אן, נסיכת דנמרק

אן, נסיכת דנמרק
Anne of Denmark
לידה	12 בדצמבר 1574; סקאנדרבורג, ממלכת דנמרק
פטירה	2 במרץ 1619 (בגיל 44); המפטון קורט, ממלכת אנגליה
מדינה	אנגליה
מקום קבורה	מנזר וסטמינסטר
בן זוג	ג'יימס הראשון, מלך אנגליה
שושלת בית אולדנבורג
תואר	מלכת אנגליה, סקוטלנד ואירלנד
אב	פרדריק השני, מלך דנמרק
אם	סופיה ממקלנבורג-גיסטרוב
צאצאים	הנרי פרדריק; אליזבת; מרגרט; צ'ארלס הראשון; רוברט; מרי; סופיה
	20 באוגוסט 1589 – 2 במרץ 1619; (29 שנים)
	20 באוגוסט 1589 – 2 במרץ 1619; (29 שנים)
	24 במרץ 1603 – 2 במרץ 1619; (16 שנים)
	24 במרץ 1603 – 2 במרץ 1619; (16 שנים)
חתימה

אן, נסיכת דנמרק (12 בדצמבר 1574 - 2 במרץ 1619, באנגלית: Anne of Denmark) הייתה בתו השנייה של פרדריק השני, מלך דנמרק ואשתו של ג'יימס הראשון, מלך אנגליה. אן נישאה לג'יימס הראשון בשנת 1589, בגיל ארבע-עשרה, וילדה לו שלושה ילדים שהגיעו לבגרות, ביניהם המלך לעתיד צ'ארלס הראשון. אן אהבה ככל הנראה את בעלה בתחילת נישואיהם, אך במהלך השנים התרחקו בני הזוג זה מזה, ולבסוף החלו חיים בנפרד.

אן הייתה פעילה בפוליטיקה האנגלית והסקוטית וכן הייתה פטרונית של האמנויות. הסלון התרבותי שלה נחשב לאחד הנחשבים של התקופה באירופה והיא הקיפה את עצמה בחצר מלוכה מפואר. לאחר שנת 1612 בריאותה החלה להתרופף והיא פרשה מחיי חצר פעילים.

היסטוריונים רבים נטו להחשיב את אן כמלכה חסרת חשיבות, קלת דעת ונהנתנית, אולם הערכות מחודשות בתקופה האחרונה הביאו להכרה בעצמאות האסרטיבית של אן ובמיוחד בחשיבותה כפטרונית האמנות באיים הבריטיים במהלך העידן היעקוביני.

שנותיה הראשונות

אן נולדה ב-12 בדצמבר 1574 בטירת סקאנדרבורג שבממלכת דנמרק. אביה, פרדריק השני, מלך דנמרק, היה מאוכזב מלידתה שכן זו הייתה לו הבת השנייה והוא קיווה להולדת בן יורש. אמה של אן, סופיה ממקלנבורג-גיסטרוב, הייתה רק בת 17 כאשר ילדה אותה, ושלוש שנים לאחר מכן אכן ילדה יורש לכתר הדני, המלך לעתיד כריסטיאן הרביעי. אן נשלחה בגיל צעיר יחד עם אחותה הגדולה אליזבת להתחנך אצל סבה מצד אימה במקלנבורג אשר בגרמניה. בניגוד לחצר המלוכה הדנית, שהייתה ידועה כסוערת במיוחד, מקלנבורג הייתה רגועה יחסית וסיפקה לשתי הבנות ילדות יציבה ושקטה.

