סולומון גולדשטיין
סולומון לזרוב גולדשטיין (בבולגרית: Соломон Лазаров Голдщайн; 25 במאי 1884 – 14 במאי 1968)[1] היה פוליטיקאי בולגרי ממוצא יהודי.
 | |
| לידה |
25 במאי 1884 שומן, נסיכות בולגריה  |
|---|---|
| פטירה |
14 במאי 1968 (בגיל 83) מוסקבה, ברה"מ |
| מדינה |
בולגריה |
  | |
ביוגרפיה עריכה
גולדשטיין נולד בעיר שומן, עיר בחלקה המזרחי של נסיכות בולגריה למשפחה יהודית. הוא היה חבר במפלגת הפועלים הבולגרית הסוציאל-דמוקרטית (סוציאליסטים צרים) (אנ') בין השנים 1906–1913. בזמן מלחמת הבלקן הראשונה הוא התנדב למיליציה מקדונית. לאחר המלחמה הוא היגר לצרפת, שם הוא הצטרף אל המחלקה הצרפתית של אינטרנציונל הפועלים. בצרפת הוא עבד במפעל רנו ושם התוודע למשנת הבולשביזם. ב-1915 הוא עבר מצרפת לציריך. בציריך הוא הכיר והתיידד עם ולדימיר לנין, מנהיגה העתידי של מהפכת אוקטובר ב-1917. בתקופת שהותו בשווייץ הוא היה בין המשתתפים הראשיים בייסודה של המפלגה הקומוניסטית השווייצרית (אנ')[2].
לזמן מה הוא שהה במוסקבה, ממאי 1919 עד פברואר 1920 הוא היה נציגה של המפלגה הבולשביקית בבולגריה. בתפקיד זה הוא מתח ביקורת על ה"פסיביות" של הקומוניסטים הבולגרים תחת דימיטר בלגואב, ותמך במאמצים של מספר פלגים מן השמאל הקיצוני לאלץ את המפלגה הבולגרית לפעול באמצעות פעולות טרור, כגון רצח שר הפנים מיכאיל טאקב בינואר 1920. בבולגריה, גולדשטיין פעל גם כעיתונאי בעיתונות שמאל. בעלון אשר הוא חתם בשם "סלבי זידרוב", גולדשטיין מתח ביקורת על המפלגה הקומוניסטית הבולגרית על אי-יכולתה להפוך את מרד החיילים ברדומיר ב-1918 למהפכה קומוניסטית כלל-ארצית[2].
ב-1920 שב לברית המועצות והיה פעיל בקומינטרן עד 1921. בין השנים 1922–1924 עבד גולדשטיין בצירות הסובייטית בבירת אוסטריה, וינה. לטענתו של אאורל פלסרי, היסטוריון ומנהל של הספרייה הלאומית של אלבניה גולדשטיין היה המוח מאחורי מהפכת יוני של 1924 באלבניה. ב-1924 הארגון המהפכני הפנים-מקדוני נכנס למשא ומתן עם הקומינטרן לגבי שיתוף פעולה עם קומוניסטים בדבר ייסוד תנועה מקדונית מאוחדת. גולדשטיין היה פעיל בחתימת מניפסט מאי, אשר נחתם בווינה, במניפסט זה הוצגו מטרותיה של תנועת השחרור המקדונית המאוחדת.
לאחר מותו של לנין ב-1924 צידד גולדשטיין באופוזיציה השמאלית של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות, אולי בהשפעתו של אדולף יופה. כתוצאה מכך, הפך גולדשטיין היה ליעד לטיהורי יוזף סטלין ונרדף פוליטית מ-1936 ועד שיקומו ב-1956. הוא נפטר במוסקבה ב-14 במאי 1968.
הערות שוליים עריכה
- ^ Международная деятельность В.И. Ленина: Защита завоеваний социалистической революции 1919-1920, Автор Михаил Иванович Труш, Издател Политиздат, 1988, ISBN 5-250-00115-7, стр. 368.
- ^ 1 2 Troebst, Stefan (2007). Das makedonische Jahrhundert: von den Anfängen der nationalrevolutionären Bewegung zum Abkommen von Ohrid 1893-2001; ausgewählte Aufsätze. Oldenbourg Wissenschaftsverlag. pp. 78–83.