ויקיפדיה

סו טג'י אנד בויז

להקת בנים דרום קוריאנית

סו טג'י אנד בויז (באנגלית: Seo Taiji and Boys. בקוריאנית: 서태지와 아이들) הייתה להקה דרום קוריאנית שפעלה בין השנים 1992 ל-1996. שלושת חברי הלהקה, סו טג'י, יאנג היון-סוק ו-לי ג'ונו, התנסו בז'אנרים רבים ושונים של מוזיקה מערבית פופולרית.[1] הלהקה זכתה להצלחה רבה ונחשבת לחלוצה בשינוי תעשיית המוזיקה הדרום קוריאנית. השימוש בראפ במוזיקה פופולרית קוריאנית ושימוש בביקורת חברתית, למרות הלחץ של ועדות האתיקה והצנזורה שהיו באותו זמן, היו לכמה מהיסודות שהשפיעו על הלהקות שקמו אחריה. הקמת הלהקה נחשבת לציון הדרך הראשון בתעשיית הקיי-פופ, הן מפני השפעתה הרבה, והן משום האלמנטים שאפיינו את הלהקה ועמדו מאחורי הצלחתה: מוזיקה ניסיונית, שילובם של מגוון ז'אנרים וראפ יחד עם מוזיקה קוריאנית, שילוב של כוריאוגרפיה מרשימה בריקודים, וסגנון לבוש ייחודי. דברים אלו הפכו למאפיינים יסודיים בתעשיית הקיי-פופ.[2][3]

סו טג'י אנד בויז
서태지와 아이들
תקופת הפעילות 1992–1996 (כ־4 שנים)
זרם קיי-פופ
סוגה ראפינג עריכת הנתון בוויקינתונים
חברים
סו טג'י
יאנג היון-סוק
לי ג'ונו
חברים לשעבר
סו טג'י
יאנג היון-סוק
לי ג'ונו
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הלהקה זכתה בפרס הגדול בטקס פרסי המוזיקה של סיאול ב-1992 וגם ב-1993[4] באפריל 1996 דיווח בילבורד ששלושת האלבומים הראשונים של הלהקה נמכרו כל אחד בלמעלה מ-1.6 מיליון עותקים, והרביעי נמכר בקרוב לשני מיליון, מה שהפך את כל הארבעה לאלבומים הנמכרים ביותר בדרום קוריאה, נכון לאותו זמן.

היסטוריה

עריכה

לאחר התפרקותה של להקת ההבי מטאל Sinawe ב-1991, סו טג'י הקים את הקבוצה סאו טג'י אנד בויז עם הרקדנים וזמרי הליווי יאנג היון-סוק ולי ג'ונו. מאוחר יותר יאנג סיפר שהוא פגש את סו לראשונה כשהגיע אליו כדי ללמוד לרקוד. לאחר שהתרשם מהמוזיקה שלו, יאנג הציע לסו להצטרף לקבוצה, ומאוחר יותר הם גייסו את לי שהיה אחד הרקדנים המובילים בקוריאה והוא הצטרף לקבוצה כרקדן רקע. למרות שהוא היה מוערך מאוד בזכות עצמו כרקדן, הוא הצטרף לקבוצה בגלל שהמוזיקה "ריגשה את ליבו."[5]

סו נתקל בטכנולוגיית MIDI לראשונה בדרום קוריאה בתחילת שנות ה-90 והחל להתנסות בצלילי MIDI שונים כדי ליצור סוג חדש של מוזיקה שלא נשמעה עד כה. בתחילה לא היו לו תוכניות להופעת בכורה בתור להקת דאנס/פופ, כך שלמעשה ההצלחה של הלהקה הייתה הפתעה.

השלישייה הופיעה לראשונה בתוכנית הכישרונות של MBC ב-11 באפריל 1992, עם השיר Nan Arayo וקיבלה את הדירוג הנמוך ביותר מטעם חבר השופטים.[6] עם זאת, השיר ואלבום הבכורה שלהם עם השם העצמי הפכו כל כך מוצלחים עד כדי כך שבתוכנית MTV Iggy נאמר כי "מוזיקת K-pop לעולם לא תהיה אותו הדבר" שוב.[7] השיר Nan Arayo, שהיה אחד משירי הראפ הקוריאניים הראשונים,[8] היה להיט שהצליח מאוד;[9] הביטים החדשים בהשראת הסגנון המוזיקלי ג'ק סווינג, משפטי ראפ אופטימיים, פזמונים בסגנון פופ יחד עם שילוב של התמקדות בסגנונות ריקוד חדשים, כבשו את הקהל הקוריאני בסערה.[7][8] הלהקה מכרה למעלה מ-1.5 מיליון עותקים של האלבום תוך חודש מצאתו,[10] והלהקה זכתה בפרס דיסק הזהב עבור השיר בשנת 1992.[11] המגזין ספין הכניס את השיר Nan Arayo למקום הרביעי ברשימת 21 שירי ה-K-Pop הגדולים בכל הזמנים בשנת 2012.[12] בשנת 2015, ה"רולינג סטון" דירג אותו במקום ה-36 ברשימת 50 שירי להקות הבנים הגדולים בכל הזמנים. השיר מוכר גם בזכות ביסוס הפופולריות של הראפ ב-קיי-פופ ובשל ההכלאה של סגנון הבלדה הקוריאני עם ראפ, רוק וטכנו.[8]

