נשים קטנות
נשים קטנות (באנגלית: Little Women) הוא ספרה המפורסם ביותר של לואיזה מיי אלקוט. הספר מגולל את קורותיה של משפחה בקונקורד, עיירה סמוכה לבוסטון שבמסצ'וסטס בארצות הברית. הסיפור מתרחש בזמן מלחמת האזרחים האמריקנית ולאחריה. גיבורותיו הן ארבע האחיות מארץ׳ - מרגרט (מג) הבכורה, שחלומה הוא להקים משפחה ולקחת חלק בחברה הגבוהה, ג'וזפין (ג'ו) המרדנית והפרועה, שחלומה הוא להיות סופרת עצמאית וחופשייה, אליזבת' (בת') המוזיקלית, הצייתנית וטובת הלב, ואיימי הצעירה ביותר והמפונקת ביותר, שחלומה להיות ציירת ולחיות חיי מותרות.
 | |
| כריכת המהדורה החמישית | |
Good Wives  | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | לואיזה מיי אלקוט |
| שפת המקור | אנגלית |
| סוגה |
רומן |
| נושא |
משפחה, התנהגות אנושית, אושר, התבגרות, תלות הדדית |
| מקום התרחשות |
ווה, ניס, Quartier de Valrose, וינה, ניו יורק, פריז, היידלברג, לונדון, מסצ'וסטס |
| תקופת התרחשות |
מלחמת האזרחים האמריקנית |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה | 1868 |
| מספר עמודים | 467 (מהדורה ראשונה) |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | הוצאת י. צ'צ'יק (מהדורה ראשונה) |
| תאריך | 1954 (מהדורה ראשונה) |
| תרגום | שלמה ערב (מהדורה ראשונה) |
| מהדורות נוספות | |
| תאריך מהדורות נוספות | ראה מהדורות בעברית |
| סדרה | |
| הספר הבא |
Little Men: Life at Plumfield with Jo’s Boys |
| קישורים חיצוניים | |
| הספרייה הלאומית | 001161745, 001223095, 001223094, 001223096, 001223093, 001225217, 001842169, 002210235, 002168106, 002692548, 002903491, 002906854, 001336314, 002786654, 003758125 |
  | |
בגוף הספר מתייחסת אליו המספרת כאל ״דרמה משפחתית״. ניתן לראות בספר רומן חניכה נשי, והוא מסווג לרוב כרומן אוטוביוגרפי או אוטוביוגרפי למחצה[1][2], שבו אלקוט ביססה את דמותה של ג׳ו על עצמה.
הספר תורגם לשפות רבות וזכה לעיבודים רבים לקולנוע, טלוויזיה, רדיו, קומיקס ועוד.
רקע לכתיבת הספר
עריכהבשנת 1868, המליץ ללואיזה מיי אלקוט תומאס ניילס, המוציא לאור שלה, לכתוב ספר על בנות שיפנה לקהל קוראים רחב.[3] אלקוט התנגדה תחילה, והעדיפה לפרסם אוסף של סיפורים קצרים שכתבה. ניילס לחץ עליה לכתוב קודם את הספר על הבנות ולשכנועה נעזר באביה, עמוס ברונסון אלקוט, שקרא לה גם הוא לעשות זאת.[3]
במאי 1868, כתבה אלקוט ביומנה: "ניילס, שותפו של רוברטס, ביקש ממני לכתוב ספר בנות. אמרתי שאנסה."[4] אלקוט קבעה את התרחשות הרומן שלה בבית אורצ'רד הדמיוני, שנושא את שם מקום מגוריה בעת כתיבת הרומן: בית אורצ'רד בקונקורד, מסצ'וסטס.[3] מאוחר יותר כתבה בזכרונותיה שהיא לא חשבה שהיא יכולה לכתוב ספר מוצלח לבנות ולא נהנתה לכתוב אותו.[5] "אני ממשיכה לדשדש משם", כתבה ביומנה, "אם כי אני לא נהנית מסוג זה של דברים".[4]
בחודש יוני באותה השנה, שלחה אלקוט את תריסר הפרקים הראשונים לניילס, ושניהם הסכימו כי אלה היו משעממים. אבל אחייניתו של ניילס, לילי אלמי, קראה אותם ואמרה שנהנתה מהם.[5] כתב היד השלם הוצג לכמה בנות, שהסכימו שזה היה "נפלא". אלקוט כתבה "הן המבקרות הטובות ביותר, כך שאני בהחלט צריכה להיות מרוצה."[4] היא כתבה את "נשים קטנות" "במהירות שיא בשביל הכסף",[6] אך הצלחתו המידית של הספר הפתיעה גם אותה.
