סנגוריה ציבורית
סנגוריה ציבורית היא יחידה ממשלתית המעסיקה עורכי דין שתפקידם לייצג נאשמים וחשודים שאחרת אינם יכולים להרשות לעצמם באופן סביר לשכור עורך דין שיגן על עצמם במשפט. לעיתים ניתן סיוע ציבורי גם בתביעות אזרחיות.
מדינות שונות מספקות לאנשים סנגורים ציבוריים, בהן בריטניה, בלגיה, הונגריה וסינגפור, ובאחדות ממדינות אוסטרליה. ברזיל היא המדינה היחידה שבה נקבעה בחוקה סנגוריה ציבורית לשם הענקת סיוע משפטי וייצוג מלא לנזקקים ללא תשלום. התיקון השישי לחוקת ארצות הברית, כפי שפורש על ידי בית המשפט העליון של ארצות הברית, מחייב את ממשלת ארצות הברית לספק ייעוץ משפטי לנאשמים מעוטי יכולת. סנגורים ציבוריים בארצות הברית הם עורכי דין המועסקים (כשכירים או במסגרת חוזה שירות) עם ממשל מחוזי, ממשלת מדינה או הממשלה הפדרלית. בישראל עוסקת בכך הסניגוריה הציבורית.
במדינות שונות עריכה
ארצות הברית עריכה
בשנת 1963 פסק בית המשפט העליון של ארצות הברית[1] שהוראת הזכות לייעוץ משפטי של התיקון השישי לחוקת ארצות הברית מחייבת את הממשלה לספק ייעוץ משפטי לנאשמים מעוטי יכולת בתיקים פליליים. עם זאת, תחומי שיפוט שונים משתמשים בגישות שונות במימוש הוראה זו. אילו נאשמים בדיוק מתוארים כעניים משתנה לפי תחום השיפוט: לעתים קרובות מדינה תקבע רף הכנסה שמעליו נאשם אינו נחשב כעני, ולכן אינו זכאי לסנגור ציבורי. רף זה עשוי להשתנות בהתאם לחומרת הפשע בו מואשם הנאשם. לדוגמה, הכנסתו של נאשם עשויה להיות גבוהה מדי מכדי לזכות אותו בסניגור ציבורי בהליכי עוון, אך נמוכה מספיק כדי להכשיר אותו כעני בהליכי פשע.
המונח סניגור ציבורי בארצות הברית משמש לעתים קרובות לתיאור עורך דין אשר מונה על ידי בית משפט לייצג נאשם שאינו יכול להרשות לעצמו לשכור עורך דין. יותר נכון, סניגור ציבורי הוא עורך דין שעובד בסנגוריה הציבורית, סוכנות במימון ממשלתי המעניקה ייצוג משפטי לנאשמים מעוטי יכולת. בית המשפט ממנה את הסנגוריה הציבורית לייצג את הנאשם, וזו מקצה עורך דין בעניינו של הנאשם. במערכת המשפט הפלילי הפדרלי ובכמה מדינות ומחוזות, הייצוג הוא באמצעות משרד סנגוריה ציבורית במימון ציבורי. מדינת אורגון היא המדינה היחידה שבה הגנה על מעוטי יכולת מסופקת באופן בלעדי על ידי חברות ללא מטרות רווח שנשכרות על ידי המדינה. בתי משפט אחרים רשאים למנות עורכי דין פרטיים שהסכימו לייצג נאשמים מעוטי יכולת, כאשר המינוי הוא על בסיס חוזי, שבאמצעותו עורך הדין מקבל מספר מקרים מוסכם מבית המשפט לתקופת החוזה, או כל מקרה בנפרד. רוב המדינות בארצות הברית משתמשות בשילוב מסוים של דגמי התקשרות אלה.[2]
ברזיל עריכה
חוקת ברזיל קובעת קיום משרד סנגוריה ציבורית (Defensoria Pública) ברמת המדינה וברמה הפדרלית. הגנה ציבורית היא זכות הניתנת לאנשים עניים, שחייבים להצהיר שאינם יכולים להרשות לעצמם סיוע משפטי רגיל.[3]
סנגורים ציבוריים, כמו תובעים ושופטים, מתקבלים לתפקידיהם באמצעות בדיקה של שירות המדינה. הסנגוריה הציבורית מסייעת לעניים ולמעמד הבינוני הנמוך הן בעניינים אזרחיים והן בעניינים פליליים, אם כי המדינות העניות ביותר בברזיל עדיין נאבקות על הקמת משרד סנגורים ציבוריים ממלכתיים.[4]
ההגנה הציבורית בברזיל התחילה בשנת 1897, כאשר צו קבע סיוע משפטי במימון ממשלתי במדינת ריו דה ז'ניירו, שנקרא אז סיוע משפטי (Assistência Jurídica). החוקה של 1937 הרחיבה את Assistência Jurídica לכל ברזיל, אך ללא אותה יעילות שנגזרת מהחוקה הנוכחית של 1988.[5]
בריטניה עריכה
יש מספר קטן של משרדי שירות הסנגוריה הציבורית באנגליה ובוויילס, שבהם עורכי דין המועסקים ישירות על ידי הסוכנות לסיוע משפטי כדי לספק ייעוץ בתחנות משטרה וייצוג בבתי משפט. שירות הסנגוריה הציבורית פועל מאז 2001,[6] כמחלקה של הסוכנות לסיוע משפטי, שהיא סוכנות מבצעת של משרד המשפטים. יש לה ארבעה משרדים ברחבי אנגליה וויילס. עם זאת, רוב עבודת ההגנה הפלילית במימון המדינה מסופקת על ידי עורכי דין פרטיים שהתקשרו עם הסוכנות לסיוע משפטי ומקבלים תשלום במסגרת תוכנית הסיוע המשפטי.
