סכסוך סוצ'י

סכסוך סוצ'י היה סכסוך גבולות משולש במעורבות הצבא האדום הבולשביקי, הצבא הלבן והרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה, כאשר כל השלושה שאפו להשתלט על העיר סוצ'י שלחופי הים השחור והאזורים הסמוכים. הסכסוך נחשב לחלק ממלחמת האזרחים ברוסיה והתמשך ברמה משתנה מיולי 1918 עד מאי 1919. הסכסוך הסתיים בתיווך בריטי שקבע את הגבול בין רוסיה לגאורגיה, שהוא הגבול הרשמי עד היום.

מחוז סוצ'י 1918-1919, חלק מהרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה

רקע

האזור שהיה נתון במחלוקת היה מאוכלס, מימי קדם, בשבט אבחזי-צ'רקסי, הזיגים. התביעה הגאורגית על האזור באה כתוצאה מכך שהאזור היה בשליטת הממלכה הגאורגית המאוחדת כשהייתה בשיאה ולאחר מכן היה האזור תחת שלטון הממלכות שבאו בעקבותיה - ממלכת אימרתי ובסופו של דבר נסיכות אבחזיה. בתקופת שלטון האימפריה הרוסית גדלה ההתעניינות התיירותית באזור. חלק מהאזור הופרד בצו של הצאר, מה-25 בדצמבר 1904, מידי אוקרוג סוחומי שהיה חלק מפלך כותאיסי לטובת פלך הים השחור (גוברניית הים השחור). המדיניות הרוסית באזור, שהביאה לגל של מוג'הירים גרמה להתדלדלות האוכלוסייה. מצד שני אוכלס האזור בידי מספר רב של גאורגים וארמנים. למרות זאת, התעקשו הגנרל דניקין ועמיתיו כי הגבול בין גאורגיה (שלא הייתה מוכרת עדיין על ידי שתי ההנהגות הלבנה והסובייטית) והרפובליקה הקובנית, שנשלטה על ידי הצבא הלבן, צריך להיות הגבול שעבר בין פלכי האימפריה הרוסית - פלך כותאיסי ופלך הים השחור. כלומר, מעט צפונית לנהר הבזיב.

הסכסוך

לסכסוך קדמה מרידה פרו-בולשביקית באבחזיה שגרמה להנהגה המקומית הפוסט-מהפכנית, "מועצת העם האבחזי", לבקש, ב-8 ביוני 1918, עזרה מהרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה ולהצטרף אליה כיחידה אוטונומית. הכוחות הגאורגיים תחת הנהגתו של הגנרל גיאורגי מזניאשווילי התפרס באזור וצרף חיל פרשים אבחזי שסופק על ידי האצולה המקומית. מזניאשווילי הדף את המתקפה הסובייטית מכיוון סוצ'י בסוף יוני, ובהתאם להנחיות שקיבל מההנהגה האבחזית והגאורגית, התקדם צפונה על מנת לתקוף את הבסיס הבולשביקי שהעניק סיוע למורדים הבולשביקים.

המבצע הצבאי הגאורגי היה גם בעידודו של חיל המשלוח הגרמני לקווקז והביא לכיבושם של רובע אדלר ב-3 ביולי, העיר סוצ'י עצמה ב-6 ביולי וטואפסה (Туапсе́) ב-27 ביולי. כולן לאורך חוף הים השחור. זמן קצר לאחר מכן נשלח מזניאשווילי להשתלט על מסילת הברזל טואפסה-מייקופ ולתאם את פעולותיו עם הממשלה הלבמה של הרפובליקה הקובנית וצבא המתנדבים של דניקין כדי לנהל מלחמה כוללת כנגד כוחות הצבא האדום בדרום רוסיה.

בתחילה התייחסה גאורגיה לצבא הלבן כבעלת ברית כנגד האיום המשותף מפני הבולשביקים ממוסקבה. אלא ששיתוף פעולה זה הופר, לאחר זמן קצר, על ידי דניקין בקריאתו להחזרת "רוסיה הגדולה" כאשר הקווקז אמור היה להיות חלק אינטגרלי ממנו. בתחילת ספטמבר של אותה שנה נאלצו הגאורגים לסגת מטואפסה מפני כחות הצבא האדום מטאמאן שנסוג מפני הצבא הלבן. זמן קצר לאחר מכן, ב-8 בספטמבר, השתלטו כוחות הצבא הלבן על טואפסה והכריחו את הבולשביקים לסגת הלאה לכיוון ארמאוויר (Армави́р) (כיום מחוז קרסנודר).

