סקסיזם תעסוקתי
סקסיזם תעסוקתי הוא תופעה של אפליה על סמך מין של אדם המתרחשת במקום עבודה.
תאוריית התפקידים החברתיים עריכה
תאוריית התפקידים החברתיים (אנ') היא התאוריה המקובלת למתן הסבר לתופעה. התאוריה בוחנת את ההסבר על הסטריאוטיפים המגדריים בשוק העבודה. בראי ההיסטוריה, מקומן של הנשים היה בבית, בעוד שהגברים יצאו לעבוד בשביל לפרנס את המשפחה. כתוצאה מחלוקה זו נוצרו ציפיות מסוימות הן מגברים והן מנשים, מבחינת חברה ותעסוקה. ציפיות אלו, בתורן, הולידו סטריאוטיפים מגדריים הממלאים תפקיד בהיווצרות של סקסיזם במקום העבודה.[1]
ישנם שלושה דפוסים נפוצים הקשורים לתאוריית התפקידים החברתיים, שעשויים להסביר את הקשר בין תאוריית התפקידים לבין סקסיזם תעסוקתי:
- נשים נוטות לקחת על עצמן יותר משימות הקשורות למשק בית
- לנשים ולגברים יש לרוב תפקידים תעסוקתיים שונים; וכן קיימים ביניהם פערי שכר
- מבחינה מקצועית, נשים נמצאות לעיתים קרובות במעמד נמוך יותר
דוגמה מוחשית לתאוריית התפקידים היא מודל ערך הציפייה. מודל זה מתאר כיצד ציפיות עשויות להיות קשורות לאפליה מגדרית במקצועות שונים. לדוגמה, בחברה הכללית מצופה מנשים להצליח יותר בתחומים הקשורים לבריאות בעוד שמגברים מצופה להצליח יותר בתחומים הקשורים למדע. הציפייה עשויה ליצור אפליית גברים במקצועות הקשורים לתחומי הבריאות, ואפליית נשים בתחומים הקשורים למדע.[2]
השפעות של תורת התפקידים החברתיים עריכה
רקע היסטורי עריכה
לאורך ההיסטוריה, בשנים שקדמו למלחמת העולם השנייה, נשים נמצאו בדרך כלל בבית, וביצעו מלאכות הקשורות למשק הבית כמו בישול, ניקיון וטיפול בילדים. עם זאת, מאז מלחמת העולם השנייה, תפקידן המגדרי של נשים השתנה והן החלו לבצע עבודות שעד אז היו מבוצעות על ידי גברים, כגון הצטרפות לשירות צבאי, מכונאות ונהיגה במשאיות. עד לאותה התקופה, העיסוקים המקוריים בהם השתתפו נשים נחשבו לעיסוקים "נשיים" על פי תאוריית התפקידים החברתיים, אך בתקופה שבה התבצע השינוי, הנשים החלו להביע התנגדות להגדרה באמצעות ביצוע פעולות שהיו "יוצאות דופן" בעבורן.[דרוש מקור]
סטריאוטיפים בשוק העבודה עריכה
למרות הניסיונות לצימצום הפער בין נשים לגברים במקום העבודה, נשים עדיין מתמודדות עם בעיות הנובעות מסטריאוטיפים הטבועים בחברה. לעיתים קיימת אפליית נשים על סמך סטריאוטיפים הקשורים למגדר, גם בצורה שאינה מכוונת. החוקרת טיינה ליקי טוענת שקשה להסיר סטריאוטיפים הנוגעים למקצועות נשיים, מכיוון שלמרות השינוי בהכשרה לעבודה, אנשים עדיין מאמצים מחשבות סטריאוטיפיות.[3] סטריאוטיפים רבים מוטמעים באדם דרך הסביבה, מה שמקשה על העלמתם.
סטריאוטיפים בתפקידים מתקדמים עריכה
בשוק העבודה, נשים מתקדמות לתפקידי ניהול רק לעיתים רחוקות יחסית. הגורמים לכך הם פעמים רבות גורמים מגדריים. בגלל הסטריאוטיפ שגברים הם חזקים ומסוגלים להתמודד עם הרגשות שלהם בצורה טובה יותר מאשר נשים, הם נתפסים כבעלי תפקיד מכריע יותר בשוק העבודה. אחד מהגורמים לכך שנשים מתקשות להתקדם בתפקידים הניהוליים הוא הקושי לאפשר לאישה לנהל גבר.[4] בנוסף, אישה הנמצאת בתפקיד זהה לגבר עשויה לקבל יחס שונה מהסביבה מזה שיקבל הגבר.[דרוש מקור]
פעילות נגד התופעה עריכה
הרעיון של תפקידים מגדריים הוביל לתגובות שונות אצל נשים גם בחברה המודרנית. נשים נלחמות נגד ההבניה המגדרית ונגד הסטריאוטיפ שקובע כי נשים יכולות להצליח רק בתחומים מסוימים. קיימת תנועה פמיניסטית המתמקדת באי-שוויון של נשים בהיבטים שונים של החברה, כולל היחס לנשים במקצועות המבוססים על תפקידי מגדר.[5] פמיניסטיות פעלו להשגת שוויון בין גברים לנשים ולהסיר את תאוריית התפקידים החברתיים והנחות סטריאוטיפיות נוספות, כדי להבטיח שלנשים תהיה יכולת לממש את הזכויות הבסיסיות שלהן, על ידי מתן אפשרות שווה למימוש עצמי.
