נפקדים נוכחים

נפקדים נוכחים הוא כינוי לפלסטינים אשר עזבו, ברחו או גורשו מבתיהם במהלך מלחמת העצמאות ורכושם הופקע מהם מכוח חוק נכסי נפקדים, אך נותרו כעקורים בתוך תחומי מדינת ישראל או שחזרו אליה במועד מאוחר יותר. אנשים אלה, אם כן, הם נפקדים מבחינת החוק, אך למעשה נוכחים במדינה. לפי הערכות היו ב-1950 כ-46,000 נפקדים נוכחים מתוך כ-156,000 ערבים שנותרו בישראל סך הכול.

אוכלוסייה נוספת שמוגדרת נפקדים-נוכחים הם ערביי המשולש. הם אמנם לא עזבו את בתיהם, אבל המשולש סופח רק ב-20 במאי 1949 עם יישום הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות. בינתיים, מדינת ישראל הפקיעה אדמות שהיו שייכות לתושבי המשולש אבל היו תחת שליטה ישראלית. לאחר הסיפוח, ישראל לא הייתה מוכנה לשחרר את האדמות מחזקת נכסי נפקדים למרות שבעליהם המקוריים הפכו לאזרחי המדינה.

הבסיס החוקי עריכה

הנכסים של הנפקדים-נוכחים הופקעו על פי חוק נכסי נפקדים והופקדו לידי האפוטרופוס על נכסי נפקדים. באופן עקרוני, מטרת החוק והאפוטרופוס היא לשמור על נכסים אזרחיים שהופקרו במהלך מלחמה מסיבות שונות. החרמה של נכסים אלה נחשבת פשע מלחמה לפי אמנת ז'נבה. במדינות רבות יש חוקים ומנגנונים האחראים על נכסי נפקדים, כשהמטרה של כולם היא לשמור על הנכסים עד שהנפקדים יוכלו לשוב ולקחתם. במקרה הישראלי, מדינת ישראל לא מוכנה לתת לנפקדים לשוב לבתיהם מפני שהם מוגדרים אוכלוסיית אויב. אבל בעניין הנפקדים-נוכחים ישנה בעייתיות משפטית כיוון שהם אזרחי מדינת ישראל, ולכן בהגדרה אינם אוכלוסיית אויב.

מציאות החיים של הפליטים הפנימיים עריכה

הנפקדים-נוכחים לא הורשו לשוב לבתיהם גם אם הם חיו באותו אזור והיו להם מסמכים שמוכיחים שהנכס היה בבעלותם. בחלק מהמקרים המדינה דאגה לפליטים הפנימיים ויישבה אותם מחדש בכפרים שונים בבתיהם של נפקדים או נפקדים-נוכחים אחרים (למשל במקרה איקרית/ ראמה). בכפרים רבים נוצרו שכונות של נפקדים נוכחים שנקראות "שכונות הפליטים". בכפרים מסוימים אוכלוסיית הנפקדים שיושבה בהם הייתה יותר גדולה מהאוכלוסייה הכפרית המקורית שנשארה במקומה. לעיתים הפליטים הפנימיים התיישבו ליד כפרם בתקווה שיוכלו לחזור אליו בעתיד, משלא ניתן להם לחזור הפכה ההתיישבות הארעית למקום קבע, למשל המקרה של עין הוד/ חוד.

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה