נשיקת יד היא התנהגות טקסית של איחולי ברכה וביטוי כבוד. יוזם ההתנהגות, האדם המקבל את האיחולים, מושיט את ידו כאשר כף היד מופנית כלפי מטה. המאחל, קד קידה אל האדם המושיט את ידו ומקרב שפתיו אל פרקי אצבעות היד המושטת, בעודו אוחז בקלות את היד. במסורת המודרנית אין מגע בין השפתיים לבין היד המושטת. התנהגות זו קצרה, ומסתיימת בתוך פחות משנייה.

סגן נשיא ברזיל, חוזה אלנסר, מנשק את ידו של הארכיבישוף של ברזיל בשנת 2003

בעידן המודרני עריכה

נשיקת יד שאותה מציעה אשה לגבר (הגבר הוא שמנשק את היד המושטת) היא התנהגות המבטאת נימוס קפדני ובו בדרך כלל האשה היא בעלת מעמד חברתי גבוה יותר, או שווה, למעמדו של הגבר המנשק. סרוב לנשק יד מושטת היא התנהגות המבטאת חוסר נימוס.

במאה ה-21 הפכה נשיקת היד להתנהגות נדירה המוגבלת למעמדות גבוהים ושמרנים, ובחוגים דיפלומטים. לדוגמה, נשיא צרפת בעבר, ז'אק שיראק הפך את נשיקת היד לאחד מסימני ההיכר של התנהגותו. למרות שנשיקת היד נעלמה כמעט לחלוטין מגינוני הנימוס המקובלים ברוב מדינות אירופה, היא נפוצה יותר במדינות מרכז אירופה, במיוחד באוסטריה, הונגריה, פולין, טורקיה, ורומניה. בטורקיה נשיקת יד היא הדרך המקובלת לברך אנשים זקנים משני המינים, לאחר הנשיקה המברך ישים את ידו של המבורך על מצחו.

בכנסייה הקתולית, המאמין הפוגש באפיפיור או קרדינל, ואף איש כמורה בדרגה נמוכה יותר, ינשק את הטבעת שעל אצבע ידו. אף שכיחותו של מנהג זה פחתה בחוגים מסוימים של הכנסייה והוא נפוץ במיוחד בקרב התרבויות המזרח תיכוניות, הבולטת שבהן היא התרבות האיטלקית. לעיתים המאמין בכנסייה ישלב את נשיקת היד שעליה טבעת, עם כריעת ברך שמאל, כביטוי נוסף של כבוד לאיש הכמורה. בתגובה, איש הכמורה עשוי להניח את ידו במחווה אבהית על ראשו של המאמין, או אפילו לברכו תוך התוויית אות הצלב בידו. בכנסייה הקתולית מקובל אף שהמאמינים מנשקים את ידו של איש כמורה שזה עתה הוסמך לכהונתו.

בישראל נשיקת יד לרבנים וצדיקים היא נוהג מקובל בקרב יהודים יוצאי יהדות ארצות האסלאם, ונוהג שכמעט אינו קיים בקרב יהודים יוצאי יהדות אשכנז. אם כי עדיין נמצא בקרב קהילות יוצאי רומניה.

בעבר עריכה

בעבר הייתה נפוצה נשיקת יד באירופה החל מהמאה ה-17, בתור מחוות כבוד כלפי אדם רם מעלה, נוהג שכמעט ולא השתמר היום, אך נפוץ יותר במזרח אירופה.

ישנו תיעוד של נשיקת יד בחליפה האסלאמית במאה השביעית.

כמו כן, במדרש מופיעה אמרה של רבן שמעון בן גמליאל, שמונה שלשה דברים בהם הוא משבח את בני המזרח, וביניהם: "שאין נושקין בפה אלא ביד"[1], שייתכן ומתייחסת גם היא למחווה.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא נשיקת יד בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ במדבר רבה, י"ט, ג'