פוליטיקת רגשות עריכה
הציפייה מנשים להתנהג בצורה מסוימת עשויה לעורר גם סקסיזם במקום העבודה. באופן סטריאוטיפי, הציפייה מנשים היא להיות אדיבות ומפרגנות, חברותיות וצנועות, ולא להפגין כעס. בהתאם לכך, אישה המביעה רגש שלא עולה בקנה אחד עם הציפיות החברתיות לגבי התנהגות מותאמת מגדרית, עלולה להתקשות להתקדם במקום העבודה, וכתוצאה מכך לקבל שכר נמוך יותר.[6]
מחקר משנת 2008 מצא שגברים שהביעו כעס במקום העבודה התקדמו בסולם הניהולי לעומת נשים שהביעו כעס, ללא קשר לתפקידן בפועל בחברה. בנוסף, כשנשים מפגינות כעס במקום העבודה, נהוג להניח שהכעס שלהן נובע מגורם פנימי שמשפיע עליהן, ולא מסיבה חיצונית.[6]
היחס להבעת כעס נמצא פעמים רבות ביחס ישר לתדמית של האדם במקום העבודה. אנשים שההנחה הסטריאוטיפית לגביהם היא שהם ראויים למעמד גבוה יותר זוכים לרשמים חיוביים יותר לאחר הפגנת כעס. מחקר משנת 2007 מצא שעובדות בתפקיד זוטר הפגינו כעס כלפי עובדים בכירים מהן בתדירות נמוכה בהרבה מאשר כלפי גברים בתפקיד מקביל. הדבר מצביע על כך שהנורמות הסטריאוטיפיות הקשורות להפגנת כעס באות לידי ביטוי גם במקום העבודה.[7]
מוות בעבודה עריכה
רוב מקרי המוות התעסוקתי מתרחשים בקרב גברים. מחקר שנערך בארצות הברית מצא כי ב-93% ממקרי המוות בעבודה היו מעורבים גברים,[8] עם שיעור תמותה גבוה פי 11 בערך מאשר נשים. הענפים עם שיעורי התמותה הגבוהים ביותר הם כרייה, חקלאות, ייעור, דיג ובנייה, שבכולם מועסקים יותר גברים מנשים.[9] בקרב חיילים בצבא, גברים מהווים מעל ל-90% ממקרי המוות.[10]
חקיקה נגד סקסיזם תעסוקתי עריכה
חקיקה נגד אפליה בעבודה אוסרת סקסיזם תעסוקתי. בישראל עוסקים בכך שני חוקים: חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה וחוק שכר שווה לעובדת ולעובד.
סקסיזם תעסוקתי בפסיקה עריכה
הסקסיזם התעסוקתי נעשה ממוסד בארצות הברית כיום מאז שבמקור, בעיקר במאה ה-20, נשים החלו להיות מועסקות בעבודה על ידי גברים, והן קיבלו שכר של עד שני שלישים מהכנסה של גברים. מאז, הדבר נחשב ל"עסק טוב" להעסיק נשים שיכולות לבצע עבודה זהה לזו של גברים, ובכל זאת לתת להן שכר נמוך יותר.[11] ארגונים כמו האיגוד האמריקאי לחירויות האזרח וארגון נשים לאומי הוקמו כדי להילחם נגד האפליה הזו, דבר שהוביל ליצירת חוקים פורצי דרך כמו חוק שכר שווה של 1963 (אנ'). עם זאת, זיהוי של אפליה מינית במקום העבודה (על רקע משפטי) נטען כקשה ביותר לזיהוי על ידי האדם הממוצע ואף קשה יותר להוכחה בבית המשפט.[12]
דוגמה לתביעה מוצלחת בנוגע לסקסיזם היא פרייס ווטרהאוס נגד הופקינס (אנ') בבית המשפט העליון בארצות הברית. אן הופקינס, מנהלת בכירה בחברת פרייס ווטרהאוס, תבעה את מעסיקה בטענה כי לא קידמו אותה לשותפות לא בגלל היכולות שלה - שהיו ללא ספק מרשימות - אלא מכיוון ששותפים מסוימים טענו שהיא לא התנהגה באופן מספיק נשי. בית המשפט העליון פסק לטובת הופקינס, וכשהדיון ירד בחזרה לערכאה הנמוכה יותר, בית המשפט הורה למעסיקה להכניס אותה לשותפות ולהחזיר לה את שכרה שאבד במהלך ניהול המשפט.[13]
במקרה אחר שהגיע אל בית המשפט העליון, לדבטר נגד Goodyear Tire & Rubber Co (אנ'), נפסק לטובת התובעת לילי לדבטר - שנפסקו לה פיצויים בגין מספר שנים שקיבלה בהן שכר נמוך באופן לא פרופורציונלי בהשוואה לעמיתיה הגברים, אך ההחלטה התבטלה מכיוון שהיא התעכבה יותר מדי זמן לפני שהגישה תביעה. לאחר ההחלטה בית המשפט ציטט נימוק ש"החוק הפדרלי קובע ש'עובדים חייבים להגיש את תלונותיהם על אפליה תוך 180 יום מהאירוע'". השופטת רות ביידר גינסבורג, שהייתה בדעת מיעוט נגד ההחלטה, טענה שהטענה בלתי סבירה בהתחשב בכך שלעיתים קרובות אין לנשים סיבה לחשוד שישנה אפליה עד שהיא מתפתחת ברמה ניכרת.[14]
בישראל עריכה
