פתיחת התפריט הראשי

פרנסיס סקוט פיצג'רלד

סיפר אמריקאי

פרנסיס סקוט קי פיצג'רלדאנגלית: Francis Scott Key Fitzgerald;‏ 24 בספטמבר 189621 בדצמבר 1940) היה סופר אמריקאי ממוצא אירי. יצירותיו עסקו בעיקר בשנות ה-20 של המאה ה-20, ושקפו את חיי הזוהר והשפע של דור הג'אז. על אף שזכה להצלחה פופולרית בימי חייו, רק לאחר מותו הוא נחשב לאחד הסופרים האמריקאים הבולטים במאה ה-20, כמו גם לדוברו של "הדור האבוד" - אמריקאים שנולדו בשנות ה-90 של המאה ה-19 והתבגרו במהלך מלחמת העולם הראשונה.

פרנסיס סקוט פיצג'רלד
Francis Scott Fitzgerald
פרנסיס סקוט פיצג'רלד, 1921
פרנסיס סקוט פיצג'רלד, 1921
לידה 24 בספטמבר 1896
סיינט פול, מינסוטה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 21 בדצמבר 1940 (בגיל 44)
הוליווד, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופר, מחבר רומנים, כותב סיפורים קצרים, תסריטאי עריכת הנתון בוויקינתונים
בן/בת זוג זלדה פיצג'רלד עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים פרנסיס סקוט פיצג'רלד עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים St. Paul Academy and Summit School, Nardin Academy, אוניברסיטת פרינסטון עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות גטסבי הגדול עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה היכל התהילה של ניו ג'רזי עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה חתימה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פיצג'רלד פרסם ארבעה רומנים וכתב אחד נוסף, שלא פורסם בחייו. הוא כתב גם עשרות סיפורים קצרים, שחלקם הגדול עוסקים בבעיות גיל הנעורים ובייאוש שהיו אופייניים לתקופתו. ספרו המפורסם ביותר, שנלמד גם היום בבתי ספר ואוניברסיטאות הוא "גטסבי הגדול". הספר דורג במקום הרביעי של רשימת הספרים הטובים בעולם[1]

ביוגרפיהעריכה

נעוריו ותחילת דרכועריכה

פיצג'רלד נולד בסיינט פול, מינסוטה למשפחה קתולית מהמעמד הבינוני הגבוה. הוא נקרא על שם קרובו המפורסם פרנסיס סקוט קי (מחבר ההמנון האמריקאי "הדגל זרוע הכוכבים"). אביו, אדוארד, היגר לארצות הברית מאירלנד בתום מלחמת האזרחים האמריקאית, ותואר כ"ג'נטלמן שקט עם נימוסים דרומיים נהדרים". אמו, מארי, הייתה בת למהגר אירי עשיר. אדוארד היה בן דוד מדרגה שנייה של מרי סוראט, שהוצאה להורג ב-1856 בגין קשירת קשר להתנקש באברהם לינקולן.[2]

סקוט פיצג'רלד בילה את העשור הראשון בחייו לסירוגין, בבאפלו שבניו יורק ובמערב וירג'יניה, שם עבד אביו בחברת פרוקטור אנד גמבל. הוריו שלחו אותו לבתי ספר קתוליים, שם הוכיח כישורים אינטליגנטים גבוהים והתעניינות הולכת וגוברת בספרות. עקב פיטורי אביו מעבודתו שבה המשפחה למינסוטה בשנת 1908.