בסקוטלנד זמינה רשת רחבה יותר של עורכי דין ציבוריים, המועסקים על ידי מועצת הסיוע המשפטי הסקוטית (SLAB) כדי לייצג את הנאשמים בפשעים, בנוסף לעורכי דין פרטיים המקבלים תשלום במסגרת תכנית הסיוע המשפטי.[7]
גרמניה עריכה
גרמניה מספקת ייצוג משפטי, ייעוץ משפטי ועזרה בכיסוי הוצאות משפט בתיקים אזרחיים למי שאינם יכולים לגייס את הכספים הדרושים לשכירת עורך דין, אך רק כאשר יש סיכוי סביר להצלחה.[8] במקרים פליליים בהם הנאשם צפוי לשנת מאסר אחת לפחות, חובה עליו לקבל ייעוץ משפטי. למרות שקיימת זכות להגנה משפטית, אין מערכת סנגוריה ציבורית מסודרת. במקום זאת, ניתן למנות כל עורך דין שיספק ייעוץ לנאשם ספציפי, והנאשם יכול לבחור עורך דין ספציפי. שאלת התשלום נדחית עד תום משפט, ובית המשפט יכריע בעלות התיק לצד המפסיד. הנאשם לא יחויב בגין שירותים משפטיים אם יזוכה. אם יורשע, יידרש הנאשם לשלם את הוצאות עורך הדין, אלא אם כן ימצא בית המשפט כי הנאשם חסר אמצעים.
ישראל עריכה
ערך מורחב – הסניגוריה הציבורית
הסניגוריה הציבורית הוקמה בשנת 1996, עם חקיקת חוק הסניגוריה הציבורית, התשנ"ו-1995. מובילי החוק להקמת הסניגוריה הציבורית היו פרופסור דוד ליבאי ופרופסור קנת מן מהפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב שאף היה לסניגור הציבורי הראשון.[9] טרם הקמת הסניגוריה הציבורית, מרבית הנאשמים במשפטים פליליים לא היו מיוצגים על ידי עורך דין. במקרים מעטים בהם הואשם אדם חסר אמצעים בפשע חמור, מונה לנאשם "סניגור ממונה", ולא תמיד הייתה איכות הייצוג נאותה. הסניגוריה הציבורית היא יחידה במשרד המשפטים המעניקה ייצוג משפטי לנאשמים ולחשודים מחוסרי אמצעים ולזכאים לכך על פי החוק. הייצוג המשפטי על ידי הסניגוריה הציבורית ניתן ללא תמורה, ושכר טרחתם של עורכי הדין משולם להם ישירות מקופת המדינה, על פי תעריף שנקבע אף הוא בחוק.
קישורים חיצוניים עריכה
- סנגוריה ציבורית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ "Gideon v. Wainwright". Legal Information Institute, Cornell Law School.
- ^ "In Your State". Gideon at 50 (באנגלית).
- ^ "DEFENSORIA PÚBLICA NO BRASIL – M". www.jfontenelle.net. אורכב מ-המקור ב-2016-04-22. נבדק ב-2012-02-26. (בפורטוגזית ברזילאית)
- ^ III Diagnóstico da Defensoria Pública, Ministério da Justiça, p. 105 (בפורטוגזית ברזילאית)
- ^ Quem Somos, Defensoria Pública do Estado do Rio de Janeiro (בפורטוגזית ברזילאית)
- ^ About us, Public Defender Service
- ^ Being represented by PDSO, Public Defence Solicitors' Office
- ^ Legal aid - Germany, European e-Justice Portal - Legal aid
- ^ אודות הסנגוריה הציבורית, באתר משרד המשפטים