לדברי מבקרת הספרות שרה אלברט, במונח "נשים קטנות", התכוונה אלקוט למשמעותו הדיקנסית; הוא ייצג את התקופה בחייה של אישה צעירה שבו ילדות ונערות היו "חופפות" עם נשיות צעירה. כל אחת מהאחיות מארץ', גיבורות העלילה, עברה חוויה מחרידה שמזכירה לה ולקורא כי "תום הילדות" היה בעבר, וכי "בעיית האישה הבלתי נמנעת" היא כל מה שנשאר.[6] מבטים אחרים מצביעים על כך שהכותרת נועדה להדגיש את נחיתותן של נשים בהשוואה לגברים, פירוש מוקשה לאור יציאת הספר "גברים קטנים" על ידי אותה מחברת ממש. לחלופין, שם זה נועד לתאר את חייהם של אנשים פשוטים, "לא חשוב" במובן החברתי.[7]
עלילת הספר
עריכה
ארבע בנות מארץ' משתדלות לשמוח בחלקן ולהתגבר על געגועיהן לאביהן שגויס למלחמה, אך מג כועסת על הגורל שגזל את עושרה של המשפחה ומאלץ אותה לעבוד כאומנת לילדי עשירים מפונקים, כשכל רצונה ללבוש בגדי פאר ולבלות כמו חברותיה. ג'ו מתמרדת נגד ההכרח לשמש בת לוויה לדודתה זקנה הנכה והקפדנית, תפקיד הנוגד את טבעה החופשי שחורג מהאידיאל של עלמות ויקטוריאניות בנות טובים. בת', ילדת בית ביישנית ואוהבת, משתוקקת לפסנתר טוב יותר ולפנאי לנגן כאוות נפשה במקום לעזור בעבודות הבית. איימי בת הזקונים, רק רוצה שהכל יעריצו את יופייה ואת כישרון הציור שלה, ויאפשרו לה ליהנות מכל מה שלבה חפץ, בלי הגבלות. עם זאת, הארבע יודעות להעריך את חוג המשפחה האוהב והמגונן, ומוצאות דרכים להשתעשע ולבלות גם ללא מותרות. אל הוויה חמה זו הן מאמצות לחבורתן את בן השכנים העשיר, לורי, נכדו של מר לורנס מעורר האימה. ללורי לא חסר דבר במונחים חומריים, אך הוא חש ביותר בחסרון הוריו שמתו ובהיעדר חברה צעירה. הוא מורד בסבו, המשתדל לנתקו מן המוזיקה, אהבת חייו, ולנתב אותו לעסקים. הקשר, הנוצר בין שני הבתים השכנים, מיטיב עם כל שוכניהם, בייחוד כשבת' הביישנית מוצאת את דרכה אל הפסנתר המשובח בבית לורנס ואל לבו של הזקן הבודד, המתגעגע אל נכדתו שמתה בילדותה ומתנחם בחיבתה של הילדה המוזיקלית מן הבית השכן.