כשהיה בן 13 פרסם את יצירתו הראשונה, סיפור מתח, בעיתון בית הספר. בגיל 15 החל ללמוד בבית ספר קתולי יוקרתי בניו ג'רזי, שם גם שיחק בנבחרת הכדורגל של בית הספר. אחד הכמרים של המוסד הבחין בכשרון הכתיבה של פיצג'רלד ועודד אותו לטפח את הקריירה הספרותית שלו.[3] ב-1913 התקבל לאוניברסיטת פרינסטון, אך נכשל כבר ביום הראשון בהוכחת כישורי הספורט שלו, ולכן המשיך ביתר שאת לטפח את עתידו הספרותי. באוניברסיטה התיידד עם אדמונד וילסון וג'ון פיל בישוף, לימים סופרים ומבקרי ספרות. הוא הפך לדמות פופולרית במועדונים החברתיים של האוניברסיטה, אך לאחר כישלון פרשיית אהבים ותשובה שלילית מהוצאת ספרים בניסיונו להוציא לאור רומן שכתב, הוא עזב את הלימודים והתגייס לצבא בשנת 1917, השנה שבה נכנסה ארצות הברית למלחמת העולם הראשונה[4] . תוך זמן קצר הסתיימה המלחמה ופיצג'רלד שוחרר טרם נשלח לאירופה.

זלדהעריכה

  ערך מורחב – זלדה פיצג'רלד

אשתו של פיצג'רלד, זלדה, השפיעה עליו רבות וניתן למצוא את השראתה בדמויות רבות בספריו.[4]

הם נפגשו עוד בהיותו בצבא, כשהיא נערה בת 18, שהייתה בתו של שופט בבית המשפט העליון באלבמה. תוך זמן קצר הם התארסו, אך תחילה ביטלה זלדה את אירוסיהם. היא נישאה לו בסופו של דבר ב-1920, שבוע אחד לאחר פרסומו המצליח של ספרו הראשון: "בואכה גן עדן" (This Side of Paradise). בשנת 1921 נולדה בתם, פרנסיס "סקוטי".

הזוג נדד בין ארצות הברית ופריס. בשנת 1930 אובחנה זלדה כסובלת מהפרעה דו קוטבית ואושפזה בבית חולים בשווייץ, ולאחר מכן בקליניקה בבלטימור ובמוסדות אשפוז אחרים.

אישיותה העזה של זלדה באה לידי ביטוי בכתיבתו, והוא אף ציטט בעבודתו פסקאות שלמות מיומניה, ככל הנראה. בסקירה מבודחת בעיתון "ניו-יורק טריביון" היא הזכירה זאת: "נדמה לי שאני מזהה באחד הדפים קטע מן היומן הישן שלי, שנעלם בצורה מסתורית לאחר נישואי, וכמו כן קטעי מכתבים שלמרות שנערכו משמעותית, נשמעים לי מוכרים בצורה מעורפלת. לאמיתו של דבר, מר פיצג'רלד - נדמה לי שכך כותבים את שמו - נדמה שפְּלַגְיָאט מתחיל בבית".[5]

עידן הג'אז והמעבר להוליוודעריכה

 
סקוט וזלדה פיצג'רלד בדלווד, 1921

שנות ה-20 היו לעשור המשפיע ביותר על התפתחותו הספרותית של פיצג'רלד. הרומן השני "היפה והארור" אשר ראה אור ב-1922, הראה בשלות ספרותית רבה יותר בהשוואה ל"בואכה גן עדן" שנחשב בוסרי יחסית, לדעת מבקרים רבים. ספרו גטסבי הגדול, שרבים רואים בו את הישגו הספרותי הגדול ביותר, יצא לאור ב-1925. פיצג'רלד נסע מספר פעמים לאירופה, בין היתר לריביירה הצרפתית ולפריז, שם התיידד עם רבים מבני הקהילה האמריקאית הגולה ובייחוד עם ארנסט המינגוויי. בהקדמה לפרק העוסק בפיצג'רלד בספר "חגיגה נודדת",[6] כתב המינגוויי: "כשרונו היה טבעי כתבניות קישוט שצוירו על ידי האבק על כנפי הפרפר." עם כל זאת הוא לא חיבב את זלדה, כינה אותה ביומניו אישה לא שפוייה, וטען שהיא זו שמעודדת את שתייתו, כדי שינטוש את כתיבת הרומן שעסק בו ויתעסק יותר בפרסום סיפורים קצרים לעיתונים שתרמו לפרנסתם.

