ויקיפדיה

ניקולס היליארד

אמן בריטי

ניקולס היליארד (באנגלית: Nicholas Hilliard בערך 1547 – 7 בינואר 1619) היה צורף ואמן אנגלי, הידוע בעיקר בזכות מיניאטורות הדיוקן שלו של בני החצרות של אליזבת הראשונה וג'יימס הראשון מאנגליה. הוא צייר בעיקר מיניאטורות אובליות קטנות, אך גם כמה מיניאטורות גדולות יותר, בגובה של עד כ-25 סנטימטרים, ולפחות שני דיוקנאות חצי-גוף מפורסמים של אליזבת. הוא נהנה מהצלחה מתמשכת כאמן, לצד קשיים כלכליים מתמשכים, במשך ארבעים וחמש שנים. ציוריו ממשיכים לשקף את הדימוי הוויזואלי של אנגליה האליזבתנית, השונה מאוד מזה של רוב אירופה בסוף המאה השש עשרה. מבחינה טכנית, הוא היה שמרני מאוד לפי הסטנדרטים האירופיים, אך ציוריו היו ברמה גבוהה שהבטיחה את המוניטין המתמשך שלו כ"דמות האמנותית המרכזית של תקופת אליזבת, הצייר האנגלי היחיד שעבודתו משקפת במיקרוקוסמוס העדין שלה את עולמם של מחזותיו המוקדמים של שייקספיר".[1]

ניקולס היליארד
Nicholas Hilliard
לידה 1547
אקסטר, ממלכת אנגליה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 7 בינואר 1619 (בגיל 72 בערך)
לונדון, ממלכת אנגליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ממלכת אנגליהממלכת אנגליה ממלכת אנגליה
תקופת הפעילות 1550–1619 (כ־69 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד Sheriff of Exeter עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג אליס היליארד עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ראשית חייו ומשפחה

עריכה
 
אשתו של היליארד אליס, דוגמה להשפעה מהאמנות הצרפתית ביצירתו. 1578

היליארד נולד באקסטר בשנת 1547. הוא היה בנם של ריצ'רד היליארד (1519–1594) צורף שהפך לפרוטסטנטי נאמן והיה שריף אקסטר בשנת 1568, בנישואיו ללורנס בתו של ג'ון וול, צורף מהסיטי של לונדון.[2] הוא היה אחד מארבעה בנים: שניים נוספים הפכו לצורפים, ואחד לכומר.[3] ייתכן שהיליארד היה קרוב משפחה של גרייס הילר (היליאר), אשתו הראשונה של תיאופילוס איטון (1590–1657), ממייסדי מושבת ניו הייבן באמריקה.

היליארד צייר דיוקן עצמי בגיל 13 בשנת 1560[4], ולפי מה שנאמר, הוא ביצע דיוקן של מרי, מלכת הסקוטים, כשהיה בן שמונה עשרה.

היליארד התלמד אצל צורף המלכה רוברט ברנדון (נפטר ב-1591),[5] צורף ושכיר עירוני של לונדון, וסר רוי סטרונג מציע שייתכן שהליארד גם הוכשר באמנות הלינינג על ידי לוינה טירלינק בתקופה זו.[5] היא הייתה בתו של סיימון בנינג, המאסטר הגדול האחרון של מסורת ההארה של כתבי היד הפלמיים, והפכה לצייר חצר של הנרי השמיני לאחר מותו של הולביין. לאחר התלמדותו של שבע שנים, הפך היליארד לאדם חופשי בחברת הצורפים המתפללים בשנת 1569.[2] הוא הקים בית מלאכה עם אחיו הצעיר ג'ון; אח נוסף היה גם צורף, והצעיר היה איש דת.[6] הוא התחתן עם בתו של ברנדון אליס (1556–1611) בשנת 1576[7] ונולדו להם שבעה ילדים.

היליארד חנך את עצמו אצל צורף המלכה, רוברט ברנדון[5], צורף וקמרלין העיר לונדון, לאחר שבע שנות התלמדות הפך היליארד לחבר חופשי באגודת הצורפים המכובדת בשנת 1569. הוא הקים סדנה עם אחיו הצעיר ג'ון; אח נוסף היה גם צורף, והצעיר ביותר היה כומר. הוא נישא לבתו של ברנדון, אליס (1556–1611), בשנת 1576, ולזוג נולדו שבעה ילדים.[7]

קריירה

עריכה

היליארד סיים את חניכותו בתקופה שבה הייתה דרישה גדולה לצייר דיוקנאות מלכותי חדש.[5] שני דיוקנאות על לוחות עץ המיוחסים לו מזה זמן רב, "דיוקן הפניקס" ו"דיוקן השקנאי", מתוארכים לשנים 1572–1576 בקירוב. היליארד מונה למיניאטוריסט (לימנר) ולצורף של אליזבת הראשונה בתאריך לא ידוע[7]; המיניאטורה הראשונה הידועה שלו של המלכה מתוארכת ל-1572, וכבר ב-1573 הוענק לו חידוש של חכירה על ידי המלכה עבור "שירותו הטוב, האמיתי והנאמן". [8]בשנת 1571 הוא יצר "ספר דיוקנאות" עבור הרוזן מלסטר, המועדף על המלכה, וסביר להניח שזהו האופן שבו הפך לידוע בחצר המלוכה; כמה מילדיו נקראו על שם לסטר ומקורביו.[9]

