קרב דוברו פולה
קרב דוברו פולה היה קרב מכריע בחזית המקדונית במלחמת העולם הראשונה, ונערך במהלכה של מתקפה כוללת, בה פתחו ב-15 בספטמבר 1918 כוחות מדינות ההסכמה על קווי מעצמות המרכז. למחרת היום תקפו כוחות סרביים וצרפתיים את העמדות המבוצרות ברכס דוברו פולה, שאוישו ברובן על ידי יחידות צבא ממלכת בולגריה, והצליחו להבקיע את קווי ההגנה. מקץ יומיים קרסו הבולגרים ויחידות מצבאם נטשו את החזית, הכריזו מרד נגד המלך פרדיננד הראשון ונעו לעבר סופיה. עד מהרה ביקשה ממשלת בולגריה הפסקת אש. תוצאתו המכרעת של קרב דוברו פולה הובילה ליציאת ממלכת בולגריה ממלחמת העולם הראשונה ולאפקט דומינו אשר הכריע את כל המערכה בבלקן לטובת מדינות ההסכמה.
 | ||||||||||||||||||
| חיילים בני לאומים שונים ממדינות ההסכמה בחזית המקדונית | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם הראשונה | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 15 בספטמבר 1918 | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | פסגת דוברו פולה במקדוניה. בימינו בשטח מחוז נובצי במקדוניה הצפונית על גבול יוון | |||||||||||||||||
| קואורדינטות |
41°03′N 21°53′E / 41.050°N 21.883°E | |||||||||||||||||
| תוצאה | תבוסה בולגרית אשר הובילה לכניעת הממלכה למדינות ההסכמה. | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
רקע
עריכה
ערך מורחב – החזית המקדונית במלחמת העולם הראשונה
החזית המקדונית
עריכהבולגריה נכנסה למלחמה במצב כלכלי וחומרי קשה, לאחר שהותשה במלחמות הבלקן, וציפתה למלחמה קצרת ימים. הבולגרים נסמכו לחלוטין על הגרמנים באספקת ציוד צבאי, ואלה לא יכלו לעמוד בביקוש. לא זו אף זו, הגרמנים התבססו על עתודות המזון שיוצרו בבולגריה והן הועברו לצבאם על חשבון החיילים הבולגרים, וכך, מאמצע 1917, החלה דה-מורליזיציה בשורות הכוחות הבולגריים בחזית בשל חוסר בציוד ובמזון ובשל הימשכות המלחמה.
לאחר הכרעת המערכה על סרביה לטובת מעצמות המרכז, התקדמו הכוחות הבולגריים והגרמניים במהירות לכיוון סלוניקי, שבה התרכזו כוחות מדינות ההסכמה שעיקרם צרפתיים ובריטיים. באמצע 1916 התייצב קו החזית המקדונית והחלה מלחמת התשה. ביולי 1917 הצטרפה ממלכת יוון ללחימה לצד מדינות ההסכמה, ויחסי הכוחות החלו לנטות לרעת מעצמות המרכז.
בעיות המשמעת בצבא הבולגרי
עריכהביוני 1918, לאחר התבוסה הבולגרית בקרב סקרה, הדיח מפקד החזית ניקולה ז'קוב את מפקד הארמייה הראשונה דימיטר גשוב, ומינה תחתיו את סטפן נרזוב, שהועמד בפני משימה כמעט בלתי אפשרית, להעלות את מורל צבאו ולשפר את רמת חיילותם ללא שיפור תנאים ותוספת ציוד ואספקה. בנוסף, בין פברואר לאוגוסט 1918 ערקו כ-2,200 מחיילי הארמייה השנייה, והם סיפקו מידע מודיעיני יקר ערך למפקדי החזית של מדינות ההסכמה. בראשית ספטמבר חלה הגנרל ז'קוב ונאלץ לסיים את תפקידו, ובמקומו מונה הגנרל גאורגי טודורוב, וכך לקראת אמצע החודש נתון היה הצבא הבולגרי תחת בעיות פיקודיות ומורליות קשות ובתנאי אספקה וציוד ירודים[3].
בעיות המשמעת הקשות והעריקות מהחזית הובילו להעמדתם לדין צבאי של כ-40,000 חיילים וקצינים בולגרים, ומתוכם הוצאו להורג בין 450[4] ל-2,500 חיילים[5].