ב-18 בספטמבר של אותה שנה, "מועצת העיר סוצ'י", גוף שלטוני שהוקם על ידי המנשביקים המקומיים והמפלגה הסוציאל-רבולוציונרית באוגוסט, הכריזו על איחוד העיר ומחוזותיה לרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה, כ"אמצעי זמני" כנגד האיום הכפול מלנין ודניקין. סיפוח העיר על ידי גאורגיה היה מיידי והביא למחאה חריפה ממנהיגי כחות הצבא הלבן.

ב-25 בספטמבר 1918, נפגשו מנהיגי הצבא הלבן ונציגים של הרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה באקטרינודר כדי פתרון של שלום לסכסוך. דניקין דרש כי הגאורגים ייסוגו אחורה לנהר הבזיב. הגאורגים סרבו, וטענו מצידם כי יש להם זכויות על האזור. הצדדים לא הצליחו להגיע להסכם באותו היום והלבנים פרשו מהמשא ומתן כבר ביום שלמחרת. ממש באותו יום כבש דניקין את לזרבסקיה שבפאתי העיר סוצ'י. אבל הוא לא הצליח להשתלט לגמרי על האזור עד שהצבא האדום הוכרע בצפון הקווקז. ב-6 בפברואר 1919 הוכרחו הכוחות הגאורגים לסגת לעבר נהר הבזיב יחד עם מפקדם הגנרל קונייב (קוניאשווילי), וקציניו נשבו בידי הרוסים בגגרה. התערבות נציגים בריטיים ותחימת קו הגבול על ידיהם הקדימה את תגבורת שנשלחה. קו הגבול נקבע לאורך נהר הבזיב והקצינים הגאורגיים שוחררו.

ב-14 במרץ 1919 הציגה, משלחת גאורגית בשיחות השלום של פריז, תוכנית על הגבולות של גאורגיה בה תבעה חלק מפלך הים השחור לשעבר עד לנהר קטן שנקרא מקופסה, 14 ק"מ דרום-מזרחית לעיר טואפסה. אולם המשא ומתן לא הניב תוצאות.

ב-12 באפריל 1919 המשמר האזרחי הגאורגי שבסיסו בסוחומי ויחידות צבאיות תחת הנהגתו של גנרל מזניאשווילי פתחו במתקפת נגד. הכוחות הגאורגים התעלמו מעמדות שמירה על השלום בריטיות על נהר הבזיב. הם כבשו את גגרה לאחר קרבות עקובי דם, ולאחר מכן, בשיתוף פעולה עם לוחמי גרילה רוסים מהצבא הירוק (Зелёная Армия), עברו לנהר מחדיר. אולם התערבות בריטית שמה קץ להתקדמות הגאורגית. הבריטים תחמו קו גבול חדש דרומית לאדלר, על נהר הפסואו. לאורך הגבול תפס, חיל משלוח בריטי, עמדות, כדי למנוע התפרצות נוספת של המלחמה. ב-23-24 במאי נפגשו גאורגים, מתנדבים רוסים ונציגים בריטיים בטביליסי כדי להגיע לפתרון של שלום בנוגע לסכסוך. פגישה זו הייתה למעשה סופו של הסכסוך. יחד עם זאת, התרחשו, עד לסוף אותה שנה מספר התנגשויות מעת לעת.

תחימתו של הגבול הרוסי-גאורגי לאורך נהר הפסואו הייתה התוצאה העיקרית של סכסוך סוצ'י. במאי 1920 הוכר הגבול החדש על די הרפובליקה הסובייטית הסוציאל-פדרטיבית של רוסיה (РСФСР), ובינואר 1921 הוכר על ידי מדינות ההסכמה.

מקורות

• ריצ'רד הנרי אולמן (1968), בריטניה ומלחמת האזרחים הרוסית, נובמבר 1918 - פברואר 1919, עמ' 220-219, (באנגלית)
• אבטנדיל מנטששווילי, מספר בעיות לאומיות ואתניות בגאורגיה, (באנגלית)