משברים פוקדים את המשפחה. אבי הבנות, כומר צבאי במלחמת האזרחים, נופל למשכב ואשתו נוסעת לוושינגטון לטפל בו. בהיעדרה נדבקת בת' במחלת השנית ממשפחת מהגרים חסרת-כל, שבה טיפלה בהוראת אמה. בהמשך, אחרי שכמעט נואשו מחייה, היא מתאוששת ומחלימה, אך סובלת מפגם בלב כתוצאה מסיבוך, ופגם זה יביא עליה את המוות בגיל 23.
מר ברוק, מחנכו של לורי, מתאהב במג, המשיבה לו אהבה למגינת לבה של ג'ו, החוששת מכל שינוי באורח חייהן. לדרישת הוריה של מג, ג'ון ברוק מחכה למג עד הגיעה לגיל עשרים. בהמשך השניים נישאים וחיים באושר בבית קטן לא הרחק מבית המשפחה, תוך מאבק בקשיי הסתגלות והתבגרות הכרחיים, ומגדלים את דמי-ג'ון (דמי) ודייזי, ילדיהם התאומים.
אחרי שדחתה את חיזורי לורי, האהוב עליה כאח, יוצאת ג'ו לניו יורק, לחיות שם בפנסיון של ידידת אמה, לעבוד כמחנכת לבנותיה ולטפח את הקריירה הספרותית שלה. בפנסיון היא פוגשת את מר באר, פרופסור רווק לגרמנית, ולומדת להכיר ולהעריך את חוכמתו, טוב לבו, יושרו והגינותו, כשם שהוא לומד להכיר ולהעריך את הסופרת הצעירה והשאפתנית ומטה אותה בזהירות מדרך הפרסום הקלה, שהחלה ללכת בה בכתיבת ספרות קלוקלת לעיתונות פסולת. במשך הזמן מלבלבת ידידותם לאהבה, אך שניהם מסרבים להודות בכך. ג'ו נקראת הביתה, לטפל בבת' הגוססת, והקשר ניתק. ג'ו מטפלת בבת' עד מותה ונשארת בבית עם הוריה, שקועה באבל ובדכדוך חסר תקוה.
לורי הנואש נוסע לאירופה ושם מטיל עצמו למערבולת חיי בטלה, בילוי ובזבזנות חסרי תכלית, שממנה שולפת אותו בסופו של דבר איימי, המסיירת באירופה עם משפחת דודתה ובוחנת את סיכוייה להשתלם בציור. שני הצעירים נאלצים להכיר במציאות - לורי מבין שלעולם לא יזכה באהבתה של ג'ו כפי שרצה בה ומנסה את מזלו עם איימי, ואיימי מכירה כי לעולם לא תהיה ציירת דגולה וכשרונה בינוני בלבד. עם ההשלמה ההדדית, כאשר לורי בא לנחם את איימי לאחר מותה של בת', הם מוצאים זה את זה מחדש, נישאים וחוזרים הביתה.
אל תוך שמחת השיבה וחגיגת נישואיהם של לורי ואיימי, מגיע מר באר, שבא להיפרד מג'ו לפני שיעזוב את אמריקה לבלי שוב. למעשה, ויתר על תקוותיו ואיננו מעז להציע לה את אהבתו בגלל הפרש הגיל ביניהם ובגלל מצבו הכלכלי הרעוע, אבל איננו יכול להסתלק בלי לראותה עוד פעם אחת. הוא מאמין, שג'ו עתידה להינשא ללורי ומתכוון להסתלק באופן שקט ומכובד, בלי להעמיס עליה את אהבתו המיותרת, אך ג'ו, הכנה וחסרת התחכום, מגלה לו את צערה על נסיעתו ואת אהבתה לו ותוכניותיו משתנות באחת. לאחר שירשה ג'ו מדודה מארץ' באופן מפתיע את אחוזת פלאמפילד, פרופסור באר וג'ו מקימים יחד בית ספר לנערים יתומים ועשירים כאחד ודואגים להם כאילו היו ילדיהם.
