סמואל דניאל
| ערך מחפש מקורות | |
סמואל דניאל (1561–1619) היה משורר, מחזאי והיסטוריון אנגלי.
 | |
| לידה |
1562 טונטון, סאמרסט, ממלכת אנגליה  |
|---|---|
| פטירה |
14 באוקטובר 1619 (בגיל 57 בערך) Beckington, סאמרסט, ממלכת אנגליה |
| מדינה |
ממלכת אנגליה, הממלכה המאוחדת |
| מקום קבורה |
Church of St George, Beckington |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת אוקספורד, קולג' הרטפורד |
| שפות היצירה |
אנגלית |
  | |
תולדות חייו עריכה
נולד בסאמרסט למורה למוזיקה. למד שלוש שנים באוניברסיטת אוקספורד ועזבה בלי תואר, ומיד התקבל לחוג וילטון (חבורה של משוררים שהייתה מתכנסת, בחסות מרי סידני, רוזנת פמברוק, בבית וילטון; נוהלה על ידי וולטר ראלי; כללה את אדמונד ספנסר, מייקל דרייטון, וסר ג'ון דייוויס; ונחשבת לחוג הספרותי החשוב ביותר והמשפיע ביותר בתולדות אנגליה), שם המשיך בלימודי שירה ופילוסופיה. ב־1591 התפרסם כמשורר, לאחר שלמהדורה של קובץ הסונטות "אסטרופיל וסטלה" של פיליפ סידני צורפו עשרים ושבע סונטות אהבה פרי עטו, מה שהביא אותו כעבור שנה להוציא לאור את קובץ סונטות האהבה "דליה".
ב־1594 הוציא לאור את הטרגדיה "קלאופטרה"; ב־1595 את ארבעת הספרים הראשונים מתוך האפוס הדידקטי "מלחמות האזרחים" העוסק במלחמות השושנים, אותו השלים בשנת 1609; וב־1599 את הכרך "מסות פיוטיות" הכולל את מיטב שיריו, בהם "מוסופילוס", דיאלוג בשבח הלמדנות ובפרט לימוד שירה, כחינוך לאיש המעשה.
דניאל נמנה עם אנשי החצר של המלכה אן. ב־1603 התמנה לאחראי על הבידור התאטרלי של חצר המלכות. תפקידו היה להכין מדי פעם מסיכות או יצירות תאטרליות קלות, ולתת רישיונות למחזות. דניאל עיבד את הטרגיקומדיה הפסטורלית "הרועה הנאמן" של גואריני ל־"מלכת ארקדיה" (1605), וחיבר את הטרגיקומדיה הפסטורלית המקורית "ניצחון קרום הבתולים" (1614) שהוצגה בחצר המלכות, ונחשבת לטוב שבמחזותיו, וממיטב המחזות הפסטורלים שחוברו באנגליה.
ככותב פרוזה, חיבר את המסה "להגנת החרוז", שנחשבת בין המאמרים התאורטיים ההחשובים על השירה שנכתבו בתקופה האליזבתנית; ובשנים 1612–1618 ספר היסטוריה של אנגליה מתקופת ריצ'רד הראשון ועד לתקופת אדוארד השלישי.
למרות קשריו עם חצר המלכות ועם האוניברסיטה, דניאל מאס בחיי החצר, ורוב זמנו חי בפרישות, כשבביתו לא הורשו לבקר אלא מעט חברים, ביניהם ויליאם שייקספיר, ג'ון סלדן, כריסטופר מרלו, וג'ורג צ'פמן. כך היה נעלם בחורף לביתו הסמוך ללונדון למשך כמה חודשים, ופתאום מופיע שוב בציבור לשוחח עם ידידיו. באחרית חייו פרש לחווה חקלאית בסאמרסט.[1]
הערכת שירתו עריכה
דניאל נחשב בזמנו לאחד מהכותבים האליזבתנים החשובים ביותר. כמילטון, דניאל סבר שתכלית השירה להורות ולא להנעים. שירתו מכובדת וחיננית בסגנונה, וניכרת בתוכנה המוסרי. לאחר התקופה האליזבתנית שירתו נשתכחה, עד שהתגלתה מחדש בתקופה הרומנטית על ידי קולרידג' וצ'ארלס לם. בהמלצת קולרדידג', וורדסוורת' קרא את שירי דניאל והתלהב, והשפעתם ניכרת על הסונטות של וורדסוורת' ועל הסגנון של "הטיול". קולרידג' שיבח את הלשון העל־זמנית של דניאל המתאימה לכל זמן מבלי לשאת את החותם של תקופה, ואת רגשותיו הרעננים הקלים להבנה לכל קורא, הלקוחים מעומקים שרק מעט אנשים בכל תקופה זכו לבקרם.[2]
