סכין שחיטה

סכין שחיטה (נקראת גם חלף) היא סכין ייעודית המשמשת ביהדות לשחיטת בהמות, חיות ועופות טהורים. להב הסכין צריך להיות ללא פגימות, חד וחלק, וכחלק מהסמכת השוחט הוא חייב לדעת להשחיז את הסכין באבנים ייעודיות (העמדת הסכין). אורך הסכין הנדרש לכתחילה, משתנה בין עופות, בהמה דקה ובהמה גסה,. הסכין צריכה להיות ייעודית אך ורק לשחיטה ולא לשום שימוש אחר.

אזהרה:תמונה זאת מציגה חיתוך בשר חי

תמונה של שחיטת עוף בסכין שחיטה כשרה

class=notpageimage|הצגה

סוג הסכין

מעיקר ההלכה מותר לשחוט בכל כלי שאינו מחובר לקרקע, והדוגמאות שניתנו לזה הן כאבן צור, זכוכית ועץ, כל זאת בתנאי שהסכין יהיה ללא פגימה. אולם למעשה משתמשים בסכין העשויה ממתכת מיוחדת, כשאיכות הסכין נקבעת לפי הנוחות והקלות לעצב ולשייף אותו, ועמידותו בחדותו לאורך זמן. לפני גילוי מתכת הפלדה, היו משתמשים בסכיני ברזל פשוט, אך עובי הסכין הקשה מאד להגיע לחדות מקסימלית.

הברזל יהיה ניקח מהיותר טוב שיכול לימצא כי בדוק ומנוסה הוא שכל מה שיהיה הברזל יותר טוב כך יהיה הסכין יותר טוב ויותר חלק וגם יהיה חזק שלא יתקלקל בשחיטה שיכול לשחוט כמה בהמות בסכין אחד בלי תיקון ואין חכם כבעל הנסיון ואני יודע ועד וכותב זאת להזהיר לכל השוחטים...

— כף החיים הלכות שחיטה סימן ו' אות ג

ראשוני החסידים (ראו השחיטה בתחילת דרכה של תנועת חסידות) העדיפו להשתמש בסכיני מתכת דקים יחסית כדי שיהיה אפשר להגיע לחדות גבוהה (סכין מלוטשת), על כך התעוררה מחלוקת עזה. כיום הסכין עשויה מחומרים המאפשרים להגיע לסכין דקה חדה וחלקה לכל הדעות.

את הסכין משחיזים בעזרת אבני השחזה ייעודיות, בתחילה באבן עם חספוס גס, כדי לבנות את זווית השיפוע הסופי שמשני צידי ראש הסכין, (המכונה: "צדדי הסכין"), לאחר מכן משתמשים באבן פחות גסה, בדרך כלל ב'אבן לבנה' להעמדת הסכין, ובאבן שחורה וירוקה לגימור והחלקה. הפוסקים האחרונים התנגדו לשימוש מכני בהעמדת הסכין.

הסמכה

בעבר היה נהוג שכל אדם יכול לשחוט, כדברי המשנה: ”הַכֹּל שׁוֹחֲטִין וּשְׁחִיטָתָן כְּשֵׁרָה” () על אף שאין השוחט יודע את פרטי ההלכות שנאמרו בסכין, לצורך כך, היה השוחט צריך להראות את הסכין ל'מומחה' כלומר חכם, שיבדוק את הסכין. הדרישה לבדיקת הסכין על ידי החכם מיוחסת לשאול המלך, שהורה על בדיקה זו לאחר מלחמת מכמש: ”וַיֹּאמֶר שָׁאוּל פֻּצוּ בָעָם וַאֲמַרְתֶּם לָהֶם הַגִּישׁוּ אֵלַי אִישׁ שׁוֹרוֹ וְאִישׁ שְׂיֵהוּ, וּשְׁחַטְתֶּם בָּזֶה וַאֲכַלְתֶּם, וְלֹא-תֶחֶטְאוּ לַה' לֶאֱכֹל אֶל-הַדָּם; וַיַּגִּשׁוּ כָל-הָעָם אִישׁ שׁוֹרוֹ בְיָדוֹ הַלַּיְלָה וַיִּשְׁחֲטוּ-שָׁם” למעשה דרישת ההלכה מהשוחט שידע את כל פרטי הלכות הסכין, וגם יעבור קורס "העמדת הסכין" עד שיהפוך למומחה להשחזה בעצמו.

כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל: וכעת נוהגים בכל גלות ישראל שאין מאמינים לקצבים, וממנים אנשים ידועים על השחיטה ועל הבדיקה, ולהם מחלו חכמים את כבודם כי הם זריזים וזהירים. [ו]מתוך כך נתבטל בדיקת החכם לגמרי, גם למי ששוחט לביתו – אף כי אינו נכון, כי הרבה צריך ישוב הדעת ויראת שמים לבדיקת הסכין.