פיצג'רלד וזלדה הרבו להתהולל, לשתות לשכרה ולהופיע בכל טורי הרכילות בתקשורת. ערב אחד קפצו היישר מגג המונית אל תוך מימי המזרקה של מלון פלאזה בשדרה החמישית.[7] "אני נזכר", כתב אחרי שנים רבות, "שיום אחד אחרי הצהריים, כשנסעתי במונית בין בניינים גבוהים מאוד, מתחת לשמיים סגולים-וורודים, צווחתי, מפני שהיה לי כל מה שהתאוויתי אליו וידעתי שלעולם לא אהיה עוד מאושר כל כך".בספרו "היפה והארור" הוא כתב: היה זה דור האמנות, היה זה דור השפע והיה זה דור הסאטירה. באותה התקופה כבר קנה פיצג'רלד את שמו בין הסופרים המצליחנים.

לאחר אשפוזה של זלדה עבר פיצג'רלד להוליווד ועבד שם כתסריטאי ומחבר סיפורים קצרים. הוא עצמו הגדיר את עבודתו בהוליווד כמעין סופר להשכיר שכותב ספרות זולה. בהוליווד הוא הכיר את שיילה גרהאם, עיתונאית ידועה, וחי איתה עד מותו.

מותועריכה

פיצג'רלד סבל מבריאות לקויה במשך כל שנותיו כבוגר, בין השאר עקב שתייה מרובה של משקאות אלכוהוליים. כמו כן סבל משחפת, ועבר מספר התקפי לב סמוך לגיל 40. הוא הלך לעולמו לאחר התקף לב שממנו לא החלים.

יצירתועריכה

סקוט פיצג'רלד פיצח בספריו את הדי אנ. איי של תקופתו, טוען אירי ריקין.[7] הוא עצמו חי את החיים שכתב עליהם, והדבר הקל על כתיבתו. בני הדור שלו, שלאחר מלחמת העולם הראשונה, שכונו בני הדור האבוד, רצו לחיות את החיים עד כלות; הם קיצרו את השמלות והשיער, החליפו את הכינור בסקסופון, שנאו את הקומוניסטים ורקדו צ'ארלסטון במסיבות חשק. פיצג'רלד חווה את החיים האלו וכתב עליהם לאחר התפכחותו משכרונם.

ב"גטסבי הגדול", ספרו המפורסם ביותר, חושף הסופר את ריקנותם של החיים הללו, את הסגידה לכסף, לידוענים, לחיים ההוללים. פיצג'רלד כותב בספר מעין סאטירה נוקבת על אורח החיים החדש באמריקה שרודף אחר המצליחנות ומטה עורף לערכים הישנים. הוא חושף את הניגוד הדיכוטומי לבין הזוהר והנוצץ ובין היאוש, השעמום והצביעות של גיבורי הספר, שכשרונם הגדול הוא הרס עצמי במירוץ תמידי אחר סיפוקים מהירים.

הספר ספוג בליריקה יפה, ומהווה שיקוף ריאליסטי מושלם של דור הג'אז עם החתירה התמידית שלו לאהבה ולהגשמת החלום האמריקני.[4]

ב"ענוג הוא הלילה" מנפץ הסופר אגדה רומנטית על חייהם של הזוג סקוט וזלדה פיצג'רלד. הועם זוהרו של הסופר ההולל, כספו התנדף ואמריקה מחפשת כוכב חדש. הספר מתאר פסיכיאטור שנישא לאחת ממטופלותיו ומאבד את שפיותו שלו במהלך החלמתה. שנותיהם המשותפות האחרונות של סקוט וזלדה לא היו קלות בלשון המעטה, והספר חושף זאת.[7]

על השנייות הזו שקיימת בספריו, בין הרצוי והמצוי, ניתן ללמוד גם מהפתיח בספר מאמרים שכתב: The Crack-up, "המבחן לכל תבונה עליונה הוא היכולת לחשוב באותו זמן על שני רעיונות מנוגדים ועדיין לשמור על היכולת לתפקד . [...] עליך להיות מסוגל להבין שהדברים הם חסרי תקווה ועם זאת להיות נחוש בדעתך לשנותם"[8]

סקוט פיצג'רלד הצליח לתת ביצירתו תמונה כוללת של החיים המודרניים באמריקה. הוא לא התמקד רק בזווית הראייה של מעמד אחד, אלא השתדל לשלב בין מגוון מאפיין של פרטים מכל המעמדות, שנבעו מכושר הבחנה מעולה של סופר.[9] בכך הוא יצר השוואה בין הקיום החברתי האמריקני לזה של העולם כולו, תוך כדי נקיטת 3 טכניקות מבט מודרניות: ריאליזם, מודרניזם ואקזיסטנציאליזם.

