סמואל גומפרס
סמואל גומפרס (באנגלית: Samuel Gompers; 26 בינואר 1850, לונדון - 13 בדצמבר 1924, סן אנטוניו, טקסס) היה מנהיג פועלים אמריקאי.
 | |
| לידה |
27 בינואר 1850 לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד  |
|---|---|
| פטירה |
13 בדצמבר 1924 (בגיל 74) סן אנטוניו, ארצות הברית |
| מדינה |
ארצות הברית |
| מקום קבורה |
בית הקברות סליפי הולו |
| השכלה |
JFS |
| בן או בת זוג |
סופיה ג'וליאן |
| פרסים והוקרה |
היכל התהילה של העבודה (1989) |
| חתימה |
 |
  | |
שנותיו הראשונות
עריכהגומפרס נולד למשפחה יהודית ממוצא הולנדי שהיגרה ללונדון באמצע המאה התשע עשרה. אביו של גומפרס עבד במפעל סיגריות ומשפחתו השתייכה למעמד הפועלים. גומפרס למד רק כארבע שנים בבית ספר שכן מגיל צעיר סייע לאביו בעבודתו. בגיל שלוש עשרה היגר עם משפחתו לארצות הברית ועבד במפעל סיגריות. הוא נשא לאישה את סופיה יוליאן ובשנת 1872 קבל אזרחות אמריקאית.
כמנהיג פועלים
עריכהלאחר המשבר הכלכלי בשנת 1873 הקים גומפרס את איגוד העובדים של פועלי הסיגריות. בשנת 1881 הקים את הפדרציה של האיגודים המקצועיים בארצות הברית. בשנת 1886 אורגן האיגוד מחדש בשם "פדרציית העבודה האמריקאית". הייתה זו פדרציה של איגודי עובדים בענפים שונים.
גומפרס עמד בראש ארגון זה עד סוף ימיו, למעט שנה אחת ב-1895. לימים, בשנת 1904, תאגד פדרציה זאת של איגודים מקצועיים למעלה ממיליון וחצי פועלים וב-1914 אף יגיע מספר הפועלים בפדרציה לכשני מיליון עובדים. עם זאת הפדרציה לא ניסתה לאגד בתוכה פועלים בלתי מיומנים.
גומפרס התנגד למעורבות של איגודי הפועלים בפוליטיקה האמריקאית ולכן התנגד נחרצות למפלגה הסוציאליסטית האמריקאית של יוג'ין דבס. הוא האמין שעל הפועלים להאבק להשגת זכויותיהם במסגרת החברה הקפיטליסטית ולא לערר על יסודות קיומה[1].
גומפרס גם האמין שאת זכויות העובדים יש להשיג במסגרת משא ומתן קיבוצי ולא במסגרת חקיקה שתכפה מלמעלה על המעסיקים. עם זאת בפרספקטיבה היסטורית יש הזוקפים לזכותו את מרבית החקיקה לטובת העובדים בארצות הברית.
בשנת 1899 היה גומפרס מאישי הציבור האמריקניים שיצאו נגד המלחמה של ארצות הברית בפיליפינים וגינו את אמצעי הדיכוי שבהם נעשה שימוש ואת מה שכונה "הרוח האימפריאליסטית" שאחזה בארצות הברית. גומפרס תמך בהגבלות על ההגירה לארצות הברית, מכיוון שלטענתו גרמה ההגירה להורדת שכר העובדים[2]. פועלים יהודים טענו נגדו שהוא מתנכר לעמו, בין השאר בגלל התנגדותו להגירה חופשית[3]. את הפרעות שביצעו לבנים בשחורים באיסט סנט לואיס תירץ בכך שבעלי ההון הביאו פועלים שחורים מהדרום שדחקו את רגליהם של הפועלים הלבנים ושברו שביתות[4]. גומפרס היה ממתנגדי הקומוניסטים והתנגד לכל משא ומתן עם ברית המועצות[5].
בזמן מלחמת העולם הראשונה סייע גומפרס לנשיא וודרו וילסון לרתום את האיגודם המקצועיים האמריקאים למאמץ המלחמתי. לשם כך מונה כחבר במועצה להגנה לאומית שרכזה את מאמצי המלחמה האמריקאיים. לא היה זה דבר של מה בכך שכן אגודי עובדים ומנהיגי עובדים אמריקאים אחרים כגון יוג'ין דבס התנגדו למעורבות אמריקאית במלחמה. הוא השתתף בוועידת השלום בורסאי לאחר מלחמת העולם הראשונה כיועץ לענייני עבודה.
ב-6 בדצמבר 1924, בעת כנס פועלים במקסיקו סיטי, התמוטט גומפרס ולאחר מספר ימים נפטר[6].
גומפרס כתב מספר ספרים ובהם האוטוביוגרפיה, "Seventy Years of Life and Labour", שיצאה לאור בשנת 1925.
בספרה "המגדל הגאה" (עמוד 484), כותבת ההיסטוריונית ברברה טוכמן שעל אף שהתנגד לרעיון של מלחמת המעמדות עדיין היה בעל תודעה מעמדית מובהקת. היא מצטטת את גומפרס שהעיד על עצמו:
אני פועל ברמ"ח אברי ובשס"ה גידי. בכל שאיפותי ומעשי אני בצד המקדם את האינטרסים של אחי הפועלים.
לקריאה נוספת
עריכה- ברברה טוכמן, המגדל הגאה, עמודים 483–485, תרגם מאנגלית עמי שמיר, הוצאת דביר, תל אביב, 1998.
קישורים חיצוניים
עריכה
- סמואל גומפרס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- סמואל גומפרס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
סמואל גומפרס (1850-1924), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ מוריס הילקוויט ושמואל גומפרס, דואר היום, 6 בנובמבר 1933
- ^ אמעריקא, חבצלת, 8 בינואר 1906
- ^ מכתבים מחוץ לארץ, הצפירה, 5 באוגוסט 1912
- ^ סוציאליסטים ופרעות, הפועל הצעיר, 25 ביולי 1919
- ^ ארצות הברית ורוסיה, דואר היום, 26 בינואר 1925
- ^ מות שמואל גומפרס, דואר היום, 12 בדצמבר 1924
גומפרס לא מת; גומפרס מת בכל זאת, דואר היום, 14 בדצמבר 1924