צ'רנוביץ

צ'רנוביץ
**Чернівці**
סמל צ'רנוביץ סמל צ'רנוביץ	דגל צ'רנוביץ דגל צ'רנוביץ
	פוטומונטז' של צ'רנוביץ. בכיוון השעון: 1. אוניברסיטת צ'רנוביץ, בעבר ארמון המירטופוליט של בוקובינה; 2. המוזיאון לאמנויות; 3. בניין מגורים ברח' האוניברסיטה מס. 9; 4. כיכר התיאטרון; 5. הבניין ברחוב אולהה קוביליאנסקה 2; 5. "הבית הגרמני" ברחוב אולהה קובילאנסקה
מדינה	אוקראינה
אובלסט	צ'רנוביץ
חבל ארץ	בוקובינה
ראש העיר	רומן ואסיליוביץ' קליצ'וק
שפה רשמית	אוקראינית
תאריך ייסוד	1408
שטח	153 קמ"ר
גובה	248 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	265,471 (1 בינואר 2021)
‑ צפיפות	1625 נפש לקמ"ר (2001)
קואורדינטות	48°18′0″N 25°56′0″E / 48.30000°N 25.93333°E
אזור זמן	UTC +2
	http://www.city.cv.ua
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת אוקראינה רגילה) קייב דניפרו אודסה לבוב דונצק חרקוב רוסיה בלארוס פולין ס. הו. רומניה מול. סר. הים; השחור; ים; אזוב; קרים צ'רנוביץ

המונח "טשרנוביץ" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו טשרנוביץ (פירושונים).

צ'רנוביץ (באוקראינית: Чернівці, "צֶ'רְנִיבְצִי"; ברוסית: Черновцы, "צֶ'רְנוֹבְצִי"; ברומנית: Cernăuţi, "צֶ'רְנַאוּץ", בגרמנית Czernowitz "צ'רנוביץ", ביידיש: טשערנאָוויץ או טשרנוביץ) היא עיר מחוז בצפון בוקובינה, כיום באוקראינה, השוכנת על גדת הנהר פרוט, סמוך לגבול עם צפון רומניה, כ-650 קילומטר מדרום־מערב לבירה קייב. שטח העיר כ-150 קילומטר רבוע.

צ'רנוביץ הייתה למשך כמעט מאתיים שנה בירת חבל בוקובינה תחת שלטון אוסטרי ואחר כך רומני. היא עיר מודרנית, ובה מבנים בעלי אדריכלות נאה, פסלים, אנדרטות, פארקים ירוקים וכיכרות רבות.

היסטוריה

ראשיתה של העיר במבצר עתיק מתקופת רוס של קייב, ששמו "Chern" – "שחור". המבצר שכן על הגדה השמאלית של הנהר פרוט, בגבולה הדרומי של ווהלין, ונקרא "שחור" בשל צבען הכהה של חומותיו והאדמה השחורה הפורייה שסביבו.

בשנת 1259 הכובשים המונגולים הרסו את המבצר. בעקבות הכיבוש התפתח היישוב במיקום אסטרטגי נוח יותר, על הגדה הימנית של הנהר פרוט.

בין השנים 1359–1774 הייתה צ'רנוביץ חלק מנסיכות מולדובה.

צ'רנוביץ מוזכרת לראשונה בכתובים ב-8 באוקטובר 1408, במכתב מהשליט אלכסנדרו הטוב לסוחרים בלמברג, ותאריך זה נחוג כל שנה כ"יום העיר".

ב-1457 נעשתה צ'רנוביץ עיר מסחר מרכזית. העיר נהרסה כמה פעמים בתקופה העות'מאנית. מ-1774 ועד 1919 שלטה בה אוסטריה במסגרות מדיניות שונות, והעיר הייתה לבירת ארץ הכתר בוקובינה. חלק ניכר מבתי העיר שסגנונם אירופי עתיק, מקורם בתקופה זו, הנחשבת בעיני תושבי העיר ל"תור הזהב". בשנת 1905 הוקם בית התיאטרון שפועל גם כיום.