ההיערכות למתקפת מדינות ההסכמה
עריכהביוני 1918 מונה לואי פראנשה ד'אספרה לפקד על כוחות מדינות ההסכמה, שמנו בעת ההיא כ-620,000 חיילים לעומת 450,000 חיילים לכוחות מעצמות המרכז. לאור יחסי הכוחות, המידע על המורל הירוד בצבא הבולגרי וניתוב הכוחות הגרמניים מחזית הבלקן לחזית המערבית, תוכננה מתקפה כוללת על קווי כוחות מעצמות המרכז בחזית המקדונית[6]. הרעיון לתקוף בדוברו פולה הגיע ממפקד הצבא הסרבי, ז'יוויין מישיץ', מאחר שהעריך שהכרעת הבולגרים בנקודה זו תאפשר את פריצת קווי ההגנה של כל החזית ותפתח את הדרך לעמק הווארדאר[7].
הבולגרים והגרמנים העריכו שתיתכן מתקפה בגזרה זו. ב-27 באוגוסט דיווח דו"ח מודיעיני גרמני, וב-1 בספטמבר דיווח דו"ח מודיעיני בולגרי, שמתקפה על הקווים בדוברו פולה תתבצע תוך ימים אחדים. ההערכה הייתה שקווי ההגנה לא יובקעו והמתקפה תיבלם. ערב המתקפה ציין הגנרל פרידריך פון שולץ ביומנו שכוחותיו אמנם כבר לא מסוגלים לתקוף, אך יוכלו להגן בקלות על קווי החזית המבוצרים[8].
שדה הקרב
עריכה
הגזרה בחזית המקדונית שבה נערך הקרב השתרעה מגדות הצרנה עד אגם דויראן והוחזקה על ידי שתי דיוויזיות בולגריות: הדיוויזיה השנייה התראקית והדיוויזיה השלישית הבלקנית, אשר סופחו לארמייה הגרמנית ה-11 בפיקודו של קונו פון שטויבן. פסגת דוברו פולה שברכס הרי נידז'ה (הנקראים גם הרי ווראס), מתנשאת לגובה של 1,800 מטרים, ובמורדותיה היה במועד הקרב שטח פתוח נרחב וביצתי שנשא את אותו השם והיה למעשה אגן ניקוז. העמדות המבוצרות בדוברו פולה היו חלק ממערך פסגות מבוצרות בצורת פירמידה, שכלל בנוסף לדוברו פולה את פסגות הרי וטרניק וסוקולוט.
הבולגרים ביצרו את אזור דוברו פולה החל מסתיו 1916. קו ההגנה הראשי כלל מוצבים במרחקים של 50 עד 200 מטרים ביניהם, ובהם הוצבו חיילי רגלים. המוצבים קושרו באמצעות תעלות, כאשר קו ההגנה המשני מוקם 1.5–3 קילומטרים מהקו הראשון בשטח אגן הניקוז, ובמסגרתו הוקמו מוצבים במתכונת הקו הראשון.
כשני קילומטרים מקו ההגנה השני הוצבו עמדות ארטילריה, כאשר בינן לבין קווי המוצבים הוצבו מכשולים וגדרות תיל. במהלך 1917 חיזקו הבולגרים את הביצורים, העמיקו את תעלות הקשר ביניהם ובנו מקלטים עמידי הפגזות במוצבי מפתח לאורך הקווים[9].
הצבאות הלוחמים
עריכה
מדינות ההסכמה
עריכהכוחות מדינות ההסכמה התבססו על אלמנטים מהארמייה הסרבית הראשונה בפיקודו של פטר בויוביץ', שכללה שלוש דיוויזיות: הדנובה, דרינה ומוראבה, ועל אלמנטים מהארמייה הסרבית השנייה בפיקודו של סטפה סטפנוביץ' שכללה חמש דיוויזיות – שלוש סרביות: שומאדייה, טימוק ויוגוסלב ושתיים צרפתיות: ה-122 וה-17 "האפריקניות". עם הכוחות נמנו גם 18 אסקדרוני פרשים. בסך הכול מנו הכוחות בזירת הקרב 36,500 חיילי רגלים, והם צוידו ב-756 מקלעים כבדים ו-2,610 מקלעים קלים, 81 מטוסים, 654 תותחים בקוטר 105–240 מילימטרים קצרי וארוכי קנה, 84 מרגמות ומספר תותחי הרים[10][8].
