סטפן מוזס

פילוסוף, מתרגם וגרמניסט צרפתי-ישראלי

סטפן מוזס (11 ביוני 1931 - 1 בדצמבר 2007) היה פילוסוף, מתרגם וגרמניסט צרפתי-ישראלי, פרופסור אמריטוס בחוג להיסטוריה של עם ישראל ויהדות זמננו באוניברסיטה העברית בירושלים.

סטפן מוזס
Stéphane Mosès
אין תמונה חופשית
לידה 11 ביוני 1931
ברלין, רפובליקת ויימאר עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1 בדצמבר 2007 (בגיל 76)
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אקול נורמל סופרייר עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
מדינה צרפת, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס הומבולדט עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

נולד למשפחה יהודית בברלין ב-11 ביוני 1931. ב-1938 עזבה משפחתו את גרמניה מאימת הנאצים והתיישבה בקזבלנקה שבמרוקו, בה נשארה עד 1950. מוזס למד בבתי ספר צרפתיים.

עם תום לימודיו עבר לפריז והחל ללמוד ספרות גרמנית ופילוסופיה באקול נורמל סופרייר. בהמשך שימש כעוזר הוראה בסורבון. בסביבה זו הכיר גם את הפילוסוף עמנואל לוינס, שלימים כתב את ההקדמה לספרו של מוזס על הגותו של פרנץ רוזנצווייג.

ב-1957 נישא לאמנית ליליאן קלאפיש. בשנים 1958-1959 שהה הזוג תקופה בקזבלנקה.

ב-1969 עלה לישראל והתיישב בירושלים, והצטרף כפרופסור לחוג לספרות כללית והשוואתית באוניברסיטה העברית בירושלים, בו הקים מאוחר יותר את החוג לספרות גרמנית. בשנת 1987 התקבל כחבר באקדמיה הגרמנית ללשון ולספרות. ב-1990 ייסד את "מרכז פרנץ רוזנצווייג לחקר הספרות והמורשת התרבותית היהודית-גרמנית" כחלק מהחוג לתולדות עם ישראל ויהדות זמננו באוניברסיטה העברית, וניהל אותו בשלוש השנים הראשונות לקיומו.

כמומחה לפילוסופיה ולספרות גרמנית הביא מוזס להיכרות עם משנתו של רוזנצווייג בצרפת, בעיקר דרך ספרו המקיף "שיטה והתגלות: הפילוסופיה של פרנץ רוזנצווייג" שיצא ב-1983. מוזס עסק בהוגים ובסופרים גרמנים נוספים, בעיקר בולטר בנימין, גרשם שלוםפרנץ קפקא[1], גתה ופאול צלאן, וכן בהוגה היהודי-צרפתי עמנואל לוינס[2]. ספריו נכתבו בצרפתית או בגרמנית.

את שנותיו האחרונות העביר מוזס בפריז בשל בעיות רפואיות. הוא נפטר בפריז ב-1 בדצמבר 2007, בגיל 76, ונטמן בבית הקברות סנהדריה בירושלים, בסמוך לקברו של גרשם שלום.

חיים אישייםעריכה

מנישואיו עם ליליאן קלאפיש נולדו שלושה ילדים: המשורר, הסופר והמתרגם עמנואל מוזס, הסופרת והמשוררת אנוש שרמן והאמנית ופעילת השמאל רחל מוזס[3].

ספריועריכה

בצרפתית

  • Une affinité littéraire, Le Titan de Jean-Paul et Le Docteur Faustus de Thomas Mann, Paris, Klincksieck, 1972 (rééd., coll. « Le Bel Aujourd'hui », Éditions Hermann, 2009).
  • Système et révélation : la philosophie de Franz Rosenzweig, préface d'Emmanuel Levinas, Paris, Éditions du Seuil, collection « Esprit », 1982 ; rééd. revue et corrigée, Bayard, 2003 ; rééd. augmentée, Verdier/poche, 2016.
  • Spuren der Schrift, von Goethe bis Celan, recueil d'études (1973-1987), Francfort-sur-le-Main, 1987.
  • L'ange de l'histoire. Rosenzweig, Benjamin, Scholem, Paris, Éditions du Seuil, coll. « La couleur des idées », 1992 ; rééd. revue et augmentée, Gallimard, « Folio », 2006.
  • L'Éros et la Loi, lectures bibliques, Le Seuil, coll. « La couleur des idées », 1999.
  • Au-delà de la guerre : trois études sur Lévinas, L'Éclat, 2004.
  • Exégèse d'une légende : lectures de Kafka, L'Éclat, 2006 ; traduction en Espagne : Exégesis de una leyenda, Lecturas de Kafka, Ediciones del Subsuelo, Barcelona, 2011.
  • Un retour au judaïsme, entretiens avec Victor Malka, Le Seuil, 2008.
  • Franz Rosenzweig : sous l'étoile, coll. « Le Bel Aujourd'hui », Éditions Hermann, 2009.
  • Rêves de Freud : six lectures, Gallimard, « L'Infini », 2011
  • Temps de la Bible : lectures bibliques, L'Éclat, 2011
  • Approches de Paul Celan, Verdier, 2015

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ שמעון זנדבנקבין ירושלים למרבאך: היכן מקומם של כתבי היד של קפקא?, באתר הארץ, 25 בינואר 2012
  2. ^ חנן חריף, פילוסוף של התרבות, שראה אותה כהתפוררות, באתר הארץ, 7 באוגוסט 2006
  3. ^ אביטל בורג, תצלום: גלי איתן, ליליאן קלאפיש, מעבר למופשט, באתר הארץ, 17 בספטמבר 2010
  4. ^ יוני מרדכי, תיאולוג החיים המודרניים, באתר הארץ, 9 במאי 2004