סלמה אנגל-וינברג
סלמה אנגל-וינברג (באנגלית ובהולנדית: Selma Engel-Wijnberg, נולדה כ- Saartje "Selme" Wijnberg ,[1] [2] בהגייה הולנדית: סלמה ויינברך; 15 במאי 1922 – 4 בדצמבר 2018) הייתה אחת משני ניצולי השואה היהודים ההולנדים היחידים ממחנה ההשמדה סוביבור (לצד ז'ול שלביס). היא ברחה במהלך המרד בשנת 1943, התחבאה בפולין ושרדה את המלחמה. אנגל-וינברג היגרה לארצות הברית מישראל עם משפחתה בשנת 1957, והתיישבה בברנפורד, קונטיקט. היא חזרה לאירופה רק כדי להעיד נגד פושעי המלחמה של סוביבור. [3] בשנת 2010 קיבלה בהולנד את אות הכבוד של האביר במסדר אורנג'ה-נסאו .
.jpg) | |
| לידה |
15 במאי 1922 חרונינגן, הולנד  |
|---|---|
| פטירה |
4 בדצמבר 2018 (בגיל 96) East Haven, ארצות הברית |
| מדינה |
ממלכת ארצות השפלה |
| מקום מגורים |
ברנפורד |
| מספר צאצאים |
3 |
| פרסים והוקרה | Knight of the Order of Oranje-Nassau |
  | |
ראשית חיים
עריכהוינברג נולדה למשפחה יהודית בחרונינגן, הולנד. היא גדלה בזוולה, שם ניהלו הוריה מלון שהיה בעלותם, ושם למדה בבתי ספר מקומיים. ב-10 במאי 1940, חמישה ימים לפני שלווינברג מלאו 18, פלשו הגרמנים להולנד. עד מהרה החלה רדיפת היהודים. בספטמבר 1942 הסתתרה וינברג תחילה באוטרכט, ואחר כך בדה בילט .[4]
שנות השואה
עריכהבזמן שהותה במסתור היא השתמשה בשם "גרריטה ואן דן ברג" אך נתפסה על ידי הנאצים ב־18 בדצמבר 1942. כעבור חודשיים היא הועברה למחנה פיכט, אחר כך למחנה המעבר וסטרבורק, ולבסוף גורשה למחנה ההשמדה סוביבור ב־9 באפריל 1943. היא שרדה את הסלקציה עם הגעתה, ושובצה ליחידת ארבייטשפטלינגה בלאגר השני. שם נאלצה למיין את בגדיהם של קורבנות תאי הגזים. כששומרים הביטו בכיוון השני, היא הייתה מחביאה בחשאי פריטים בעלי ערך כדי למנוע מהגרמנים את השימוש בהם.
בצריף המיון פגשה וינברג את בעלה לעתיד, חיים אנגל (רו') (10 בינואר 1916 – 4 ביולי 2003), יהודי פולני מברודזב,[5][6] שהיה מבוגר ממנה בשש שנים. הם הצליחו לתקשר בגרמנית והוא עזר לה לשרוד; למשל, כשהיא חלתה בטיפוס ונחלשה, הוא נשא אותה ועזר לה לנוח כשהשומרים לא הסתכלו.[7]
במהלך המרד בסוביבור ב־14 באוקטובר 1943 ברחו וינברג ואנגל יחד.[5] היא סיפקה לאנגל סכין שבאמצעותה דקר למוות את קצין האס אס רודולף בקמן, ובני הזוג נמלטו בזמן הבריחה מהירי דרך השער הראשי ליער.[8] הם מצאו מקלט אצל שני איכרים פולנים – אדם וסטפקה, זוג נשוי, ושילמו להם עבור הסתרתם.[7] הזוג שהה תשעה חודשים במחבוא באסם עד נסיגת גרמניה הנאצית מפולין הכבושה ביולי 1944 במהלך מבצע בגראציה, המתקפה הנגדית של הצבא האדום . [9] באותו זמן סלמה הייתה בהריון.