מהלכות הסכין

בהתאם לדרישות ההלכה, על מנת שסכין תהיה ראויה לשחיטה עליה לענות על שני תנאים: שתהיה חדה, כלומר - מושחזת היטב, וזאת כדי שהשחיטה תהיה קלה ומהירה (תנאי זה אינו חיוני לכשרות הסכין, ועל כן בשעת הדחק, מותר לשחוט גם בסכין שאינה מושחזת דיה). והתנאי השני הוא שתהיה חלקה, כלומר - אסור שיימצא על להב הסכין שום פגם (שבר בלהב). תנאי זה חיוני לכשרות הסכין, ומי ששוחט בסכין פגומה - הופך את הבהמה לנבלה האסורה באכילה. כל חריץ קטן בלהב, בין שהוא במרכז חלקו העליון של הלהב (החלק החותך) ובין שהוא משני צידי החוד, נחשב לפגם בסכין הפוסל אותה לשחיטה.

ייתכן מצב שבעקבות השחזה יתרה במקום אחד בסכין, ייווצר כמין שקע קמור לאורך הסכין, כשהחוד ירד ועולה, ללא פגימה, דבר זה אינו פוסל את הסכין. גם כאשר יש יותר משינוי אחד בגובה, כלומר, הסכין עולה ויורד בשני מקומות או יותר, הסכין כשרה. עם זאת, במקרה זה לפי חלק מהפוסקים הסכין נפסלת, כי קשה להרגיש בה אם אין פגימות.

בנוסף יש להשתמש בסכין מרובעת ללא חוד בראשה, זאת כדי למנוע אפשרות של חלדה - החדרת הסכין בין הקנה והוושט או מתחת לעור.

בדיקת הסכין

הרב צבי ובר בבדיקת סכין שחיטה בבית מטבחיים בחו"ל

הסכין צריכה 24 בדיקות; 12 לפני השחיטה, ו-12 לאחריה, בהתאם לחישוב הבא: לכל סכין 3 צדדים - החלק העליון של הלהב, צידו השמאלי וצידו הימני. הבדיקה נעשית ב"הולכה והבאה", כלומר - הבודק מוליך את אצבעו לאורך הסכין, על כל אחד מצידיו של הלהב, ומחזיר אותה. כל בדיקה נעשית פעם אחת עם בשר האצבע, ופעם אחת בציפורן.
יוצאות, אם כן, 12 בדיקות: בכל אחד משלושת הלהבים הולכה והבאה, 6, וכל אחת מהבדיקות פעם עם הבשר ופעם עם הציפורן - 12. כיום נוהגין לבדוק רק בחוד הציפורן, ואין בודקין כלל על גבי הבשר.

הבדיקה צריכה להיעשות במתינות, ומבלי שיהיו גורמים זרים שעלולים להסיח את דעתו של הבודק; כך אין לערוך את הבדיקה במזג אוויר חריג או כאשר הבודק נתון במצב גופני חריג. לאחר שהבודק מבצע מספר בדיקות עליו לנוח מעט כדי שלא ייטעה בבדיקה.

רבי יונה גירונדי אומר שיש להתרכז מאוד בעת בדיקת הסכין. לדבריו ייתכן מצב שבו חש הבודק בפגם קל בסכין, רק לאחר שלוש בדיקות, וזאת כיוון שלא התרכז דיו בבדיקות הראשונות.

בגמרא מובא שהיו אמוראים שבדקו את הסכין בלשונם, במים או בשמש. כל אחד בחר בדיקה שנראית לו יעילה יותר.

תלמידים שלומדים את מקצוע השחיטה מתאמנים רבות בפני רבם להבחין בפגימות הדקות של הסכין, וכן להסיר אותן ולהשחיז את הסכין באופן שתהיה נקייה מפגימות כל שהן.

סכין שחיטה ופגימותיה

סכין שנמצאה בה פגימה בבדיקה שנעשית לאחר השחיטה, בעל החי שנשחט בה נקרא נבילה, ואסור מהתורה לאוכלו.

שוחט שסכינו נמצאה פגומה בעת שחיטתו, ולא ניבל את הבהמה, אלא התיר את הבשר שנשחט באותו סכין לאכילה, אם ניכר שדבר זה קרה לו בשוגג, באופן חד פעמי, נוזפים בו. ואם במזיד, מעבירים אותו ממשרתו. בבתי המטבחיים מקפידים מאוד להשגיח על סכיני השוחטים, ולכן מצוי שם אדם המומחה בבדיקת סכינים, וזהו עיסוקו היחיד בבית המטבחיים. ולפני שהשוחטים ניגשים לעמדת השחיטה, הם מוסרים לו את הסכין לבדיקה, כדי שיאשר את תקינותה. אחת הסיבות שבודקים את סכיניהם של השוחטים, היא מפני ששחיטה רבה מכבידה על הידיים (בפרט בעופות), וישנו חשש שמתוך כך הם לא ירגישו בפגימה בסכין - אם תהיה כזו.

קישורים חיצוניים

• הערך "סכין של שחיטה", באנציקלופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
• הערך "בדיקת סכין", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
• רבי יצחק דוב הלוי במברגר, מורה לזובחים, הלכות שחיטה ובדיקה.
• סרטון המסביר כיצד מעמידים סכין שחיטה.
• הרב אליעזר מלמד‏, "הלכות שחיטה - הסכין", פניני הלכה כשרות, פרק י"ח, הלכה ו'