למרות הפטרונות הזו, בשנת 1576, היליארד הנשוי הטרי עזב לצרפת "ללא כוונה אחרת מלבד להגדיל את ידיעותיו במסע זה, ובתקווה לקבל סכום כסף מהלורדים והליידי כאן לצורך מחייתו באנגליה כשישוב", כך דיווח בקפדנות השגריר האנגלי בפריז, סר אמיאס פולט, אצלו שהה היליארד רוב הזמן. פרנסיס בייקון היה מצורף לשגרירות והיליארד צייר מיניאטורה שלו בפריז.[10] הוא נשאר שם עד 1578–1579, והתחבר בחוגים האמנותיים של החצר, כשהוא שוהה אצל ג'רמין פילון וג'ורג' מגדנט, בהתאמה הפסל והצייר של המלכה, ונפגש עם פייר דה רונסאר, שלדבריו העניק לו מחמאה מעט כפולה בהמשך, כשצוטט על ידי היליארד: "האיומים באמת לעיתים רחוקות מניבים אדם מיומן, אך כשהם עושים זאת, זה ברמה גבוהה מאוד".[11]

 
מיניאטורה של פרנסואה, דוכס אנז'ו, 1577

היליארד מופיע במסמכיו של פרנסואה מחזרה של המלכה אליזבת תחת השם "ניקולס בליאר, צייר אנגלי", בשנת 1577, כאשר הוא מקבל קצבה של 200 ליברות. המיניאטורה של מאדאם דה סורדיס, שנעשתה בוודאות על ידי היליארד, מתוארכת לשנת 1577, בשנה שבה הייתה היא נערת כבוד בחצר הצרפתית; ודיוקנאות נוספים, אשר מיוחסים לו, נחשבים לייצג את גבריאל ד'אסטרה (אחייניתה של מאדאם דה סורדיס), הנסיכה מקונדה, ומאדאם דה מונטגומרי.

הכסף היה בעיה מתמדת עבור היליארד. המחיר הטיפוסי עבור מיניאטורה נראה שהיה שלושה פאונד – סכום שמשווה היטב למחירים שגבה קורנליס קיטל בשנות ה-1570, שהיו פאונד אחד עבור דיוקן ראש וכתפיים וחמישה פאונד עבור דיוקן באורך מלא.[12] דיוקן של רוזן נורת'מברלנד עלה שלושה פאונד בשנת 1586.[13] בערך בשנת 1574, השקיע היליארד במכרה זהב בסקוטלנד יחד עם קורנליוס דה ווס והפסיד כסף. בשנת 1599, השיג היליארד קצבה שנתית מהמלכה בסך ארבעים פאונד ובשנת 1617 הצליח להשיג מונופול על ייצור מיניאטורות והדפסים של ג'יימס הראשון, דבר שאליזבת סירבה לו בשנת 1584. עם זאת, הוא נכלא בקצרה בכלא לודגייט באותה שנה, לאחר שעמד כערב לחוב של אחר, ולא הצליח לספק את הסכום. חותנו כנראה לא בטח בכישוריו הפיננסיים; צוואתו משנת 1591 קבעה קצבה לבתו שהנוהלה על ידי חברת הצורפים. באותה שנה, המלכה העניקה לו 400 פאונד[14] סכום גדול, לאחר שיצר חותם גדול שני, ואולי מתוך התחשבות בכך שלא הייתה לו קצבה קבועה.

לאחר שובו מצרפת הוא השקיע בתוכנית, או אולי תרמית, לכריית זהב בסקוטלנד, שאותה עדיין זכר במרירות עשרים וחמש שנים מאוחר יותר. [15] במהלך נקודת שפל בכספו, ביולי 1601 כתב היליארד לשר החוץ רוברט ססיל והכיר בקצבה של 40 פאונד, אך ביקש רשות לפרוש מלונדון ולגור בזול יותר באזור הכפרי. הוא הסביר שהוא הכשיר חניכים שהתחרו בו כיום בשוק הציור הפרטי. היליארד ביקש שססיל יעסיק את בנו כפקיד, כי הוא לא יכול היה להחזיק אותו במקצוע שלו. [16]

