נתנאל וסט
נתנאל וסט (באנגלית: Nathanael West; 17 באוקטובר 1903 - 22 בדצמבר 1940) היה סופר ותסריטאי יהודי-אמריקאי הידוע בעיקר בשל שני הרומנים "גברת לבבות בודדים" ו"יומו של הארבה" שתיארו את מצבה העגום של אמריקה בשנות השלושים.
 | |
| לידה |
17 באוקטובר 1903 ניו יורק, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
21 בדצמבר 1940 (בגיל 37) אל סנטרו, ארצות הברית |
| שם לידה | נתנאל ון וולנסטין ויינשטיין |
| מדינה |
ארצות הברית |
| לאום | אמריקאי |
| מקום קבורה |
בית עלמין הר ציון - ניו יורק |
| עיסוק | סופר ותסריטאי |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת בראון |
| שפות היצירה |
אנגלית |
| תחום כתיבה | ספרות, תסריטאות |
| זרם ספרותי | מודרניזם, אקספרסיוניזם |
| יצירות בולטות | "גברת לבבות בודדים", "יומו של הארבה" |
| הושפע מ | ה. ל. מנקן, פיודור דוסטויבסקי |
| השפיע על | פלאנרי אוקונור |
| בן או בת זוג |
Eileen McKenney |
  | |
שנותיו הראשונות
עריכהנתנאל וסט נולד בשם נתנאל ון וולנסטין ויינשטיין בניו יורק להורים יהודים ממוצא ליטאי. וסט לא גילה עניין רב בלימודיו, הוא נשר מהתיכון והתקבל לאוניברסיטת טאפטס על ידי זיוף גיליון הציונים שלו, ולאחר שהועף מטאפטס הצליח להתקבל לאוניברסיטת בראון על ידי כך שהשתמש בגיליון הציונים של סטודנט אחר בטאפטס ששמו גם היה נתן ויינשטיין. למרות שלא התעניין בלימודיו בבראון, וסט קרא הרבה מאוד והחל להיות מעורב במגזין הספרותי של האוניברסיטה. חוסר הכושר הגופני של וסט זיכה אותו בכינוי האירוני "פֶפ" ("pep" - "מֶרֶץ") ובמקרה מסוים, לאחר שלא הצליח לתפוס כדור במהלך משחק בייסבול חשוב בו כולם הימרו על התוצאה, נרדף על ידי הקהל כולו, תוך שהם מניפים מחבטים, מקלות ואבנים. באוניברסיטה פגש וסט את ס.ג. פרלמן, שנהיה לחברו הטוב ביותר (שניהם, כיהודים, לא יכלו להתקבל לאחוות של האוניברסיטה) ולאחר מכן אף הפך לגיסו לאחר שהתחתן עם אחותו של וסט.
לאחר שסיים את לימודיו בקושי בילה שלושה חודשים בפריז ובשלב זה שינה את שמו לווסט. הוא שב לניו יורק ועבד בכמה עבודות מזדמנות, בהן גם כמנהל מלון קנמור במנהטן, שם נתן לכמה מחבריו הסופרים, כמו דשיל האמט, להתארח בחינם.
כתיבתו
עריכהספרו הראשון של וסט, חיי החלום של בלזו סנל (The Dream Life of Balso Snell), אותו תכנן עוד בלימודיו, מציג את סיפורו של בחור צעיר המחפש משמעות בסדרה של מפגשים סוריאליסטים עם מבחר דמויות, כולן בצורה כזו או אחרת של סופרים המחפשים קהל, בתוך קרביו של הסוס הטרויאני. כתב היד נדחה פעמיים עד שנתקבל לבסוף, בעיקר בשל המלצתו של ויליאם קרלוס ויליאמס, על ידי מו"ל פריזאי שהוציא את הספר לאור בניו יורק במהדורה של 500 עותקים. הספר לא נמכר היטב ולא הודפס שנית במהלך חייו של וסט.
