נשים קטנות (סרט, 1994)

נשים קטנות
Little Women
	כרזת הסרט
מבוסס על	נשים קטנות מאת לואיזה מיי אלקוט
בימוי	ג'יליאן ארמסטרונג
הופק בידי	דניס די נובי
תסריט	רובין סוויקורד
עריכה	ניקולס באומן
שחקנים ראשיים	וינונה ריידר; גבריאל ביירן; טריני אלוורדו; סמנתה מאתיס; קירסטן דנסט; קלייר דיינס; כריסטיאן בייל; אריק סטולץ; מרי ויקס; סוזן סרנדון
מוזיקה	תומאס ניומן
צילום	ג'פרי סימפסון
מדינה	ארצות הברית
חברת הפקה	סרטי קולומביה
חברה מפיצה	סרטי קולומביה
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	21 בדצמבר 1994
משך הקרנה	115 דק'
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	סרט רומנטי, סרט קומדיה, סרט חג המולד, סרט דרמה, סיפור התבגרות, סרט מבוסס יצירה ספרותית
תקציב	15 מיליון דולר
הכנסות באתר מוג'ו	littlewomen
	דף הסרט ב־IMDb

נשים קטנות (באנגלית: Little Women) הוא סרט דרמה אמריקאי משנת 1994 בבימויה של ג'יליאן ארמסטרונג. את התסריט כתבה רובין סוויקורד על פי הרומן באותו שם מאת לואיזה מיי אלקוט שיצא לאור ב-1868. זאת הגרסה הרביעית בסרט באורך מלא של הרומן. הקודמים היו סרטים אילמים מ-1917 ו-1918, סרטו של ג'ורג' קיוקור מ-1933, והעיבוד משנת 1949 של מרווין לרוי. הסרט יצא לאקרנים ב-21 בדצמבר 1994, והופץ בבתי הקולנוע ברחבי המדינה ב-25 בדצמבר על ידי סרטי קולומביה.

תקציר העלילה

הסרט מתמקד בבנות משפחת מארץ': מאג היפה (טריני אלוורדו), ג'ו הסוערת (וינונה ריידר), בת' העדינה (קלייר דיינס) ואיימי הרומנטית (קירסטן דנסט), שגדלות בעיר קונקורד במסצ'וסטס בתקופת מלחמת האזרחים האמריקנית. כשהאב נמצא הרחק במלחמה, הבנות נאבקות בבעיות קטנות וגדולות בהנחיית אימן החזקה והאוהבת שנקראת בחיבה מרמי (סוזן סרנדון). כדי לשכוח מבעיותיהן נהנות להופיע בתיאטרון ביתי במחזות רומנטיים שכותבת ג'ו.

בבית הסמוך למשפחת מארץ' מתגורר מר לורנס העשיר (ג'ון נוויל). נכדו של מר לורנס, תיאודור "לורי" (כריסטיאן בייל), בא לגור עם סבו ומתיידד עם בנות משפחת מארץ' ובמיוחד עם ג'ו. מר לורנס הופך למנטור של בת', שנגינתה היפה בפסנתר מזכירה לו את בתו המנוחה. מג מתאהבת במורה הפרטי של לורי, ג'ון ברוק (אריק סטולץ).

מר מארץ' נפצע במלחמה ומרמי נקראת כדי לטפל בו. בהיעדרה נדבקת בת' במחלת השנית מתינוק של משפחה שכנה. מג וג'ו שולחות את איימי להתגורר עם דודתם כדי שלא תידבק אף היא. לפני מחלתה של בת' ג'ו הייתה בת לוויה לדודה מארץ', אמנם ג'ו לא הייתה מרוצה מהמשרה, אבל היא קיוותה שדודתה תיקח אותה יום אחד לאירופה. כשמצבה של בת' מחמיר, מזעיקים את מרמי והיא חוזרת ומטפלת בה עד להחלמתה בחג המולד. מר לורנס נותן לבת' במתנה את הפסנתר של בתו, מג מקבלת את הצעת הנישואים של ג'ון ברוק, ומר מארץ' מפתיע את משפחתו כשהוא חוזר לביתו מן המלחמה.