בפסק דין מושקוביץ נגד דיזנגוף, פסק בית הדין האיזורי לעבודה בחיפה פיצוי של כ-50,000 ש״ח לעורכת דין על כך שהייתה אפליה בתהליך הקבלה שלה לעבודה אשר גרמה לכך שלא קיבלה את המשרה.[15]
בפסק דין גורן נגד הום סנטר[16]אורית גורן תבעה את הום סנטר על כך שהיא קיבלה פחות שכר מאשר עובד שעבד בתנאים זהים לשלה. בית המשפט העליון פסק כי יש במקרה זה אפליה אסורה ועבירה על חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, וקבע כי יש לשלם לעובדת את ההפרש. השופט הנדל אף הוסיף:
בכלכלת שוק, משולה הכנסה להישרדות, לחירות, לשגשוג אישי וליכולת ליהנות מקשת האפשרויות שהחיים מציעים. ללא שוויון בשכר, מאבד שוויון בין המינים ממשמעותו בעולם שהופך בהדרגה לקפיטליסטי יותר. אצל רבים מאיתנו, גובה ההכנסה מהווה אמת מידה למעמד חברתי. הייתי מוסיף מטעמי שאף אלה שחולקים על כך יסכימו שעבודה קבועה וגובה השכר קשורים לכבודו של האדם, ולבטח משפיעים עליו.
ראו גם עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Swann, William B.; Langlois, Judith; Gilbert, Lucia Albino (1999). Sexism and stereotypes in modern society: The gender science of Janet Taylor Spence. doi:10.1037/10277-000. ISBN 978-1-55798-531-6.
- ^ Moss, S. (2008-10-18). "Social role theory". Psychlopedia.
- ^ Likki, Tiina (31 במאי 2018). "What We Learned By Failing to Make Work Better for Female Staff". Behavioral Scientist.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Harlan, S. L., & Berheide, C. W. (1994). Barriers to workplace advancement experienced by women in low-paying occupations. Washington, DC: U.S. Glass Ceiling Commission.
- ^ Ryan, Barbara. IDEOLOGICAL PURITY AND FEMINISM:: The U.S. Women’s Movement from 1966 to 1975. Gender & Society, 239–257
- ^ 1 2 Brescoll, Victoria L.; Uhlmann, Eric Luis (2008). "Can an Angry Woman Get Ahead?". Psychological Science. 19 (3): 268–275. doi:10.1111/j.1467-9280.2008.02079.x. PMID 18315800.
- ^ Domagalski, Theresa A.; Steelman, Lisa A. (2007). "The Impact of Gender and Organizational Status on Workplace Anger Expression". Management Communication Quarterly. 20 (3): 297–315. doi:10.1177/0893318906295681.
- ^ "Census of Fatal Occupational Injuries Summary, 2013". Bureau of Labor Statistics. United States Department of Labor. 11 בספטמבר 2014. נבדק ב-19 במרץ 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Fatal Occupational Injuries - United States, 1980-1997 MMWR Weekly, April 27, 2001
- ^ DeBruyne, Nese (26 באפריל 2017). "American War and Military Operations Casualties: Lists and Statistics" (PDF). Federation Of American Scientists Logo. נבדק ב-8 באוגוסט 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Bravo, Ellen (2003-11-14). "Wage Gap Persists Between Men, Women". The Miami Herald.
- ^ Earnshaw, Jill (1 בינואר 1993). "Proving Sex Discrimination in the Workplace". Women in Management Review. 8 (7). doi:10.1108/09649429310046418. ISSN 0964-9425.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Lewin, Tamar (19 במאי 1990). "Winner of Sex Bias Suit Set to Enter Next Arena". The New York Times. נבדק ב-27 בדצמבר 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Greenburg, Jan Crawford; de Vogue, Ariane (2007-05-29). "High Court Limits Sex Discrimination Claims". ABC News.
- ^ [https://www.prisha.co.il/UserFiles/File/pdf/psakdin/psakdin01042015.pdf מושקוביץ נ׳ דיזנגוף ס״ע 1867�06�11]
- ^ בג"ץ 1758/11 אורית גורן ואח' נ' הום סנטר (עשה זאת בעצמך) בע"מ ואח',