עם חזרתה לדנמרק אן נהנתה מחיי משפחה מאושרים, במיוחד הודות לאימה, שטיפלה בילדיה בעצמה. אן ואחותה אליזבת חוזרו על ידי נסיכים מרחבי אירופה, וביניהם ג'יימס השישי, מלך סקוטלנד (ויורש אפשרי לכתר האנגלי), שביקש למצוא כלה דווקא בדנמרק על מנת לחזק את קשרי המסחר בין המדינות, וכן בשל העובדה שבית המלוכה הדני היה פרוטסטנטי, כמוהו. השגרירים הסקוטים בדנמרק ביקשו להכריז על אירוסי המלך לבת הבכורה של מלך דנמרק, אליזבת, אולם פרדריק כבר הבטיח אותה להיינריך יוליוס, דוכס בראונשווייג-לינבורג, וביקש מג'יימס "להסתפק" בבתו השנייה, אן.

אירוסי הזוג הוכרזו ביולי 1589, ולפי תאוריהם של מרגלים אנגלים ששהו באותו הזמן בחצר הדנית, הנסיכה הייתה מאושרת ונרגשת מהשידוך והחלה לרקום חולצות עבור בעלה לעתיד, בעוד ששלוש מאות חייטים עמלו על שמלת החתונה שלה. ב-20 באוגוסט 1589 אן נישאה לג'יימס על ידי בא כוח בטירת קרונבורג. הטקס הסתיים בכך שנציגו של מלך סקוטלנד, ג'ורג' קית', התיישב לצד אן על מיטת הכלולות.

תלאות הכלה הטרייה

עשרה ימים לאחר טקס הנישואין אן הפליגה לסקוטלנד, אולם הצי עמו יצאה למסע נתקל במזג אוויר קשה ונאלץ לנחות על חופי נורווגיה, ואן נאלצה להמתין מספר חודשים באוסלו. ג'יימס, ששמע על הסערה וחשש לחייה של כלתו הטרייה, ציווה על צום לאומי ותפילות פומביות לשלומה ברחבי סקוטלנד, וכן שלח משלחת חיפוש לים הצפוני. כשגילה המלך כי הדנים החליטו להפליג לסקוטלנד רק לאחר החורף, הוא החליט לצאת בראש משלחת של 300 איש כדי להביא את כלתו לארצו בעצמו, והגיע לאוסלו ב-19 בנובמבר.

אן וג'יימס נישאו רשמית בטקס מפואר בארמון הבישוף הישן שבאוסלו ב-23 בנובמבר 1589. כדי שהטקס יהיה מובן גם על ידי החתן וגם על ידי הכלה, הכומר הסקוטי שהשיא אותה ניהל את הטקס בצרפתית. לאחר חודש של חגיגות הזוג הטרי הפליג לדנמרק וג'יימס הכיר לראשונה בטירת קרונבורג את קרוביו החדשים, משפחת המלוכה הדנית. הזוג נסע לקופנהגן ב-7 במרץ על מנת להשתתף בחתונתה של אליזבת, אחותה של אן, ויומיים לאחר מכן הפליגו לכיוון סקוטלנד. הם הגיעו לחוף הסקוטי ב-1 במאי, וחמישה ימים לאחר מכן המלכה אן נכנסה לראשונה לאדינבורו בכרכרה עשויה כסף טהור שהובאה מדנמרק.

טקס ההכתרה

אן הוכתרה ב-17 במאי 1590 בכנסייה של ארמון הולירוד, במה שהיה טקס ההכתרה הפרוטסטנטי הראשון בסקוטלנד. במהלך הטקס, שנמשך כשבע שעות, נמשח שמן על גופה של אן כדי להכתירה כמלכה, למרות שאנשי דת סקוטים רבים התנגדו למנהג זה, בטענה שזהו מנהג פגני ויהודי. כתר המלכה הושם על ראשה של אן והיא נשבעה להגן על "הדת האמיתית של האל" ולהתנגד לכל ה"אמונות הטפלות הקתוליות שבאות בניגוד לדבר האל".