ספרו השני, גברת לבבות בודדים (Miss Lonelyhearts) עוסק בעיתונאי שכותב את טור העצות בעיתון יומי גדול בניו יורק (תחת השם גברת לבבותבודדים, למרות היותו גבר), ומקבל מדי יום אינספור מכתבים מקוראים מיואשים, הגורמים לו לפתח תסביך ישו, ולחוש שעליו להציל אותם, עיקר הסיפור עוסק במערכת היחסים בינו לבין העורך שלו אשר משמש מעין מפיסטופלס עבורו. בשל גישתו הצינית לחיים ולאפשרות הגאולה הספר נתפס כניהיליסטי בבסיסו, ומשלב בתוכו השפעות רבות החל מהאקספרסיוניזם, דרך מבחר טקסטים על מיסטיקה נוצרית ויהודית, וכלה באחים קרמזוב של פיודור דוסטויבסקי. הספר בקושי נמכר כשהודפס לראשונה מאחר שימים ספורים לאחר שיצא לאור המו"ל פשט את הרגל ולא יכל להפיץ את הספר ולמרות שזכה לביקורות חיוביות מאדמונד ווילסון וארסקין קלדוול, כשהודפס מחדש כעבור חודשיים על ידי מו"ל אחר כבר לא היו לו קונים. כיום הספר נחשב לאחת מיצירות המופת של הספרות האמריקאית, ויחד עם "יומו של הארבה" מהווה את פסגת היצירה של וסט.
הספר עובד לקולנוע ב-1933 וב-1958 ולטלוויזיה ב-1983.
ב-1933 החל וסט לעבוד בהוליווד כתסריטאי, ובמקביל המשיך לכתוב את ספריו. ספרו השלישי מיליון עגול: פירוקו של למואל פיטקין (A Cool Million: The Dismantling of Lemuel Pitkin) הוא פרודיה על כתיבתו של הוראציו אלגר ועל החלום האמריקאי המטיף לעבודה קשה ויושר. הסיפור דומה לקנדיד של וולטר בכך שהוא מציג את האופטימיות של הדמות הראשית באופן סאטירי. כפי ששם הספר מרמז, למואל פיטקין אכן "מפורק" במהלך הסיפור, חלק אחר חלק. כדמות שלומיאל טיפוסית, פיטקין נקלע למבחר מצבים בהם הוא נשדד, מרומה, נאסר ללא סיבה, מוכה ומנוצל. בטי פרייל, אהובתו בסיפור, נאנסת, מוכה, ונמכרת לזנות. במהלך הסיפור פיטקין מאבד את עינו, שיניו, אגודלו, קרקפתו, רגלו, ולבסוף גם את חייו. עם מותו הוא מוצג כקדוש מעונה על ידי מפלגה פאשיסטית המשתלטת על ארצות הברית. כשהספר יצא לאור ב-1934 הוא זכה לביקורות מעורבות ומכירות דלות. למרות שרוב המבקרים בזמנו ראו בספר כפרודיה ישירה מדי מכדי שיהיה לו ערך ספרותי כלשהו, אחרים ראו בו דוגמה מוקדמת של פוסטמודרניזם. המבקר האמריקאי הרולד בלום ראה בספר זה כאחד מהחשובים של המאה העשרים ומצא דמיון רב בין הרטוריקה של המפלגה הפאשיסטית המנצלת את פיטקין לבין זו של נשיאי ארצות הברית כמו רונלד רייגן.
