סימצ'ו איסאקוב

משורר יהודי בולגרי

סימצ'ו איסאקובבולגריתСимчо Ісаков;‏ 12 באוגוסט 1919 - 22 בינואר 1949) היה משורר בולגרי ממוצא יהודי. חיבר שירה, פרוזה, רשימות הומוריסטיות, ורומן בחרוזים בשם "אלפרד ששון".

סימצ'ו איסאקוב
Симчо Исаков
אין תמונה חופשית
לידה 12 באוגוסט 1919
קיוסטנדיל, בולגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 22 בינואר 1949 (בגיל 29) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה בולגריהבולגריה  בולגריה
השכלה אוניברסיטת סופיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע משורר, פיליטוניסט עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

חייועריכה

הוא נולד ב-12 באוגוסט 1919 בעיר קיוסטנדיל, ילד רביעי במשפחה קטנה. אביו, איסאק, היה בעל חנות בשם "פריז". בעת שגדל בקרב הקהילה היהודית בעיר שררה בה אווירה ציונית, והחיים הציבוריים היהודים התרכזו סביב אגודת "מכבי" המקומית וסביב מועדון בשם "עתיד טוב" (Добро бъдеще).[1]

איסאקוב החל בכתיבת שירה בילדותו. בגיל 15 החל לכתוב יומן המתאר חוויות יומיום ואת הרהוריו על החיים. בשנת 1936 ציין שם, כי עליו להתחיל ללמוד עברית. בשנת 1938 ביקש להקים עיתון לתלמידים היהודים בגימנסיה על-שם נאופיט רילסקי, בה למד, אולם מנהל הגימנסיה פסל את הרעיון. במקום זאת, הצליח לקבל תמיכה מ"מכבי" עבור הוצאת ספר נפרד בשם "בריחה" (בבולגרית Бягство), שסיפר על שני ילדים יהודים. באותה שנה, הוקמה בעיר מחתרת יהודית כתגובה לעליית האנטישמיות בה. איסאקוב נודע בתור "מנהיג יהודי". באחד הלילות הותקף ממארב ונדקר.[1]

לאחר שסיים את הגימנסיה בקיוסטנדיל בהצטיינות, החל בלימודי משפטים באוניברסיטת סופיה בלחץ משפחתו. הוא קיים את עצמו בעבודה בחנות מעילים. לאחר חקיקת "חוק הגנת האומה" (Закон за защита на нацията), נאלץ איסאקוב לשוב לקיוסטנדיל, ומצא עבודה כמורה לעברית בבית ספר יהודי.[1]

בשנת 1943 החל איסאקוב לפרסם באופן קבוע פיליטונים בעלון הוועד המרכזי של יהדות בולגריה. במקביל, נשלח עם יהודים אחרים לעבודות כפייה במחנות עבודה במשך שלוש שנים רצופות, שם עבד בבניית כבישים וגשרים. ערב אחד בחודש מרץ 1943 חזה בגירוש יהודי מחוז תראקיה המערבית ברכבת מעל עמק קרסנה.[1]

ימים ספורים לאחר 9 בספטמבר 1944, במופע מלא עד אפס מקום באולם המועדון העירוני של קיוסטנדיל, דיקלם השחקן סאשה סטויאנוב, לימים מנהל התיאטרון הלאומי הבולגרי, את שירו של איסאקוב "שָׁנִים של אש" (Огнени години).על שיר הפרטיזנים "סבא עם מקטרת" (Дядото с луличката) זכה איסאקוב לביקורות נלהבות ממבקר הספרות הבולט יאקו מולכוב.[1]

 
מודעה על מותו של איסאקוב, מטעם הוועד המרכזי של יהודי בולגריה

בשנת 1945, לאחר שנים של עבודות כפייה במחנות עבודה, ניזוקה בריאותו של איסאקוב, והוא החל לסבול מבעיות לב. בשלב זה, שלח שירים בעברית לחבר שלו בארץ ישראל, והחל לתכנן הגירה לשם.[1]

ואולם, ב-22 בינואר 1949 מת איסאקוב, עדיין בבולגריה. על פי מבקר הספרות מרדכי-מרקו אבישי, ראוי איסאקוב לכינוי "המשורר של יהדות בולגריה". בעזבונו הספרותי נותרו מאות שירים, וכן רומן בחרוזים שחיבר בגיל 22.[1]

בשנת 1953 ראתה אור אסופה משיריו של איסאקוב, בעריכת בוז'ידאר בוז'ילוב. בשנת 1960 ראה אור בתל אביב כרך מיצירותיו בבולגרית, תחת הכותרת "כל כתביו" (Събрани съчинения), בהוצאה פרטית של סוניה בן-ישי.[2] בשנת 1980 ראה אור בתל אביב גם הרומן בחרוזים "אלפרד ששון", בבולגרית.

בשנת 2007 ראה אור אוסף מקיף יותר, כולל הרומן בחרוזים, תחת הכותרת "יצירות נבחרות" (Избрано), בעריכת ויקטוריה אטאנאסובה.[3]

איסאקוב בעבריתעריכה

בשנת 1973 תרגם המשורר רפאל אליעז מבחר משירת איסאקוב, אשר פורסם בשם "אנדרתא: מבחר שירים", בהוצאת טרקלין.על שמו נקרא רחוב ותחנת רכבת חדשה ביפו.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 „Симчо Исаков: Живот и творчество“, д-р Сами Шаков. – В: Симчо Исаков, „Избрано“, ИЦ „Шалом“, София, 2007, стр. 5 – 16
  2. ^ כרזה זו באוסף הספרייה הלאומית מעידה על אירוע לרגל פרסום הספר.
  3. ^ „Симчо Исаков – един забравен поет“, Нели Бънкова. – В: Симчо Исаков, „Избрано“, ИЦ „Шалом“, София, 2007, стр. 235 – 237