יחסיה עם המלך ג'יימס

ג'יימס הראשון, מלך אנגליה

לכל הדעות של בני התקופה, המלך היה "מהופנט" על ידי אשתו בתחילת נישואיהם, אולם ההתאהבות התפוגגה במהירות והזוג החל לריב לעיתים קרובות. למרות זאת, במהלך השנים הראשונות לנישואיהם ג'יימס תמיד נראה מתייחס לאשתו בסובלנות וחמימות. כבר מתחילת הנישואים היה על אן לחץ אדיר להביא לממלכה יורש זכר, אולם לאחר שנתיים של נישואים ללא הריון הביאו לשמועות כי המלך היה מעוניין יותר בגברים וכי אן הייתה עקרה. לבסוף האומה נשמה לרווחה כאשר ב-19 בפברואר 1594 אן ילדה את בנה הראשון, הנרי פרדריק.

המאבק על הנסיך הנרי

אן גילתה במהרה כי גידולו של בנה לא יהיה תחת אחריותה: המלך מינה את אומנתו לשעבר כאומנת הראשית של התינוק, והכריז כי הילד יגדל בטירת סטירלינג, בהתאם למסורת הסקוטית המלכותית. בסוף שנת 1594 אן החלה במסע שכנועים להחזרת בנה אליה, והיא גייסה לשם כך תומכים רבים מקרב האצולה הסקוטית. ג'יימס לא הסכים בשום פנים ואופן להחזיר את התינוק לאימו, ואן הייתה כל כך נסערת בשל העניין שהיא הפילה את עוברה ביולי 1595. לאחר ההפלה היא נסוגה ממאמציה להחזיר את בנה אל החצר אולם נישואי הזוג המלכותי ניזוקו לתמיד בשל העניין.

בשנת 1603, לאחר מותה של המלכה אליזבת, המלך ג'יימס ירש אותה כג'יימס הראשון, מלך אנגליה ונסע ללונדון יחד עם הרוזן מאר, האפוטרופוס של הנרי פרדריק. אן, שהייתה בהריון באותו הזמן, ראתה בכך הזדמנות להשיב אליה את בנה ונסעה לסטירלינג בליווי כוח של אצילים תומכים על מנת לקחת את הילד בן התשע, אותו לא ראתה כמעט במשך חמש שנים. אולם אימו ואחיו של הרוזן מאר לא הרשו למלכה להיכנס לטירה בליווי יותר משני מלווים, והעקשנות של האפוטרופוסים גרמה לאן להתמוטטות עצבים שגרמה לה להפלה שנייה.

כאשר הרוזן מאר חזר לסקוטלנד עם הוראות מג'יימס שאן תצטרף אליו בלונדון, היא כתבה למלך כי היא לא תעשה זאת אלא אם תקבל משמורת על בנה. המלך ג'יימס נכנע סוף סוף ולאחר התאוששות קצרה מההפלה שעברה נסעה המלכה דרומה יחד עם הנסיך הנרי, במסע שגרם להתרגשות רבה בדרכי אנגליה שכן כל האצולה האנגלית רצתה לפגוש לראשונה במלכה החדשה שלהם.

חייהם הנפרדים של הזוג המלכותי

המלכה אן אימצה בלונדון אורח חיים קוסמופוליטי, בעוד שג'יימס העדיף לצאת מהבירה ולבלות את רוב זמנו בבקתת הציד שלו בהרטפורדשייר. אן עברה להתגורר בארמון גריניץ' ולאחר מכן בבית סומרסט, לו היא שינתה את השם ל"בית דנמרק". לאחר 1607 הזוג כמעט ולא התגורר עוד יחדיו. אן הספיקה להוליד עד אז שבעה ילדים ולעבור לפחות שלוש הפלות. לאחר ששרדה בקושי את לידתה ומותה של בתה האחרונה, סופיה, ב-1607, החלטתה של אן שלא להביא עוד ילדים לעולם העמיקה את הקרע בינה לבין בעלה.