בזמן שהותו בהוליווד וסט כתב את ספרו האחרון, יומו של הארבה (The Day of the Locust), שעסק במתרחש בשולייה של תעשיית החלומות ההוליוודית, ולמרות שנכתב לפני יותר משישים שנה, עדיין נחשב לספר הטוב ביותר שנכתב על הוליווד. הספר מתמקד בצייר צעיר בשם טוד הקט שבא להוליווד לעבוד באיור רקעים ומתאהב בנערה בשם פיי גרינר השואפת להיות כוכבנית. דמויות אחרות בספר כוללות את אביה של פיי אשר היה בעברו מופיע בוודוויל, אייב קוסיץ' הגמד התוקפן, והומר סימפסון (אין קשר לדמות המצוירת) התמים שבא ללוס אנג'לס כדי לחיות חיים שקטים ונסחף במערבולת שפיי גרינר יוצרת סביבה. לאורך כל הסיפור טוד הקט, הרואה את עצמו צייר מוכשר, מתכנן לצייר את יצירת המופת שלו, "שריפתה של לוס אנג'לס", שתכלול את דמויותיהם של חבריו, כמו גם את האנשים הרבים שהוא רואה משוטטים ברחובות, שעל פי הגדרתו, "באו לקליפורניה כדי למות." הספר פורסם ב-1939 אך לא זכה לתהודה ולא נמכר. (הספר זכה לגרסה קולנועית בבימויו של ג'ון שלזינגר.) בשנים לאחר מותו של ווסט החל המוניטין שלו לצבור תנופה, בייחוד עם פרסום מהדורה של כל כתביו ב-1957 ,עם הקדמה מיוחדת של המבקר החשוב אדמונד ווילסון. כיום, בניגוד לאלמוניותו היחסית בחייו, מוחזק ווסט כאחד מחשובי הסופרים בכאמריקה.
וסט תרם את כתיבתו לשישה עשר סרטים שהופקו, ביניהם שלושה בהם זכה לקרדיט כתסריטאי היחיד, וכן עבד על תסריטים וסיפורים רבים שלא יצא מהם דבר. כמו כן כתב שני מחזות - אחד בשיתוף עם ס.ג. פרלמן (שהיה לגיסו) -"סטיבן התם",שלא הופק; ואחד עם ג'וזף שרנק- "צייד מוצלח", מחזה אנטי-מלחמתי שהקדים זמנו וירד מן הבמה לאחר שתי הצגות בלבד.
מותו
עריכהב-1940 התחתן וסט עם חברתו איליין מק'קני ועבר איתה לבית חדש בצפון הוליווד. בתקופה זו נהג לצאת למסעות ציד רבים, לעיתים עם ויליאם פוקנר. במהלך מסע ציד אחד במקסיקו וסט שמע את החדשות על פטירתו של ידידו פ. סקוט פיצג'רלד מהתקף לב. וסט, אשר היה ידוע בקרב חבריו כנהג בלתי זהיר, מיהר להגיע להלוויה ובצומת באזור אל סֶנטרו בקליפורניה עבר בתמרור עצור והתנגש במכונית אחרת. הוא ואשתו נהרגו בתאונה. וסט נקבר בבית קברות יהודי בקווינס שבניו יורק עם האפר של אשתו בארונו.
ספריו בעברית
עריכהשניים מספריו של נתנאל וסט ראו אור בתרגום לעברית.
- יום הארבה, תרגום - אריה קרישק, הוצאת זמורה ביתן-מודן, 1980.
- גברת לב בודד, תרגום - חיים גליקשטיין, הוצאת זמורה ביתן מודן, 1983.
מקורות
עריכה- Martin, Jay, Nathanael West: The Art of His Life. New York: Farrar, Straus & Giroux, 1970
- West, Nathanael. Novels & Other Writings. New York: The Library of America, 1997
קישורים חיצוניים
עריכה- שלושת הפרקים הראשונים של "יומו של הארבה" - מאת נתנאל וסט; תרגום: שי אזולאי.
- על כתביו של נתנאל וסט - ספריית אמריקה. (באנגלית)
- "יום הארבה" - מאמר על הספר מאת שמעון גלבץ
- נתנאל וסט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- נתנאל וסט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
נתנאל וסט (1903-1940), דף שער בספרייה הלאומית
נתנאל וסט, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