מחקר מהמאה ה-21 על שני ציורים באחוזת ואדסדון שינה את הבנתנו לגבי עבודתו של היליארד, כאשר שני ציורים גדולי ממדים יוחסו לו לאחרונה. הדיוקנאות, של סר אמיאס פולט ושל אליזבת, מצוירים על לוחות עץ אלון צרפתי, ולא על אלון בלטי שהיה בשימוש נפוץ באנגליה, ונחשבים כשייכים לתקופה שבה שהה היליארד בצרפת. הנתונים החדשים תומכים בייחוס הדיוקן של אליזבת להיליארד.[17]

 
מיניאטורה גדולה של ג'ורג' קליפורד, הרוזן השלישי מקמברלנד, מאת היליארד

סגנון

עריכה
 
אדם לא ידוע בן 24, 1572 מוזיאון ויקטוריה ואלברט

היליארד היה מחבר מאמר חשוב על ציור מיניאטורות, הנקרא כיום "אמנות המיניאטורות" (The Art of Limning) (בערך 1600), שנשמר בהספרייה הבודליינית. בעבר האמינו שהמחבר של חיבור זה היה ג'ון דה קריץ, הצייר הרשמי של ג'יימס הראשון, על פי הנחיותיו של היליארד לטובת אחד מתלמידיו, אולי יצחק אוליבר. עם זאת, מחקרים עדכניים יותר מצביעים על כך ש"האמנות" נכתבה על ידי היליארד עצמו וניתן לתארכה בדיוק רב ולהוכיחה בצורה משכנעת כעבודתו של היליארד.[2]

המאסטרים המוזכרים ב"אמנות המיניאטורות" הם הנס הולביין הצעיר, צייר החצר של הנרי השמיני, ואלברכט דירר, אותו כנראה הכיר רק מההדפסים שלו. שניהם היו מתים בזמן לידתו של היליארד, ובמובנים רבים הוא שמרני יותר אפילו מהולביין. הוא גם למד מהאמנות הצרפתית, כולל רישומי גיר, ומתייחס לאמן והסופר התאורטי ג'אן פאולו לומצו. האמנות האנגלית הייתה נבדלת בפרובינציאליות שלה, ואמנותו של היליארד שונה לחלוטין מזו של האמנים האיטלקיים הבארוקיים המוקדמים בתקופתו, או מאמנותו של בן דורו הקרוב אל גרקו (1541–1614).

סגנונו של היליארד הראה מעט התפתחות לאחר שנות ה-1570, למעט כמה שיפורים טכניים, אך רבים מהשחזורים המאוחרים שלו של ג'יימס הראשון ומשפחתו הם חלשים בהרבה מעבודותיו המוקדמות. ג'יימס לא אהב לשבת לציור דיוקן והיליארד ככל הנראה קיבל ממנו מעט מאוד ישיבות. החל משנות ה-1590, תלמידו הוותיק יצחק אוליבר היה למתחרה, שמונה לצייר המיניאטורות של המלכה החדשה, אן מדנמרק, בשנת 1604, ולאחר מכן להנרי, נסיך ויילס, כשהקים את ביתו שלו בשנת 1610[18]. אוליבר נסע אל מחוץ לאנגליה ופיתח סגנון מודרני יותר מזה של מורו, והיה טוב יותר בציור פרספקטיבה, אם כי לא הצליח להשתוות להיליארד ברעננות ובחדירה פסיכולוגית.

 
הנרי פרסי, הרוזן התשיעי מנורת'מברלנד, "רוזן הקוסם", 1590–95.

גלריה

עריכה
  •  
    אליזבת הראשונה, 1576–78
  •  
    סר אמיאס פאולט, 1576–78

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא ניקולס היליארד בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Waterhouse (1978), p. 38.
  2. ^ 1 2 3 Kinney (1983), pp.3–12
  3. ^ Strong (1975), 3.
  4. ^ Originally dated as 1550; date altered according to Edmond (1983)
  5. ^ 1 2 3 4 Strong (1987), pp. 79–83
  6. ^ Strong (1975), pp.3–4
  7. ^ 1 2 3 Reynolds (1971), pp. 11–18
  8. ^ Strong (1975), p. 4
  9. ^ V&A website, accessed 12 September 2007
  10. ^ Strong (1975), p.5 – Paulet seems careful to avoid any suggestion of emigration in this despatch home.
  11. ^ Strong (1975), p. 6
  12. ^ Strong (1969), p.49
  13. ^ Batho, G. R., ed., Household Papers of Henry Percy, 9th Earl of Northumberland, Camden Society, (1962), 64–65.
  14. ^ Strong (1983), p. 72
  15. ^ Strong (1975), pp. 4–7, 17
  16. ^ HMC, Manuscripts of the Marquis of Salisbury at Hatfield House, vol. 11 (1906), p. 306
  17. ^ "A radical new look at the greatest of Elizabethan artists | Apollo Magazine". Apollo Magazine (באנגלית אמריקאית). 29 במאי 2017. נבדק ב-31 במאי 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  18. ^ V&A website (and following pages)(הקישור אינו פעיל, December 2017) accessed 12 September 2007
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ניקולס_היליארד&oldid=39361592"