בני הזוג התחתנו,[4] נסעו דרך פולין שם נולד בנם אמיאל בלובלין .[8] הם חצו את אוקראינה ברכבת לצ'רנוביץ ולאודסה, ועד מהרה יצאו בספינה למרסיי, צרפת. היה צורך להבריח את חיים על סיפונה של הספינה, משום שפולנים לא הורשו להגיע לאירופה. עקב זאת סלמה הייתה עצבנית ולחוצה ולא יכלה להניק את בנה אמיאל. היא הלכה למטבח, וביקשה חלב. היא קיבלה 'חלב שמנת כבד מאוד' אותו האכילה את בנה. בעקבות זאת הילד חלה ומת תוך 24 שעות. גופתו נקברה בים ליד נקסוס. ממרסיי נסעו בני הזוג צפונה ברכבת לזוולה וחזרו לבית הוריה של סלמה, מלון וינברג, בהולנד. [10]
אחרי מלחמת העולם השנייה
עריכהבהולנד חיים וסלמה נישאו שוב ב־18 בספטמבר 1945.[11] משטרת זוולה החליטה כי סלמה, עקב נישואיה לאנגל איבדה את אזרחותה ההולנדית והפכה לאזרחית פולנית. לא ניתן היה להחזיר את בני הזוג לפולין מכיוון שממשלתה של האחרונה לא קיבלה עוד את חזרתם של אזרחים פולנים שגורשו ממדינות זרות. גורמים רשמיים בהולנד החליטו שלא לקבל את אנגל למחנה עקורים למען זרים ליד וולקנוונס מכיוון שהמחנה היה בתפוסה מלאה וגם לא את ויינברג כיוון שהייתה ילידת הולנד. [12]
בזמן שהם התגוררו בזוולה, אנגל-וינברג ילדה שני ילדים נוספים, בן ובת.[11] הם הקימו חנות בדים וקטיפה ואופנה. [13][5] בראיון משנת 2015 אמרה כי היא וחיים שונאים את הולנד על יחסה אליהם לאחר המלחמה, כאשר ניסו לשלול ממנה את אזרחותה והתכוונו לגרשם.[7] המשפחה עלתה לישראל בשנת 1951. עם זאת, אנגל לא הרגישה שם בנוח, ולכן בשנת 1957 הם החליטו להגר לארצות הברית. הם התיישבו בברנפורד, קונטיקט .[8][14] בני הזוג חזרו לאירופה אך ורק כדי להעיד נגד פושעי המלחמה של סוביבור. [3]
ב-12 באפריל 2010 התנצל השר אב קלינק (אנ') בפני אנגל-וינברג על הטיפול בה לאחר המלחמה, מטעם ממשלת הולנד, במהלך טקס הזיכרון למחנה וסטרבורק.[15] אף על פי שדחתה את ההתנצלות, אנגל-וינברג קיבלה את אות כבוד הממשלה לאביר במסדר אוראניה-נסאו (אנ').[14] אירוע זה היה הפעם הראשונה בה ביקרה בהולנד מאז שעזבה אותה בשנת 1951.[16][17] חיים אנגל נפטר בברנפורד, קונטיקט בשנת 2003. אנגל-וינברג נפטרה בברנפורד, קונטיקט, ב-4 בדצמבר 2018 בגיל 96. לאחר מותה נותר בחיים ניצול סוביבור האחרון סמיון רוזנפלד שנפטר בישראל בשנת 2019.
אזכורים נוספים
עריכה- בסרט " הבריחה מסוביבור" משנת 1987 גילמה את דמותה אליס ואן מארסווין.[18]
- אד ואן לימפ כתב ביוגרפיה משנת 2010 על אנגל-וינברג בשם Selma: De vrouw die Sobibor overleefde (סלמה: האישה ששרדה את סוביבור); (ISBN 978-90-74274-42-5)[19]
- ואן ליפט גם עשה סרט דוקומנטרי באותו הכותרת על אנגל-וינברג, ששודר על ידי ה- NOS בטלוויזיה ההולנדית בשנת 2010. [דרוש מקור]
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ Holocaust Encyclopedia. "Selma Wijnberg". Profile. United States Holocaust Memorial Museum. נבדק ב-25 במאי 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Ann Markham Walsh & Saartje (Selme) Wijnberg Engel (2012). Dancing Through Darkness: The Inspiring Story of Nazi Death Camp Survivors, Chaim and Selma Engel (באנגלית). Dunham Books. ISBN 0985532882.
{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link) - ^ 1 2 Liempt 2010, p. 120-21.
- ^ 1 2 "Interview: Saartje (Selma) Engel nee Wijnberg". Holocaust Research Project, US Holocaust Memorial Museum. 16 ביולי 1990. נבדק ב-4 בדצמבר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 De Ree Archiefsystemen. "Chaim Engel". Sobibor Interviews. Netherlands Institute for War Documentation (NIOD).
- ^ Chaim Engel (16 ביולי 1990). Oral history interview (video recording) (באנגלית). Miles Lerman Center for the Study of Jewish Resistance: United States Holocaust Memorial Museum Oral History Branch. Event occurs at 25:37. נבדק ב-25 במאי 2016.
Linda Kuzmack interview with Chaim Engel. Permanent Collection
{{cite AV media}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 "Selma Wijnberg was de laatste Nederlandse overlevende van Sobibór". Trouw (בהולנדית). 4 בדצמבר 2015. נבדק ב-5 בדצמבר 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 "Holocaust survivor from Branford tells of love amid horror (video)". New Haven Register. נבדק ב-4 בדצמבר 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Liempt 2010, p. 104.
- ^ Liempt 2010, p. 113.
- ^ 1 2 "Chaim Engel, 87, a Sobibor Escapee, Dies". The New York Times. נבדק ב-4 בדצמבר 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Liempt 2010, p. 118.
- ^ Liempt 2010, p. 119.
- ^ 1 2 "Last Dutch Sobibór survivor (96) died". Teller Report. נבדק ב-4 בדצמבר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Dutch American death camp survivor receives apology and knighthood". Godutch. n.d. נבדק ב-4 בדצמבר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Officiële excuses voor Sobibor-overlevende, nos.nl, 8 April 2010.
- ^ "Dutch death camp survivor knighted". rnw.org.
- ^ "Selma Wijnberg: de vrouw die Sobibor overleefde". Drentheindeoorlog. נבדק ב-4 בדצמבר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Selma: De vrouw die Sobibor overleefde" at Historiek.net
בִּיבּלִיוֹגְרָפִיָה
עריכה- Liempt, Ad Van (2010). Selma, de vrouw die Sobibor overleefde (בהולנדית). Laren, The Netherlands: Verbum. pp. 13, 104, 118–19, 120–21. ISBN 9789074274425. נבדק ב-16 במרץ 2015.
{{cite book}}: (עזרה)