לאחר התפרקות האימפריה האוסטרו-הונגרית בשנת 1918, ממלכת רומניה שלטה בצ'רנוביץ ובסביבתה עד 1940, אז תפס הצבא האדום את העיר והיא סופחה לרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית השייכת לברית המועצות.

בתחילת הפלישה הגרמנית לברית המועצות במלחמת העולם השנייה, תפסה רומניה את השליטה בעיר וברוב אוקראינה הדרומית. לאחר הצלחת הצבא האדום בהדיפת צבאות מעצמות הציר, שבה העיר ב-1944 לשליטה סובייטית.

מ-1950 הידלדלה במהירות האוכלוסייה הרומנית בצ'רנוביץ ונהייתה מיעוט. כשהסובייטים השתלטו על בוקובינה, נמלטו רומנים רבים לרומניה או גורשו לסיביר. מ-1991, עם קריסת ברית המועצות, שייכת העיר לאוקראינה העצמאית. המיעוט הרומני בעיר ממשיך להצטמצם, בשל התבוללות תרבותית והגירה לרומניה.

אוכלוסייה

שנה	אוכלוסייה
1775	2,300
1794	5,000
1832	11,000
1869	34,000
1890	54,200
1910	87,100
1930	112,400
1941	78,800
1970	187,000
1984	238,000
1989	295,000
2001	240,600
2013	259,897

במפקד האוכלוסין משנת 2001 מנתה אוכלוסייתה 240,621 נפש^[1]. האוכלוסייה הורכבה מ-65 קבוצות אתניות שונות, העיקריות שבהן:

אוקראינים: 79.8%
רוסים: 11.3%
רומנים: 4.5%
מולדובנים: 1.6%
פולנים: 0.6%
יהודים: 0.6%
אחרים: 1.2%

קהילה יהודית

ערך מורחב – קהילת יהודי צ'רנוביץ

בית הכנסת קורל של צ'רנוביץ, ה"טמפל" של צ'רנוביץ, נבנה ב-1877 ונשרף על ידי הנאצים ב-9 ביולי 1941

בעבר הייתה בצ'רנוביץ אוכלוסייה יהודית גדולה. רבים מהיהודים הגיעו לצ'רנוביץ בתקופת המשטר האוסטרי, הסובלני יחסית למשטרים באזורים הסמוכים. מעניין במיוחד לגלות שורת מגיני דוד - אות להערכה שרחש האדריכל לרב המקומי, בראש אחד ממגדלי האוניברסיטה המפוארת של העיר, אשר שימש במקור למגורי המטרופוליט הנוצרי. האוכלוסייה היהודית הייתה מגוונת מאוד: רפורמיים, בהנהגת הרב אליעזר אליהו איגל וממשיכיו, שכונו בשם "ההולכים קדימה", אורתודוקסים, בהנהגת הרב בנימין אריה וייס וממשיכיו, שכונו "העומדים"^[2], מתבוללים בתרבות הגרמנית, ציוניים, קומוניסטים ובונדיסטים. היהודים בצ'רנוביץ דיברו בשפה המבוססת על הגרמנית הווינאית ומתובלת במילים ובביטויים ביידיש ובאוקראינית. האוכלוסייה החרדית דיברה בעיקר יידיש.

בין השנים 1784–1805 רב העיר היה הרב חיים טירר, מגדולי תנועת החסידות, שנודע בכינוי "רבי חיים מצ'רנוביץ" או "הצ'רנוביצר", ונקרא גם "בעל באר מים חיים", על שם הספר שחיבר.

בבית העלמין היהודי בצ'רנוביץ נמצא קברו של רבי ישראל מרוז'ין מגדולי החסידות, ורבים נוהגים לפקוד את קברו.

ביוזמת נתן בירנבוים, ב-1908 נערכה בעיר ועידת הסופרים היהודים של שפת היידיש, שהכריזה על היידיש השפה הלאומית של היהודים.

