ראפינג
ראפינג (באנגלית: Rap או ראפ "לעשות ראפ" – Rapping, מכונה גם "אם סי" – MCing)[1] מתייחס ל"קריאה קצובה או מחורזת של תמליל או מילים".[2] ראפ שונה משירה בכך שהוא מבוצע בדרך כלל בליווי מוזיקלי קצבי. חלק ניכר משירי הראפ הם שירי מחאה.[3]
ראפ הוא מרכיב עיקרי במוזיקת היפ הופ, אך אמנות הראפ קדמה לתרבות ההיפ הופ בעשורים רבים. ראפ מבוצע עם ליווי של מקצב או מוזיקה או ללא ליווי כזה, בסגנון א-קפלה. מבחינה סגנונית, ראפ מבוצע לרוב במהירות יחסית והוא מקיף תחום רחב שבין דיבור, נאום, פרוזה ושירה. לעיתים, השימוש במונח ראפ לסגנון מוזיקלי מכוון לתיאור סגנון מונוטוני קצבי שהדגש בו הוא על הראפינג המילולי.
מוזיקת הראפ מתבלטת כמוזיקת מחאה בוטה וברורה יותר מהסגנונות הקודמים לה. הטקסטים המועברים כוללים גסויות, קללות והתרסות, כמו גם תשבחות עצמיות והתייחסויות מיניות בוטות. הסגנון מזוהה גם עם תרבות שכונות העוני והפשע בארצות הברית, ורבים מהראפרים משתייכים לכנופיות רחוב (גאנגסטרים) ואף היו מעורבים בפרשיות פשע, כמו סנופ דוג שהואשם ברצח,[4] 50 סנט שהיה סוחר סמים ואף נשלח לכלא, טופאק שהנהיג כנופיית פשע אלימה, ישב בכלא ובסופו של דבר נרצח, והראפר Eazy-E שהיה מבוקש על ידי ה-FBI ואף סחר בסמים.
בשנות ה-90, מוזיקת ראפ ותרבות ההיפ-הופ צברו פופולריות רבה והחלו להופיע גם אמני ראפ והיפ-הופ לבנים, דוגמת הביסטי בויז ואמינם. ההתקרבות לזרם המרכזי גרמה גם למסחור רב של הסגנון הזה, והחלו להופיע לייבלים מסחריים מצליחים שמשמשים כ"פס ייצור" לראפרים המכוונים לטעם הקהל שזנחו אלמנטים של מחאה, דוגמת פיפטי סנט ואחרים.
אטימולוגיה
עריכהבמילה "ראפ" נעשה שימוש באנגלית בריטית כבר במאה ה-16, ובמאה ה-18 התהוותה משמעות המילה ל"לומר" (to say). בדיאלקט של האפרו-אמריקאים בשנות ה-60 משמעות המונח "לעשות ראפ" היה "לשוחח", ובמהרה התהוותה משמעותה המודרנית המתארת סגנון מוזיקלי, לרוב לתיאור חלק מהמרכיבים של מוזיקת היפ הופ[5] או אף כמילה נרדפת לה.
היסטוריה
עריכה
|
| |
לעזרה בהפעלת הקבצים |
הראפ וההיפ-הופ התפתחו במקביל לתרבות ולמוזיקה האפרו-אמריקאית והושפעו רבות ממגמות במוזיקה האמריקאית. מקובל היום להכיר בטקסים שבטיים אפריקאים כמקור הראפ. משוררי השבט היו מעבירים בצורה קצבית סיפורי גבורה על רקע מקצב תופים. מאוחר יותר התפתח הבלוז בארצות הברית בקרב אוכלוסיית השחורים, ובו שולבו קטעי ראפ כבר בשנות ה-20 המוקדמות של המאה העשרים. בשנות ה-50 בג'מאיקה נוצר ערוב סגנונות בין המוזיקה העממית (קליפסו ומנטו) לבין ג'אז ובלוז, מה שיצר את הסקא ולבסוף את הרגאיי. ניתן לזהות ראפ מוקדם על גבי מקצב הרגאיי בשנות ה-60 המאוחרות.