ארבע שנים חולפות. מג (כעת בת עשרים) מתחתנת עם ג'ון. בריאותה של בת' מתדרדרת. לורי מסיים את לימודיו בקולג' ומציע נישואים לג'ו (בת ה-19), ומבקש ממנה לנסוע איתו ללונדון. ג'ו מבינה שהיא חושבת עליו יותר כאח מאשר כאהוב ומסרבת להצעת הנישואים. בהמשך צפויה לג'ו אכזבה נוספת כשהדודה מארץ' מחליטה לקחת איתה לאירופה את איימי בת ה-17 (כעת בגילומה של סמנתה מתיס). ג'ו עוזבת לניו יורק כדי לממש את חלומה להיות סופרת ולחוות את החיים. שם היא פוגשת את פרידריך באר (גבריאל ביירן) פרופסור גרמני שמאתגר אותה מבחינה אינטלקטואלית. הוא מציג בפניה את עולם האופרה והפילוסופיה, ומעודד אותה לכתוב סיפורים טובים יותר מאשר המלודרמות הוויקטוריאניות שהיא כתבה עד כה.

באירופה איימי פוגשת את לורי. היא מתאכזבת לראות שהוא מבזבז את זמנו בבטלה וחוסר אחריות, ונוזפת בו על כך שהוא מחזר אחריה רק כדי להיות חלק ממשפחת מארץ'. הוא מצידו גם גוער בה במרירות על כך שהיא מחזרת אחר אחד מחבריו העשירים רק בגלל עושרו. לורי משאיר מכתב לאיימי ומבקש ממנה לחכות לו עד שיבצע את עבודתו בלונדון עבור סבו, כדי להיות ראוי לה.

ג'ו נקראת לחזור הביתה כדי לראות את בת' בת ה-18, שגוססת בשל ההשפעות של מחלת השנית ממנה סבלה בארבע השנים האחרונות. ג'ו מסתגרת בעליית הגג ומתחילה לכתוב את סיפור חייה. עם השלמת הכתיבה היא שולחת את כתב היד לפרופסור באר. בינתיים מג יולדת תאומים, דמי ודייזי.

מתקבל מכתב מאיימו בו היא מספרת שהדודה מארץ' חולה מידי מכדי לנסוע, ולכן איימי נאלצת להישאר איתה באירופה. לורי שנמצא בלונדון מקבל מכתב מג'ו על דבר מותה של בת', ושאיימי נמצאת בעיר ווה. לורי נוסע מיד להיות לצדה של איימי. השניים חוזרים לבית משפחת מארץ כבעל ואישה, להפתעתה הרבה ולשמחתה של ג'ו.

הדודה מארץ' מתה ומורישה לג'ו את ביתה. ג'ו מחליטה להפוך את הבית לבית ספר. פרופסור באר מגיע עם הגהות לכתב היד של ג'ו. אבל הוא בטעות חושב שג'ו התחתנה עם לורי, והוא עוזב לכיוון המערב. ג'ו רצה אחריו ומסבירה את אי ההבנה. היא מתחננת בפניו שלא יעזוב, הוא מציע לה נישואים והיא מסכימה בשמחה.