מעצמות המרכז
עריכההדיוויזיה השנייה הבולגרית, "תראקיה", בפיקודו של איוון רוסב, החזיקה את הקו בין פסגת סוקולוט לפסגת דוברו פולה, והדיוויזיה השלישית, "בלקן", בפיקודו של ניקולה ריבארוב, החזיקה בפסגת וטרניק. לכוחות הבולגריים אשר כאמור נספחו לארמייה ה-11 הגרמנית, התלוו יחידות מטה ויחידות מקלענים מהארמייה ה-11. בסך הכול מנו הכוחות הבולגריים 11,600 חיילי רגלים, ובנוסף 256 מקלעים כבדים, 146 תותחים ו-24 מטוסים. עם הכוחות נמנו גם שלושה אסקדרוני פרשים. מפקד החזית של הצבא הבולגרי, הגנרל גאורגי טודורוב, וכ-250 מחיילי העילית של הדיוויזיה השנייה נעדרו מהקרב בשל השתתפותם בקבלת הפנים לפרידריך אוגוסט השלישי, מלך סקסוניה, שביקר בבולגריה באותה העת[11].
מהלך הקרב
עריכה
ב-14 בספטמבר בשעה 07:00 החלה הרעשה ארטילרית כבדה על קווי הבולגרים בגזרת דוברו פולה. ההפגזה גרמה נזקים כבדים לתעלות הקשר שחיברו בין המוצבים השונים והתנועה ביניהם הפכה כמעט בלתי אפשרית. במשך כל היום הפציצו ללא הרף מטוסי מדינות ההסכמה, להם הייתה עליונות אווירית, את הכוחות הבולגריים. בערב החלה מתקפת גישוש של כוחות רגלים על דוברו פולה, אך היא נהדפה באש מקלעים ורימונים בולגרית. בשלב זה הזעיק הגנרל פרידריך פון שולץ כוחות עתודה[12].
ב-15 בספטמבר לפנות בוקר תקפו כוחות הדיוויזיה ה-122 הצרפתית את קווי הדיוויזיה השנייה הבולגרית בפסגת דוברו פולה. הבולגרים הצליחו להדוף גם מתקפה זו וכ-700 מחיילי הכוח הצרפתי נהרגו. במהלך היום יצאו הבולגרים לחמש מתקפות נגד, אך ב-13:00 הצליחו כוחות סרביים להשתלט על עמדות מפתח בפסגת וטרניק, ובשעות הערב הצליחו כוחות צרפתיים וסרביים להשתלט על עמדות מפתח בפסגת סוקולוט, עניין שהפך את ההגנה על דוברו פולה למסובכת ובעייתית. לאור חומרת המצב הורה הגנרל פון שולץ לכוחות הבולגריים לסגת לקו ההגנה השני[1].
במהלך הלילה בוצע ריכוך ארטילרי של קו ההגנה הבולגרי השני, ובבוקר 16 בספטמבר החלו כוחות רגלים סרביים מדיוויזיות הדנובה ודרינה לתקוף אותו. לקראת צהריים הורה הגנרל פון שולץ לגנרל פון רויטר, מפקד כוח עתודה שהוצב בפרילפ, לחבור במהירות לאזור הלחימה כדי לתגבר את קו ההגנה השני. הבולגרים המשיכו בניסיונותיהם למתקפות נגד. חיל הרגלים הבולגרי הסתער ב"גלים", עניין שגרם להאמרה ניכרת במספר הנפגעים בקרבם. הכוחות הצרפתיים עשו שימוש בלהביורים שהוסיפו לפגיעות הקשות בכוחות הבולגריים[13], ועמידת קו ההגנה השני החלה להתרופף. בצהריים נפרץ קו ההגנה השני ונוצר מרווח ברוחב 11 ק"מ בקו ההגנה הבולגרי של החזית המקדונית. בערב הצליחו הצרפתים והסרבים להרחיב את הפרצה בקו ההגנה ל-25 ק"מ, ובהמשך להשתלט על המרכז הלוגיסטי הבולגרי בגראדסקו. בשלב זה החלו שתי הדיוויזיות הבולגריות בנסיגה מהירה. הנסיגה הפכה למנוסה תוך אובדן ציוד צבאי רב, ובכלל זה קני ארטילריה רבים. ב-18 בספטמבר דיווח קונו פון שטויבן על פרצה ברוחב 30 ק"מ בחזית ועל כך שלהערכתו "החזית המקדונית אבודה"[14].