אלבומם השני משנת 1993 קיבל תפנית אחרת. למרות שהיה אלבום דאנס ברובו, מספר שירים שילבו אלמנטים של מטאל כבד ומוזיקת פולק קוריאנית מסורתית באמצעות השימוש בכלי שנקרא taepyeongso, שהוא כלי נשיפה כפול קנה, ובגלל המבנה המלודי שלהם.[3] השיר Hayeoga זיכה אותם בפרס דיסק הזהב השני שלהם.[11] בזמן קידום האלבום, נאסר על הקבוצה להופיע בערוץ הטלוויזיה הלאומי KBS-TV מכיוון שהם ענדו עגילים, לבשו ג'ינס קרועים והיו עם ראסטות בשיער, שוועדות האתיקה שייכו לרגאיי, לתנועות התנגדות ולדחיית נורמות חברתיות.[3][13] זה היה המקרה הראשון מבין המקרים של המחלוקות הרבות שהיו בנוגע ללהקה. האלבום הפך לאלבום עם מכירות של 'כפול מיליון עותקים' הראשון בהיסטוריה הקוריאנית.

באלבום השלישי הלהקה עברה לסגנון מטאל ולרוק יותר כבד. מנגינות ריקוד כמעט לא היו קיימות, מלבד בשיר "Dreaming of Bal-Hae", שיר רוק אלטרנטיבי המעיד על תקווה לאיחוד מחדש של צפון ודרום קוריאה, מה שזיכה את הקבוצה בפרס דיסק הזהב השלישי שלה.[11] במקום זאת, שירים כמו, לדוגמה, "Classroom Idea" עם קולות גראולינג, בהשפעת להקות כמו ה-Beastie Boys ו-Rage Against the Machine, תפסו את הבמה.

השיר היה ביקורתי מאוד כלפי מערכת החינוך הקוריאנית והלחץ שהופעל על בני נוער להצליח בלימודים, כמו להצליח במבחני הכניסה לאוניברסיטה. השיר נאסר להשמעה בטלוויזיה וברדיו (אך עבר על ידי ועדות האתיקה) בשל הצנזורה של מערכת החינוך על מילותיו:

כל בוקר אתה מוביל אותנו לכיתה קטנטנה בשעה 7:30, וכופה את אותם הדברים לתוך 7 מיליון ראשי הילדים ברחבי הארץ. הכיתות החשוכות והסגורות האלה בולעות אותנו. החיים שלי יקרים מכדי לבזבז אותם כאן.[3]

בנוסף, הלהקה הואשמה בהסתרת מסרים שטניים בשיר. למרות שהוכח מאוחר יותר שההאשמות הללו אינן מבוססות, הפאניקה המוסרית לא נרגעה.[14] אלבומם הרביעי של הלהקה היה מלא בשירים שנויים במחלוקת. השיר "חרטה של הזמנים" נאסר על ידי ועדת האתיקה לביצוע בציבור בשל מילות השירים שהביעו ביקורת על הממשלה. הגרסה של השיר שנכללה לבסוף באלבום היא אינסטרומנטלית בלבד, כסירוב של סו לשכתב או להסיר את שלוש השורות המקוריות שוועדת האתיקה דרשה לשנות (בהדגשה):[3]

קשישים משכילים הולכים ברחוב עם בובות יפות. נראה שהיום שכולם קיוו לו בסתר מגיע היום. שפתיים מוכתמות בשחור. חלפה התקופה של האנשים הישרים [...] אני מצפה לעולם חדש שיהפוך הכל [...] מקווה שאוכל לנקום את הטינה שבליבי. הלילה![3]

תגובת הנגד מהמעריצים כנגד הצנזורה הייתה עצומה, ומערכת ה"קדם-צנזורה" בוטלה ביוני 1996, חלקית כתוצאה מהתגובה הזו. מיני-אלבום תחת השם Regret of the Times, עם הגרסה המקורית של השיר, יצא לאור כחודש לאחר שהמערכת בוטלה.