צוות השחקנים

וינונה ריידר – ג'וזפין "ג'ו" מארץ', צעירה שאפתנית הרוצה להיות סופרת מצליחה.
גבריאל ביירן – פרידריך באר, פרופסור מבוגר שמתאהב בג'ו כשהוא פוגש אותה בניו יורק, ולבסוף נושא אותה לאישה.
טריני אלוורדו – מרגרט "מג" מארץ', הבת הבכורה במשפחת מארץ'. היא מתחתנת עם המורה הפרטי של לורי, ג'ון ברוק, ויולדת תאומים, בן ובת. מרגרט מכונה בבית בשם דייזי.
קירסטן דנסט וסמנתה מתיס – איימי מארץ', היא הצעירה בבנות משפחת מארץ'. שלא כמו אחיותיה הגדולות יש לה תלתלים זהובים ועיניים כחולות. היא מתחתנת עם לורי והופכת לציירת מצליחה. איימי היא הדמות היחידה שמגולמת על ידי שתי שחקניות שונות. דנסט גילמה אותה כבת 12 בחציו הראשון של הסרט, ומתיס גילמה אותה כאישה צעירה בחציו השני של הסרט.
קלייר דיינס – אליזבת "בת" מארץ', הבת השלישית במשפחת מארץ' היא פסנתרנית מחוננת. היא ביישנית, טובת לב, חביבה, נעימה ונאמנה. בגיל 14 נדבקה במחלת השנית שפגעה בלבה וגרמה למותה בגיל 18.
כריסטיאן בייל – תאודור "לורי" לורנס, השכן הצעיר והחבר הטוב ביותר של ג'ו בנעוריה. אחר כך הוא מציע לה נישואים אבל היא מסרבת לו.
אריק סטולץ – ג'ון ברוק, המורה הפרטי של לורי שבסופו של דבר מתחתן עם מג.
ג'ון נוויל – מר ג'יימס לורנס, סבו של לורי, ושכן טוב למשפחת מארץ'
מרי ויקס – הדודה מארץ', בת המשפחה היחידה שעדיין יש ברשותה הון רב. עם מותה היא מורישה את ביתה לג'ו שהופכת את המקום לבית ספר לבנים.
סוזן סרנדון – מרגרט "מרמי" מארץ', אם המשפחה ואשה אוהבת למר מארץ'.
מתיו ווקר – מר מארץ', אבי המשפחה, הבעל האוהב והמסור של מרמי.
פלורנס פטרסון – האנה, סוכנת הבית הנאמנה של משפחת מארץ'. הבנות מתייחסות אליה כאל חברה טובה מאשר כאל משרתת.
ג'יין מורטיל – סאלי מופאט, חברתה הטובה של מג, היא עשירה ומצליחה.

ביקורת

רוג'ר איברט מהשיקגו סאן-טיימס נתן לסרט 3 וחצי כוכבים ותיאר אותו במילים "סיפור מפתיע ומחוכם המגולל את עלילת ספרה המפורסם של לואיזה מיי אלקוט".^[2]

אדוארד גוטמן מסן פרנסיסקו כרוניקל כתב על הסרט שהוא "מיוצר בקפידה ומשוחק בחום".^[3]

באתר Rotten Tomatoes קיבל הסרט ציון של 90% המבוסס על 30 סקירות בממוצע של 7.5 מתוך 10.

פרסים ומועמדויות

הסרט היה מועמד לשלושה פרסי אוסקר, בהם פרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר לווינונה ריידר, פרס אוסקר לעיצוב התלבושות הטוב ביותר לקולין אטווד (שהיה מועמד גם לפרס באפט"א באותה קטגוריה), ופרס המוזיקה המקורית למלחין תומאס ניומן, שזכה בפרס BMI למוזיקה בסרט קולנוע.

וינונה ריידר נבחרה לשחקנית הטובה ביותר מטעם חוג מבקרי הקולנוע של קנזס. קרסטן דנסט זכתה בפרס האמן הצעיר ובפרס איגוד מבקרי הקולנוע של בוסטון על הופעותיה בסרט "נשים קטנות" ובסרט "ראיון עם הערפד".

רובין סוויקורד הייתה מועמדת לפרס גילדת הכותבים של אמריקה לתסריט המעובד הטוב ביותר, אבל הפסידה לאריק רות' על הסרט "פורסט גאמפ".