את ההיסטוריה של הראפ וההיפ-הופ ניתן לחלק לשלוש תקופות מרכזיות:
תקופת האולד סקול (Old School)
עריכה- ערך מורחב – אולד סקול ראפ
מאופיינת בחריזה והגשה פשוטים. קול דיג'יי הרק (Kool DJ Herc) נחשב מחלוצי ההיפ-הופ והראפ באמריקה. בשנות השישים הוא היגר מג'מייקה והביא לניו יורק את הסגנון והקצב של ראפ והיפ-הופ, ועם הזמן המלל שלו הפך מורכב יותר. הראשון שאימץ את סגנון הראפ בשילוב עם קצב שאינו ג'מייקני היה דיג'יי הוליווד, שעשה ראפ לקצב דיסקו. לאחר מכן החלו לפעול קבוצות שעשו ראפ, וקבוצות שאימצו את הראפ לסגנונות אחרים שונים מהיפ-הופ.
תקופת הזהב (Golden Age)
עריכהב"תקופת הזהב" הפך הראפ למוכר ומצליח בעולם המוזיקה הפופולרית. תקופה זו החלה ב-1986 כאשר להקת ראן די אם סי (Run-DMC) הפכה דומיננטית בראפ, ונמשכה עד 1993. היצירה מתקופה זו מאופיינת בראפ קשוח, ובהתמקדות במלל ובחריזה. Run-DMC משכו קהל נוסף כאשר שיתפו פעולה עם להקת ההארד רוק ארוסמית' בגרסת כיסוי לשירם "Walk This Way". אל אל קול ג'יי (L.L. Cool J) עזר לקרב את ההיפ-הופ למוזיקת הפופ, ולקהל נשי.
בתקופת הזהב החלו להתפתח כיוונים שונים בראפ והבדלים בין סגנון הראפ בחוף המערבי ובחוף המזרחי. בחוף המזרחי התפתח ההארדקור היפ הופ (hardcore rap) שעסק בפשע, מודעות חברתית כלל קללות וגסויות לרוב. סקולי די מפילדלפיה התווה את הדרך החל מ-1986 ובעקבותיו המשיכו בוגי דאון פרודקשנס (Boogie Down Productions), פאבליק אנמי (Public Enemy) ואחרים.
בחוף המערבי התפתח סגנון הגנגסטה ראפ (gangsta rap) על ידי אייס טי (Ice-T) בהשראת ההארדקור היפ הופ, שכלל מסרים של "אל תתעסקו איתי" ותיאור החיים בגטו. הגנגסטא ראפ תפס תאוצה ובסוף שנות ה-80 ראפרים מהחוף המערבי החלו תופסים את מרכז הבמה של ההיפ הופ. עקב החלשות חלקו של החוף המזרחי בראפ, החלה "מלחמת ראפ" בין קבוצות הראפרים מהחוף המזרחי והחוף המערבי.
התקופה המודרנית (New school)
עריכההתקופה השלישית של הראפ החלה ב-1994 יחד עם הפריצה של נאס מניו-יורק והתחלשות הגנגסטה ראפ. בתקופה הזו המכונה גם ניו סקול נכנסו ההיפ הופ והראפ לזרם המרכזי של המוזיקה בארצות הברית, ובשאר העולם, במקביל להתמסחרות גדולה בתחום. כתוצאה ממותו של טופאק ב-1996 במלחמת כנופיות, הסתיימה ה"מלחמה" בין החוף המזרחי לחוף המערבי וסגנון הגנגסטה ראפ הגיע למיצויו באלבום מחווה של ד"ר דרה לזכר חבריו שמתו, טופאק ו-Eazy-E ("הארדקור היפ הופ עדיין קיים").
בתקופה זו הראפ כבר לא היה נחלתם הבלעדית של השחורים באמריקה, והתערבב עם סגנונות מוזיקליים רבים ושונים, כמו ביצירתם של הביסטי בויז (Beastie Boys) – להקה של נערי קולג' יהודים – ששילבו ראפ עם מקצבי בוסה נובה.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה- ראפ: על החזרה לשירה האורלית
- יוסי נכטיגל, מחקר: מוסיקת ראפ מביאה לשנאת יהודים, באתר כיכר השבת, 4 במאי 2021
- ראפ (מוזיקה), דף שער בספרייה הלאומית
- ראפינג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ Edwards, Paul (2009). How to Rap: The Art & Science of the Hip-Hop MC. Chicago Review Press, ISBN 1556528167
- ^ "Rapping" definition, The American Heritage Dictionary of the English Language, Fourth Edition, Houghton Mifflin Company, 2009. Dictionary.reference.com
- ^ Attridge, Derek, 2002, Poetic Rhythm: An Introduction, Cambridge University Press, p. 90.
- ^ אליזבת דיי, סנופרמן: ריאיון עם סנופ דוג, באתר nrg, 4 ביולי 2011
- ^ William Safire. (1992). On language; The rap on hip-hop. The New York Times Magazine