חניתה עשתאי טוענת שפיצג'רלד בחר בספריו לעסוק בחברה הגבוהה, כי היה מודע להשלכות הפסיכולוגיות שיש לשיטה הכלכלית על הפרט ועל החברה. הוא נזקק לתאר את הבורגנות כדי להבליט את מה שראוי לבוז שלו כלפיה. הוא העלה בספריו את המונחים עושר, הצלחה, חירות אנושיות ואהבה, כדי שיוכל להדגיש את המרד שלו, את אי השתייכותו. ספריו, המלאים בגיבורים שרודפים כוח, ממון ותהילה, מהווים, לדעתה, מעין כתב האשמה לעידן המודרני, ובעיקר לחברה האמריקאית.[10]

הספרים שתורגמו לעבריתעריכה

  • ענוג הוא הלילה, תרגום - אסתר כספי, הוצאת עם עובד, 1973.
  • ענוג הוא הלילה, תרגום - חוה כפרי, הוצאת אוריון, 2016.
  • גטסבי הגדול, תרגום - גדעון טורי, ספרי סימן קריאה, מפעלים אוניברסיטאיים להוצאה לאור, 1973. תרגום נוסף - ליאור שטרנברג, הוצאת אחוזת בית, 2013.
  • הטייקון האחרון, תרגום - אהרון בר, הוצאת לוין-אפשטיין ומודן, 1975. תרגום נוסף - אורי בלסם, הוצאת זמורה-ביתן, 1991.
  • באכה גן עדן, תרגום - טוביה אורנן, הוצאת צ'ריקובר, 1977.
  • היפה והארור, תרגום - טוביה אורנן, הוצאת צ'ריקובר, 1979.
  • העשור האבוד וסיפורים אחרים, תרגום - אורי בלסם, הוצאת זמורה-ביתן, 1988.
  • יהלום גדול כמו הריץ וסיפורים אחרים, תרגום - דפנה לוי, הוצאת זמורה-ביתן, 1992.
  • ברניס מסתפרת וסיפורים אחרים, תרגום - דפנה לוי, הוצאת זמורה-ביתן, 1993.
  • סיפורי פט הובי, תרגום - דפנה לוי, הוצאת זמורה-ביתן, 1994.
  • הו מכשפה אדמונית!, תרגום - ניצה פלד, הוצאת נהר ספרים, 2017.
  • אהבה בלילה, השחיינים, תרגום - רעיה ג'קסון, הוצאת נהר ספרים, 2018.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ The Greatest Books
  2. ^ Matthew Joseph Bruccoli and Scottie Fitzgerald Smith, Some Sort of Epic Grandeur: The Life of F. Scott Fitzgerald, (Columbia, SC: University of South Carolina Press, 2002),.
  3. ^ Biography.com
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 Britannica.com
  5. ^ מתוך Zelda Fitzgerald: The Collected Writings, 388
  6. ^ תרגמה רחל פן, פן הוצאה לאור-ידיעות אחרונות-ספרי חמד, 2007
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 אירי ריקין, "על החיים המופלאים, העמוסים והעצובים של פ. סקוט פיצג'רלד", וואלה ניוז, 14 במאי 2013
  8. ^ ראו בוויקיפדיה האנגלית: The Crack-up. "שבר כלי" הוא מאמר שפרסם פיצג'רלד בשנת 1932. לטקסט המאמר ראו: "איך נסדקתי בטרם עת", הארץ, 15 במרץ 2013
  9. ^ English Language and Literature Studies; Vol. 5, No. 2; 2015, F. Scott Fitzgerald’s Unique Literary and Writing Style
  10. ^ חניתה עשתאי, "זאת הטרגדיה שלי. אני מקבל כל מה שאני רוצה ועכשיו אין לזה ערך", הארץ, 25 באוקטובר 2005