוזיאון המזגגה - מוזיאון לארכאולוגיה וזכוכית.

בשנת 2000, פסל הזכוכית דייל צ'יהולי הציג תערוכת יחיד במוזיאון מגדל דוד. תערוכה זאת הייתה עד אותו הרגע התערוכה הגדולה ביותר בעולם של צ'יהולי. מהמוזיאון דווח על למעלה ממיליון כניסות לתערוכה.^{[דרוש מקור]}

גלריה

• 

  מיקום מפוח הזכוכית

• 

  יצירת צורה

• 

  ניפוח זכוכית בקהיר

• 

  ניפוח זכוכית בכלי

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ניפוח זכוכית בוויקישיתוף

• ניפוח זכוכית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ניפוח ועיבוד זכוכית, דף שער בספרייה הלאומית