התפרקות הלהקה

עריכה

בינואר 1996, בתקופת השיא שלה, הלהקה הודיעה על פרישה. חבר הלהקה לי הצהיר מאוחר יותר שסו קיבל את ההחלטה לפרק את הלהקה תוך כדי הקלטת אלבומם הרביעי, להפתעתם הרבה של יאנג ושלו.[14] הודעת הלהקה על הפרישה הייתה אכזבה עצומה עבור מיליוני מעריצים בקוריאה. אלבום האוסף של הלהקה Goodbye Best Album יצא מאוחר יותר באותה שנה.

סו פנה לארצות הברית זמן קצר לאחר מכן, בעוד לי ג'ונו ויאנג היון-סוק הקימו חברות תקליטים מיד לאחר פרישתם. יאנג הצליח בהקמת YG Entertainment, אחת משלוש חברות התקליטים הגדולות במדינה.[5] סו חזר למוזיקה בקוריאה שנתיים לאחר מכן עם קריירת סולו מצליחה מאוד והוא מכונה כיום "נשיא התרבות" בדרום קוריאה.[5] בשנת 2007, כל ארבעת האלבומים של הלהקה נכללו ב-100 אלבומי הפופ המובילים על ידי העיתון Kyunghyang Shinmun[15][16][17][18]

בשנת 2014, כשנשאל על מפגש איחוד אפשרי של הלהקה, סו חשף ששלושת החברים דיברו על כך לעיתים קרובות. עם זאת, הוא אמר:

המכשול הגדול ביותר עבורנו הוא שבעבר הצגנו הופעות ממש יפות, שהמעריצים זוכרים, אבל אם נחזור להיות ביחד עכשיו אני חושש שאנחנו עלולים לאכזב, אז אני לא בטוח. חסר לי יותר ויותר ביטחון עצמי ככל שאני מתבגר. אני לא חושב שאוכל לרקוד כמו בעבר.[19]

השפעת הלהקה

עריכה

על ידי שילוב אלמנטים המוזיקליים חדשים יחד עם מוזיקת הבלדה הקוריאנית, הלהקה סיפקה את הבסיס להכלאה של המוזיקה של קוריאה עם המוזיקה המערבית, והביאו לייסוד הקיי-פופ המודרני. דבר זה, והבאת הריקוד לקדמת הבמה היו לאבני היסוד של הפופולריות של מוזיקת הפופ הקוריאנית, במיוחד בקרב מאזינים צעירים. היא גם קידמה את היכולת של מוזיקת הפופ הקוריאנית לחדור לשווקים זרים במה שנודע מאוחר יותר בשם הגל הקוריאני.[8] Doobo Shim, חוקר תרבות אסיה, מייחס ללהקה את יצירת "סגנון הפופ הקוריאני המובהק" שהפך לנפוץ.[20] יתרה מכך, הלהקה נבחרה למוצר התרבותי הקוריאני החשוב ביותר בסקר שנערך על ידי המכון למחקר כלכלי של סמסונג ב-1997.[3]

חברי הלהקה פעלו ככלי לשינוי בתוך קוריאה, ואתגרו את חוקי הצנזורה כמו גם את ההגמוניה של רשתות הטלוויזיה על שוק המוזיקה. בשנת 1995 דרשה ועדת האתיקה של השידור הקוריאנית שהם ישנו את המילים של השיר "Shidae Yugam". דבר זה עורר מחאות, והביא לביטול מערכת הקדם-צנזורה של המוזיקה בקוריאה. בנוסף, סו לא נאלץ להסתמך על רשתות טלוויזיה בשל העובדה שהיה בבעלותו אולפן משלו. אוטונומיה זו אפשרה לו להביא תת-תרבויות, כמו מטאל כבד, לקדמת הבמה של התרבות הפופולרית ולאתגר נורמות חברתיות נפוצות.[3] הצלחתה העצמאית של הלהקה הפחיתה את כוחן של רשתות הטלוויזיה להכתיב אילו אמנים יופיעו בתוכניות, והביאה להגברת ההשפעה של חברות תקליטים וסוכנויות כישרונות.[20][21] חברות כאלה הובילו להקמה של הלהקות הבאות בקיי-פופ.[20]

בנוסף, סגנון הלבוש של חברי הלהקה עמדה בניגוד חד למוסכמה באותה תקופה. הסגנון של חברי הלהקה נע בין לבישת ז'קטים מחויטים וחולצות מכופתרות מסודרות לבין אופנת רחוב. הם שילבו תלבושות עממיות קוריאניות מסורתיות יחד עם קילטים סקוטיים, והציגו מגוון תרבויות. הם היו חלוצים במה שנקרא "מראה הסנובורד", שכלל משקפי שמש כהים, כובעי סקי ומעילים גדולים. יתרה מכך, ההופעה של חברי הלהקה עם ראסטות ב-1993 גרמה לאיסור ריאקציוני של הלהקה בטלוויזיה הלאומית.[3] היבט נוסף של הפופ הקוריאני שהלהקה השפיעה עליו היה הריקוד. הלהקה הייתה הראשונה שהפכה את הריקוד למאפיין דומיננטי בהופעות על ידי שילוב של ברייקדאנס.[3][22]