לדור הצעיר של משפחת מארץ' מוסיפים איימי ולורי (טדי, בפי ג'ו) בת פעוטה, הנקראת בת' על שם האחות שהלכה לעולמה בגיל צעיר. לג'ו ולמר באר (פרידריך) יש שני ילדים, טדי ורוב.
מהדורות בעברית
עריכה- תרגם שלמה ערב, צייר אלברט דה מי ז'וסה, הוצאת י. צ'צ'יק תל אביב, 467 עמודים, 1954. הודפס שוב בשנת 1979 בהוצאת יבנה, ובשנת 2001 בהוצאת י. אורנשטיין.
- תרגם חיים תדמון, הוצאת ש. פרידמן תל אביב, 104 עמודים, 1962.
- תרגמה עליזה נצר, הוצאת מ. מזרחי תל אביב, 48 עמודים, 1967.
- תרגם אליעזר כרמי, הוצאה מעובדת לילדים, הוצאת רביבים תל אביב, 28 עמודים. 1980.
- תרגמה טלי נתיב-עירוני, הוצאת כתר ירושלים, 519 עמודים, 1992. הודפס שוב בשנים 1993 ו-2014. (הספר בקטלוג ULI)
- תרגמה שולה מודן, מקוצר לילדים, הוצאת מודן תל אביב, 96 עמודים, 1995.
- תרגום בינה אופק, הוצאת עופרים תל אביב, 135 עמודים, 1997.
- תרגם עשי וינשטיין, הוצאת קוראים קריית גת, 93 עמודים, 2001.
- תרגום איטלה רימיני, איורים ג'ינטה, הוצאת דני ספרים תל אביב, 32 עמודים, 2002.
- תרגמה שרון פרמינגר, אייר לואיס ג'מבור, הוצאת משכל תל אביב, 636 עמודים, 2011
עיבודים
עריכהקולנוע
עריכה
מלבד הגרסאות האילמות בשנת 1917 ו-1918, נשים קטנות עובד לקולנוע חמש פעמים נוספות: על ידי ג'ורג' קיוקור ב-1933, מרווין לרוי ב-1949, גורדון הסלר ב-1978, גיליאן ארמסטרונג בשנת 1994 וגרטה גרוויג ב-2019.[1]
טלוויזיה
עריכהה-BBC הפיק ארבעה עיבודים טלוויזיוניים לספר: האחד בשנת 1950, בשנת 1958 ובשנת 1970. בדצמבר 2017 שודרה מיני-סדרה בשלושה פרקים בהפקת ה-BBC בהשתתפות אמילי ווטסון, מייקל גמבון ואנג'לה לאנסברי.
ב-1978 שודרה מיני-סדרה בשני חלקים, "נשים קטנות", בכיכובה של סוזן דיי בתפקיד ג'ו מארץ'.
בשנות השמונים הספר עובד שוב לטלוויזיה, הפעם ביפן, בגרסת האנימה. הראשונה, "Little Women" שודרה ב-1981, והשנייה - "Tales of Little women" שיצאה בשנת 1987 ושודרה בישראל בטלוויזיה החינוכית בתחילת שנות התשעים תחת השם "נשים קטנות".
מחזות זמר ואופרה
עריכההמחזמר "נשים קטנות" עלה בברודוויי בשנת 2005, ולאחר מכן יצא לסיור הופעות ברחבי ארצות הברית. ההצגה עלתה גם בסידני, אוסטרליה, ב-2008
אופרת יוסטון גרנד הזמינה וביצעה את האופרה "נשים קטנות" ב-1998, והביצוע אף שודר ברדיו ברשת NPR בארצות הברית. האופרה שודרה בטלוויזיה ב-2001, וכבר עלתה בבתי אופרה נוספים מאז הבכורה.