השפעות הקרב
עריכההרפובליקה של ראדומיר
עריכההחיילים הבולגרים אשר נטשו את החזית הגיעו לעיר קיוסטנדיל והשתלטו על מפקדת הצבא במקום. הדיוויזיה הגרמנית ה-217 (גר') הועברה מחצי האי קרים דרך הים השחור לווארנה, ומשם ברכבות לסופיה, כדי להגן על הבירה הבולגרית מפני המורדים[14]. המורדים הגיעו לעיר ראדומיר והכריזו על הקמת רפובליקה עצמאית בשם "הרפובליקה של ראדומיר" (בול'), ובראשה העמידו את ראייקו דאסקאלוב (אנ') שהיה אחד ממנהיגי מפלגת האיכרים. הממשלה הבולגרית שחררה מהכלא את אלכסנדר סטמבוליסקי, מנהיג מפלגת האיכרים, והוא נשלח לנהל משא ומתן עם המורדים. הניסיון לא צלח והמורדים הכריזו על הדחת המלך פרדיננד ונעו לכוון סופיה במטרה לחולל הפיכה צבאית. בהגיעם לפאתי העיר נתקלו בכוחות הדיוויזיה ה-217 הגרמנית וצוערי האקדמיה הצבאית הבולגרית שהיו תחת פיקודו של הגנרל אלכסנדר פרוטוגרוב (אנ'), ו-128 מהם נהרגו ונפצעו בקרב ההגנה על הבירה הבולגרית. המורדים ספגו 400 נפגעים ונכנעו. חוסר השקט הנמשך בשורות הצבא מחד ותנועת כוחות מדינות ההסכמה אל תוך גבולות הממלכה מאידך, העמידו בסכנה את המשך קיומה העצמאי של ממלכת בולגריה[13].
הפסקת האש
עריכההממשלה הבולגרית החליטה לבקש הפסקת אש, וב-24 בספטמבר פנה ראש הממשלה אלכסנדר מלינוב באמצעות הגנרל איוון לוקוב למפקדת כוחות מדינות ההסכמה בסלוניקי בבקשה לשביתת נשק לצורכי כניעה, ולמחרת היום נחתמה שביתת הנשק של סלוניקי. ב-3 באוקטובר ויתר המלך פרדיננד על כיסאו. קרב דוברו פולה הסתיים בניצחון מוחץ של מדינות ההסכמה והוביל להכרעת המערכה בבלקן. הייתה זו הפעם השלישית לאחר תום השלטון העות'מאני שבה נכשלו הבולגרים בהשגת מטרותיהם הטריטוריאליות הלאומיות והפעם השנייה בתוך חמש שנים שבה הם הובסו במלחמה על רקע זה. התבוסה עוררה תגובות קשות בציבוריות הבולגרית, ובנרטיב ההיסטורי הבולגרי נתפש קרב דוברו פולה כאסון צבאי, השני בחומרתו רק לקרב בלאסיצה שהוביל לקץ ימיה של האימפריה הבולגרית הראשונה.
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 הול, ס. ריצ'רד, קרב דוברו פולה 1918 - פריצת הדרך במערכה על הבלקן, עמוד 137.
- ^ קרב דוברו פולה, באתר chtimiste.com (בצרפתית).
- ^ הול, ס. ריצ'רד, קרב דוברו פולה 1918 - פריצת הדרך במערכה על הבלקן, עמוד 115.
- ^ תקציר אנציקלופדי לתולדות הרפובליקה העממית הבולגרית, הוצאת דפוס פרגמון, סופיה, 1985, עמוד 211, באתר גוגל ספרים, (באנגלית).
- ^ הול, ס. ריצ'רד, קרב דוברו פולה 1918 - פריצת הדרך במערכה על הבלקן, עמוד 172.
- ^ פרסיליה, רוברטס מארי, "מלחמת העולם הראשונה-חזית סלוניקי" באתר גוגל ספרים (באנגלית).
- ^ הול, ס. ריצ'רד, קרב דוברו פולה 1918 - פריצת הדרך במערכה על הבלקן, הוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, 2010, עמוד 130, באתר גוגל ספרים, (באנגלית).
- ^ 1 2 הול, ס. ריצ'רד, קרב דוברו פולה 1918 - פריצת הדרך במערכה על הבלקן, עמוד 134.
- ^ הול, ס. ריצ'רד, קרב דוברו פולה 1918 - פריצת הדרך במערכה על הבלקן, עמוד 129.
- ^ וילארי, לואיג'י-פסקואלה, החזית המקדונית במלחמת העולם הראשונה, הוצאת פישר-אנווין, לונדון, 1922, עמוד 218, באתר ebooksread. com (באנגלית).
- ^ הול, ס. ריצ'רד, קרב דוברו פולה 1918 - פריצת הדרך במערכה על הבלקן, עמוד 135.
- ^ וילארי, לואיג'י-פסקואלה, החזית המקדונית במלחמת העולם הראשונה, עמוד 224.
- ^ 1 2 אלברט רומנו, התנועה הציונית בבולגריה אחרי מלחמת העולם הראשונה, 1918 - 1930, בתוך אנציקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 358-359.
- ^ 1 2 הול, ס. ריצ'רד, קרב דוברו פולה 1918 - פריצת הדרך במערכה על הבלקן, עמודים 159-160.