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא סו טג'י אנד בויז בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Sohn, Ji-young (20 במאי 2014). "[Newsmaker] K-pop legend Seo Taiji to return". The Korea Herald. נבדק ב-5 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ Suh, Hye-rim (3 ביולי 2013). "Seo Taiji and Boys chosen as K-pop icons". The Korea Herald. נבדק ב-5 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 Maliangkay, Roald (21 בינואר 2014). "The Popularity of Individualism". The Korean Popular Culture Reader (באנגלית). Duke University Press. pp. 296–313. doi:10.1215/9780822377566-018. ISBN 9780822377566. {{cite book}}: (עזרה)
  4. ^ "제23회서울가요대상". Seoul Music Awards (בקוריאנית). 3 ביולי 2013. ארכיון מ-18 באוגוסט 2014. נבדק ב-16 ביוני 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ 1 2 3 Cho, Chung-un (23 במרץ 2012). "K-pop still feels impact of Seo Taiji & Boys". The Korea Herald. נבדק ב-5 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ K-Pop: A New Force in Pop Music, pp. 63–66
  7. ^ 1 2 "What Is K-pop? (Page 3)". MTV Iggy. אורכב מ-המקור ב-6 בינואר 2012. נבדק ב-5 במרץ 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ 1 2 3 4 Jin, Dal Yong (13 בדצמבר 2012). "Critical Interpretation of Hybrid K-Pop: The Global-Local Paradigm of English Mixing in Lyrics". Popular Music and Society. 37 (2): 113–131. doi:10.1080/03007766.2012.731721. {{cite journal}}: (עזרה)
  9. ^ Jackson, Julie (19 באוקטובר 2014). "[Herald Review] Seo Taiji induces '90s nostalgia with lavish 'Christmalowin' return". The Korea Herald. נבדק ב-5 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ Maliangkay, Roald (21 בינואר 2014). The Korean Popular Culture Reader (באנגלית). Duke University Press. pp. 296–313. doi:10.1215/9780822377566-018. ISBN 9780822377566. {{cite book}}: (עזרה)
  11. ^ 1 2 3 "역대수상자 골든디스크". Golden Disc Awards (בקוריאנית). נבדק ב-16 ביוני 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ "The 21 Greatest K-Pop Songs of All Time". Spin. 1 ביוני 2012. נבדק ב-30 ביוני 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ Maliangkay, Roald (21 בינואר 2014). "The Popularity of Individualism". The Korean Popular Culture Reader (באנגלית). Duke University Press. pp. 296–313. doi:10.1215/9780822377566-018. ISBN 9780822377566. {{cite book}}: (עזרה)
  14. ^ 1 2 "Way Back Wednesday: Seo Taiji & Boys - "Nan Arayo"". allkpop.com. 18 בנובמבר 2010. נבדק ב-5 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ "[대중음악 100대 명반]24위 서태지와 아이들 '서태지와 아이들'". Kyunghyang Shinmun (בקוריאנית). 15 בנובמבר 2007. נבדק ב-24 בספטמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ "[대중음악 100대 명반]30위 서태지와 아이들 '서태지와 아이들II'". Kyunghyang Shinmun (בקוריאנית). 6 בדצמבר 2007. נבדק ב-24 בספטמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ "[대중음악 100대 명반]57위 서태지와 아이들 '서태지와 아이들 III'". Kyunghyang Shinmun (בקוריאנית). 20 במרץ 2008. נבדק ב-24 בספטמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ "[대중음악 100대 명반]36위 서태지와 아이들 '서태지와 아이들IV'". Kyunghyang Shinmun (בקוריאנית). 27 בדצמבר 2007. נבדק ב-24 בספטמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ "Seo Taiji discusses the possibility of a Seo Taiji and Boys reunion". allkpop.com. 2014-10-20. נבדק ב-2016-07-13.
  20. ^ 1 2 3 Shim, Doobo (2006). "Hybridity and the rise of Korean popular culture in Asia". Media, Culture & Society. 28: 25–44. doi:10.1177/0163443706059278.
  21. ^ Oh, Ingyu. "The Globalization of K-Pop: Korea's Place in the Global Music Industry". The Institution of Korean Studies. 44: 389–409.
  22. ^ 대중가요 1988 (11 באפריל 2016), [1993] 서태지와 아이들 - 하여가 (요청), אורכב מ-המקור ב-2021-12-21, נבדק ב-13 במאי 2018 {{citation}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=סו_טג%27י_אנד_בויז&oldid=39628976"