במה
עריכהגרסאות בנות מערכה אחת[8] כבר הופקו בארצות הברית, בריטניה, איטליה, אוסטרליה, אירלנד, סינגפור מאז 2010.
מרישה צ'מברלין גם יצרה עיבוד למחזה באורך מלא.[9]
וידאו בלוג
עריכהעיבוד מודרני של הרומן, שכותרתו "מכתבי משפחת מארץ'", הופק על ידי Cherrydale productions ומופץ על ידי Pemberly Digital ב-YouTube. ההרצה המקורית החלה ב-25 בדצמבר 2014.
תסכית רדיו
עריכהב-4 בספטמבר 2012 יצאה גרסת שמע מומחזת בהפקת Focus ב-Family Radio Theatre.[10]
רומן גרפי
עריכהבשנת 2019 יצא בעברית הרומן הגרפי ״מג, ג׳ו, בת׳ ואיימי״ בהשראת הספר. הרומן מתאר את חיי משפחת מארץ׳ בברוקלין המודרנית, כאשר אבי המשפחה חייל בצבא ארה״ב המשרת מחוץ לארה״ב. הרומן הגרפי מתאים לחלק הראשון של הספר.
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- שי רודין, "'אל תסתגרי רק מפני שאת אשה': על פמיניזם רדיקלי, ליברלי ומטריאליסטי ברומן נשים קטנות ללואיזה מיי אלקוט". ספרות ילדים ונוער, חוברת 133, יולי 2012, עמ' 56–75.
קישורים חיצוניים
עריכה
- לואיזה מיי אלקוט, נשים קטנות, בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- לואיזה מיי אלקוט, פותחים ספר: נשים קטנות, באתר הארץ, 12 בינואר 2011
- אריאנה מלמד, מה נשים רוצות?, באתר ynet, 30 בינואר 2004
- נטע גורביץ', ספר משלך, באתר ynet, 18 בינואר 2011
- לילך וולך, על נשים ועל בנות: על התרגום החדש של "נשים קטנות", באתר וואלה, 7 בפברואר 2011
- אריאנה מלמד, אשה בורחת מתקופה, באתר ynet, 16 בפברואר 2011
- מאשה צור-גלוזמן, "נשים קטנות" מאת לואיזה מיי אלקוט, כנגד ארבע בנות, באתר הארץ, 9 במרץ 2011
- מרית בן ישראל, על הספר הזה, "נשים קטנות", אוגוסט 2014
- נשים קטנות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ Cullen Sizer, Lyde (2000). The Political Work of Northern Women Writers and the Civil War, 1850-1872. Univ of North Carolina Press. p. 45. ISBN 9780807860984.
- ^ Reisen, Harriet (2010). Louisa May Alcott: The Woman Behind Little Women. Macmillan. ISBN 9780312658878.
- ^ 1 2 3 Cheever, Susan (2011). Louisa May Alcott: A Personal Biography. Simon and Schuster. ISBN 978-1416569923.
- ^ 1 2 3 Madison, Charles A. (1974). Irving to Irving: Author-Publisher Relations 1800–1974. New York: R. R. Bowker Company. ISBN 0-8352-0772-2.
- ^ 1 2 Matteson, John (2007). Eden's Outcasts: The Story of Louisa May Alcott and Her Father. New York: W. W. Norton & Company. ISBN 978-0-393-33359-6.
- ^ 1 2 Elbert, Sarah (1987). A Hunger for Home: Louisa May Alcott's Place in American Culture. New Brunswick: Rutgers University Press. ISBN 0-8135-1199-2.
- ^ Little Women-Foreword. HarperCollins UK. 2010. p. vi. ISBN 9780007382644.
- ^ Murphy, Gerald P. "Little Women". Lazy Bee Scripts.
- ^ "Little Women (full-length)". Playscripts.com.
- ^ "Little Women (Audio Drama) by Focus on the Family Radio Theatre on iTunes". iTunes.