ספר חגי

אחד מספרי התנ"ך

חַגַּי הוא אחד מספרי התנ"ך. הוא הספר העשירי בקובץ תרי עשר והוא קודם לשני הנביאים האחרונים המופיעים בו, זכריה ומלאכי. הוא נקרא על שם הנביא המוסר את דבר ה', חגי.[1] הספר מתמקד בעידוד שבי ציון לבנות את בית המקדש השני.

ספר חגי
Аггей.jpg
מספר פרקים 2
מספר פסוקים 38
סדרת ספרים תרי עשר
הספר הקודם ספר צפניה
הספר הבא ספר זכריה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

חלוקת הספרעריכה

ספר חגי כולל שני פרקים המכילים ארבע נבואות. הנבואה הראשונה מתחילה בפרק א' עם מסירת דברי ה' בידי חגי ומסתיימת בפסוק י" ונאמרה בחודש החמישי. הנבואה השנייה: פרק ב' פסוקים א'-ט'. הנבואה השלישית גם היא בפרק ב' מפסוק י' עד י"ט ונבואה הרביעית חותמת את הספר בפסוקים כ' - כ"ג. שתי הנבואות האחרונות נאמרו באותו יום. כל נבואה היא יחידה עצמאית, אך בין היחידות קיימים קשרים לשוניים ורעיוניים.[2]

נוסח הספר ולשונועריכה

הקשיים בלשון ובסגנון העולים מהספר נובעים לדעת חוקרים מהתהליך בו נמסר ספר חגי. במגילת תרי עשר אשר נמצאה במערות מורבעת בנחל דרגה השתמרו חלקים מהספר. מעטים ההבדלים הקיימים בין המגילה שנמצאה לספר בנוסח המסורה. זמן כתיבת המגילה שנמצאה, מתוארך להמאה ה-2 לפנה"ס ובזמן זה קיים היה נוסחו הסופי של הספר. לעומת זאת קיימים הבדלים בין נוסח הספר לנוסח תרגום השבעים. ייתכן והבדלים אלה הם קשיים אשר עמדו לפני המתרגם עם הקשיים הלשוניים נושאים שזימן לו הכתוב. לעיתים הושמטו מילים וייתכן כי עמדו לפני המתרגם נוסחים שונים ולכן באו הבדלים אלה לידי ביטוי.[3]

על פי הברייתא, ספר חגי נכתב בידי אנשי הכנסת הגדולה: "ירמיהו כתב ספרו, וספר מלכים, וקינות. חזקיה וסיעתו כתבו (ימש"ק סימן): ישעיה, משלי, שיר השירים, וקהלת. אנשי כנסת הגדולה כתבו (קנד"ג סימן): יחזקאל, ושנים עשר, דניאל, ומגילת אסתר. עזרא כתב ספרו, ויחס של דברי הימים עד לו."[4]

הספר נכתב בצורה פרוזאית. לשון הספר לטענת מרדכי זר-כבוד היא "פשוטה ועממית". בספר רבים צירופים כבולים קצרים וביטויים המאפיינים רק את ספר זה.[5] בספר חגי שזורים "צלעות מקבילות", תבניות חוזרות. העברית המקראית טבועה בספר חגי מקורה, בעליית עזרא ונחמיה. העברית בספר אופיינית ללשון הבתר גלותית. שאלות רטוריות רבות מצויות בספר המחזקות את האופי הדיווחי המיוחד לספר. יש הסוברים כי סגנונו של ספר חגי הנע בין שירה לפרוזה תורם לתחושה כי הנוסח משובש. אין בו את הזרימה האופיינית לפרוזה ואין בו את המקצבים האופייניים לשירה.[6]

נבואות הספרעריכה

נבואות הספר נאמרות על ידי הנביא ולהן כמה מאפיינים: הן כתובות בלשון המתארת ויכוח בין הנביא לקהל השומעים, מודגשת בהן שליחותו של הנביא חגי בידי ה', אין בנבואות מראות כדוגמת אלו המופיעות אצל יחזקאל וישעיהו והתוכחה היחידה הקיימת בה היא על כך שעם אינו בונה את המקדש. תוכחה זו עומדת במרכז נבואתו.[7]

ניבים וביטויים שמקורם בספר חגיעריכה

לשבת בבתיכם ספונים[8]עריכה

עם ישראל נמנע מבניית בית המקדש בגלל המצב הכלכלי והנביא דורש מהם לצאת ולבנות את בית המקדש. כיום משתמשים בביטוי כשרוצים לתאר אדם אשר יושב בביתו מבודד ולא בא במגע עם הסביבה.

והמשתכר משתכר אל צרור נקוב[9]עריכה

במקרא וכיום נוהגים לומר את הביטוי כאשר מבקשים להדגיש שאדם מתקשה בפרנסה מפני שכל כספו נופל מארנקו המחורר ובאמירת הביטוי מתכוונים שאדם זה הפסיד את כספו.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא ספר חגי בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ספר חגי, פרק א', פסוק א'
  2. ^ שמואל אפק,"אני אתכם נאום ה", בתוך: מגדים כרך ט"ו, ירושלים, תבונות מכללת הרצוג, תשנ"ב
  3. ^ צפורה טלשיר, עולם התנ"ך: תרי עשר ב', תל אביב, דוידזון עתי, 1995, ע"מ 138
  4. ^ בבא בתרא ט"ו, ע"א
  5. ^ מרדכי זר-כבוד, חגי, זכריה, מלאכי, ירושלים, החברה לחקר המקרא בישראל, 1968, ע"מ 13
  6. ^ צפורה טלשיר, עולם התנ"ך: תרי עשר ב', תל אביב, דוידזון עתי, 1995, ע"מ 143-142
  7. ^ מרדכי זר-כבוד, תרי עשר, ירושלים, מוסד הרב קוק, 1990, ע"מ 3
  8. ^ ספר חגי, פרק א', פסוק ד'
  9. ^ ספר חגי, פרק א', פסוק ו'