בשנים 1912–1914 שימש סאלו וייסלברגר היהודי כראש העיר. בכתב העת היידי "טשערנאוויצר בלעטער" הופיעו יצירותיהם של איציק מאנגער, אליעזר שטיינברג ומשה אלטמן. כתב העת הופיע בשנים 1928–1938 עד שאסרו השלטונות את פרסומו. עורכו היה שמואל אבא סופר שנרצח ב-1941.

ערב מלחמת העולם השנייה חיו בעיר כ-50,000 יהודים, יותר משליש מאוכלוסיית העיר. באוקטובר 1941, במהלך מלחמת העולם השנייה הקימו הרומנים את גטו צ'רנוביץ. במרץ 1944 היו בעיר כ-15,000 יהודים, כאשר נכבשה בידי הצבא האדום. לאחר סיום המלחמה פעל בעיר הרב מסקולן לאסוף ילדים יהודים שנשארו בכפרים בסביבה אצל הגויים כדי להבריח אותם את הגבול לבוקרשט^[3].

לאחר סיום המלחמה הגיעו לעיר יהודים נוספים מן הסביבה. עם התפרקות ברית המועצות בתחילת שנות ה-90 היגרו רבים לישראל ולעולם המערבי. בתחילת המאה ה-21 חיו בעיר כ-5,000 יהודים. בתקופת הזוהר שלה, עשרות בתי כנסת שקקו חיים בצ'רנוביץ, אך בסוף המאה ה-20, שימש בית הכנסת המרכזי כבית קולנוע.

בתקופת המשטר הקומוניסטי האנטישמיות ה"קלאסית" בצ'רנוביץ דוכאה לרמה בה הייתה לא ניכרת במרחב הציבורי, פרט למדיניות הדיכוי האנטי-ציוני, למניעת ההתארגנות הקהילתית הכלל-ארצית ולמגבלות מסוימות של "נומרוס קלאוזוס" בקבלה לאוניברסיטה, ללימודי רפואה למשל. בדומה לעוד מקומות בברית המועצות, נאלצו משום כך צעירים יהודים, למרות כישוריהם, לנדוד לאוניברסיטאות בחלקים מרוחקים של ברית המועצות (באזורים בהם היו פחות יהודים מקומיים).

בשנת 2004 חודשה פעילות הקהילה בעיר על ידי שליח חב"ד, הרב מנחם מענדל גליצנשטיין, שמכהן גם כרב המחוז.

ביולי 2021 הודיע מושל מחוז צ'רנוביץ שיחזיר את המבנה ההיסטורי "הבית היהודי", שנבנה בשנת 1908, לידי הקהילה היהודית המקומית^[4]. זו מתעתדת להעביר אל המבנה את בית הספר היהודי, משרדי הקהילה והמוזיאון היהודי. המבנה הוחרם מהקהילה בידי הנאצים בשנת 1941, ואחרי מלחמת העולם השנייה הולאם על ידי המשטר הסובייטי.

תחבורה

את העיר משמש נמל התעופה צ'רנוביץ.

ערים תאומות

לצ'רנוביץ אחת עשרה ערים תאומות, כדלהלן^[5]:

אוסטריה קלגנפורט, אוסטריה
ארצות הברית סולט לייק סיטי, ארצות הברית
ישראל נוף הגליל, ישראל
פולין קונין, פולין
קנדה ססקטון, קנדה
רומניה סוצ'אבה, רומניה
רומניה יאשי, רומניה
רומניה טימישוארה, רומניה
מולדובה בלץ, מולדובה
מולדובה קישינב, מולדובה (מ־2014)
בולגריה פלבן, בולגריה

לקריאה נוספת

Florence Heymann - Le Crépuscule des lieux, Stock, Paris, 2003 (פלוראנס היימן – דמדומי המקומות – פריז 2003) (בצרפתית)

אנדראה פשל (עורכת), צ'רנוביץ – מקום של עדות, תל אביב: הוצאת רסלינג, 2006
דפנה יזרעאל, בחזרה לצ'רנוביץ', סגולה 1 (אייר תש"ע, 4/2010)
צבי יעבץ, צ'רנוביץ שלי: מקום שחיו בו אנשים וספרים, תל אביב: הוצאת דביר, דצמבר 2007