מותו של הנסיך הנרי בשנת 1612 בגיל 18, ככל הנראה ממחלת הטיפוס, ועזיבתה של הנסיכה אליזבת להיידלברג ב-1613 החלישו עוד יותר את הקשר בין אן וג'יימס. מותו של הנסיך הנרי פגע במלכה קשות, ובריאותה הדרדרה החל מאותה התקופה. היא החלה לסגת מהחיים הפומביים והחל משנת 1614 לא החזיקה כבר בחצר אצולה.

דת ופוליטיקה

המלכה אן בשנת 1605

נושא אחר למחלוקת בין אן לג'יימס היה נושא הדת. אן אמנם חונכה כלותרנית בדנמרק, אולם יכול להיות שהיא המירה את דתה בסודיות לקתוליות. המלכה אליזבת חששה מאוד מהאפשרות שאן תמיר את דתה ושלחה לה מכתבים בהם הזהירה אותה שלא להקשיב ליועציה הקתולים שניסו להמיר את דתה.

בעוד שהותה בסקוטלנד, אן ניצלה לעיתים את הפוליטיקה של החצר על מנת להשיג את מטרותיה. כתוצאה מכך, ג'יימס לא בטח בה עם סודות המדינה. כשהגיעה לאנגליה, אן עברה מפעילות פוליטית לפעילויות חברתיות ואמנותיות. למרות שהיא החזיקה בחצר מלוכה נפרדת משל בעלה בה קיבלה רבים שלא התקבלו בחצר המלך, היא כמעט ולא תמכה בצדדים פוליטיים שנגדו לאלו של בעלה. למרות הקשיים בחיי הנישואים של הזוג, היא הוכיחה עצמה כנכס דיפלומטי באנגליה, שכן היא תמיד התנהגה בתבונה ובטוב לב בפומבי.

פטרונית האמנות

אן וג'יימס שניהם היו אשמים בפזרנות, למרות שלקח למלכה מספר שנים עד שבזבזה את כל נדונייתה. היא אהבה נשפים וריקודים, פעילויות שלא נראו בעין יפה בסקוטלנד, אולם היו מאוד מקובלות בלונדון, שם היא יצרה אקלים תרבותי עשיר בחצר המלוכה. בנשפים המפוארים שאורגנו על ידי המלכה השתתפו שגרירים ונכבדים מרחבי אירופה, ובכך היא עזרה להדגים לעולם את חשיבותו של הכתר האנגלי. אן הזמינה מחזות רבים על מנת שיוצגו בנשפיה, והיא ובנות לווייתה אף השתתפו ברבות מההופעות.

אן הזמינה את בנייתם של מספר מבנים וגנים בארמונותיה, מבנים שהיו המבנים הפלדיאנים הראשונים באנגליה. היא גם אהבה מאוד מוזיקה והייתה הפטרונית של המלחין ג'ון דאולנד ושל מוזיקאים צרפתיים רבים. תחת שרביטה של המלכה אן האוסף המלכותי של משפחת המלוכה הבריטית גדל בצורה משמעותית.

מותה של המלכה

בסוף שנת 1617 בריאותה הרופפת של המלכה החלישה אותה מאוד. המלך ג'יימס ביקר אותה רק לעיתים רחוקות במהלך השנים האחרונות לחייה, אולם הנסיך צ'ארלס ישן בחדר השכן בהמפטון קורט ושהה לצידה בשעותיה האחרונות, לאחר שאיבדה את מאור עיניה. המלכה מתה בגיל 44 ב-2 במרץ 1619 מבצקת קשה.

ילדים

הנסיכה אליזבת

המלכה אן ילדה שבעה ילדים, מתוכם ארבעה מתו בילדותם, ועברה לפחות שלוש הפלות טבעיות. בנה השני ירש את אביו כמלך צ'ארלס הראשון ובתה אליזבת הייתה סבתו לעתיד של המלך ג'ורג' הראשון.