ניקולאי מטנר

ניקולאי קארלוביץ' מֶטְנֶר (ברוסית: Николай Карлович Метнер; ‏5 בינואר 1880 - 13 בנובמבר 1951) היה מלחין ופסנתרן רוסי.

ניקולאי מטנר

לידה	5 בינואר 1880 מוסקבה, האימפריה הרוסית
פטירה	13 בנובמבר 1951 (בגיל 71) לונדון, הממלכה המאוחדת
מקום קבורה	לונדון
מוקד פעילות	הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד, הממלכה המאוחדת, האימפריה הרוסית
תקופת הפעילות	מ-1905
מקום לימודים	הקונסרבטוריון של מוסקבה
סוגה	מוזיקה קלאסית
שפה מועדפת	רוסית
כלי נגינה	פסנתר
פרופיל ב-IMDb

חייו

מטנר נולד במוסקבה, הצעיר מבין חמישה ילדים, בערב חג המולד (לפי הלוח היוליאני הנהוג ברוסיה באותה תקופה - 24 בדצמבר 1879). משפחתו הייתה ממוצא סקנדינבי-גרמני אך כבר שנים רבות התגוררה ברוסיה. הוא היה בן תקופתם של רחמנינוב וסקריאבין. כתב מספר יצירות ניכר, אשר בכולן משתתף פסנתר. פרי עבודתו כולל ארבע-עשרה סונאטות לפסנתר, שלוש סונאטות לכינור ולפסנתר, שלושה קונצ'רטי לפסנתר ולתזמורת, חמישייה לפסנתר ולכלי קשת, שתי יצירות לשני פסנתרים, קטעי אופי קצרים, ומאה ושמונה שירים, בכללם שתי יצירות ווקליזה חשובות (סונאטה-ווקליזה וסוויטה-ווקליזה).

38 קטעי הפסנתר שלו המכונים "сказки" ("סְקָזְקִי", מעשיות) הם מן המקוריים ביצירותיו, וחשיבותם משתווה לחשיבות הסונאטות שלו.

מטנר קיבל את שיעורי הפסנתר הראשונים שלו מאימו עד הגיעו לגיל 10, אז התקבל לקונסרבטוריון של מוסקבה. הוא סיים את לימודיו ב-1900 כאשר היה בין 20, וזכה בפרס על שם אנטון רובינשטיין. בין מוריו היו פול פאבסט, ואסילי ספלניקוב, ואסילי ספונוב, וסרגיי טאנייב. חרף טעמיו המוזיקליים השמרניים, יצירותיו הוערכו למדי בקרב בני תקופתו, ויכולותיו כפסנתרן וירטואוז היו שניים רק לרחמנינוב. לתדהמת משפחתו, אך בתמיכתו של טאנייב, זנח במהרה את הקריירה כפסנתרן קונצרטים, והתרכז בהלחנה, לוקח על עצמו את האתגר ליצור המשך לסדרת הסונאטות של בטהובן (מלחינים בולטים במחצית השנייה של המאה התשע-עשרה נמנעו בדרך כלל מכתיבת סונאטות רבות לפסנתר, והסתפקו בשתיים או שלוש לכל היותר). יחד עם סקריאבין (10 סונאטות) ופרוקופייב (9 סונאטות), עורר עניין מחודש בז'אנר הסונאטה לפסנתר.

עד למהפכת 1917, מטנר חי עם הוריו. באותה תקופה התאהב באנה מיכאילובנה ברטנסקאיה, כנרת מוכשרת ואשתו הצעירה של אחיו המבוגר, אמיל. בשלב מסוים אמיל נאלץ להישאר בגרמניה, שם למד כאשר פרצה מלחמת העולם הראשונה, ואפשר לאנה להתחתן עם אחיו. מטנר ואנה התחתנו ב-1918, לאחר מותה של אמו.

שלא כמו רחמנינוב, מטנר עזב את רוסיה רק בשנת 1921, זמן מה לאחר המהפכה. רחמנינוב סידר לו מספר הופעות בארצות הברית ובקנדה ב-1924. הרסיטלים שלו היו בדרך כלל על טהרת יצירותיו, בעיקר הסונאטות, עם קטעי ביניים של שירים ויצירות קצרות לפסנתר. בניגוד לרחמנינוב, מטנר לא נתן קונצרטים למטרות רווח (מה שהיה מכריח אותו לנגן יותר יצירות של מלחינים אחרים, במקום היצירות שלו), ועל כן לא ניגן בפני קהל לעיתים קרובות. בהיותו מוערך באנגליה, היגר והתיישב ב-1936 בלונדון, שם לימד, ניגן והלחין על בסיס יומי קבוע.

קשיים ממשיים החלו עם פרוץ מלחמת העולם השנייה; הכנסותיו ממוציאים לאור בגרמניה פסקו ומצבו הבריאותי הלך והתרופף. תלמידתו עדנה איילס נתנה לו מקום מחסה בווארוויקשייר, שם השלים את הקונצ'רטו השלישי שלו לפסנתר, אותו ניגן ב-1943 בקונצרטי הפרומס. ב-1946 השתפר מצבו הכלכלי, כאשר אחד ממעריציו הגדולים, ג'איאצ'מארג'ה וודיאר בהאדור, המהראג'ה של מייסור ונשיאה הראשון של תזמורת פילהרמוניה, ייסד את אגודת מטנר, במטרה להקליט את כל יצירותיו. מצבו הבריאותי של מטנר כבר היה רע למדי, אך עד מותו הספיק להקליט את שלושת הקונצ'רטי שלו, חלק מן הסונאטות והיצירות הקאמריות, ומספר שירים ויצירות קצרות. באחת מן ההקלטות ניגן את הראשונה משתי יצירותיו לשני פסנתרים, ריקוד מעגל רוסי, אופ. 58 מס' 1, יחד עם הפסנתרן בנו מויזייביץ'. בהקלטה אחרת ליווה את אליזבת שוורצקופף בחלק משיריו, ובכללם "המוזה", יצירה לפי פושקין, שנכתבה ב-1913. ההקלטות הללו מציגות אישיות יוצרת חזקה, בלתי נלאית, חרף התדרדרות במצב הרפואי. כאות תודה, הקדיש מטנר את הקונצ'רטו השלישי שלו למהראג'ה של מייסור.

מטנר נפטר בביתו שבגולדרס גרין, לונדון ב-1951, ונקבר בבית העלמין של הֶנְדוֹן.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ניקולאי מטנר בוויקישיתוף

• ניקולאי מטנר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• ניקולאי מטנר, באתר ספוטיפיי
• ניקולאי מטנר, באתר קומפוניסטן דר גגנווארט
• ניקולאי מטנר, באתר AllMusic (באנגלית)
• ניקולאי מטנר, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• ניקולאי מטנר, באתר Discogs (באנגלית)
• אתר המוקדש למטנר
• קרן מטנר העולמית